לונדון מחכה להם / "נקודות משחק"
רוג'ר פדרר ורפאל נדאל חילקו ביניהם בצורה מושלמת את שלל הגראנד סלאמים השנה, ועכשיו הגיע הזמן להיפרד מ-2017 עם הופעה אחרונה בהחלט. כל מה שצריך לדעת לקראת טורניר גמר הסבב שייצא לדרך בראשון ויספק, למרות הפצועים, כמה קרבות ראש בראש איכותיים
אין להם כבר אוויר בריאות, הם פצועים ושחוקים, אבל האורות המנצנצים של אולם ה-O2 קורצים להם ולא מאפשרים לשחקני הטניס הבכירים לוותר על טורניר גמר הסבב בלונדון. היוקרה של האירוע כמעט מכריחה אותם לעשות עבורו עוד מאמץ אחרון. בעונה שעברה רוג'ר פדרר ורפאל נדאל לא החזיקו מעמד עד נובמבר ופינו את הבמה למאבק הלוהט בין אנדי מארי לנובאק ג'וקוביץ' על המקום הראשון שהתנקז לגמר בלונדון - זירת ההיאבקות האחרונה ביניהם. מארי היה זה שהנחית את הנוקאאוט.
השנה, כאילו ברוטציה מוסכמת מראש, מארי וג'וקוביץ' הפצועים נעדרים מהשמינייה. נדאל (בבקשה אל תפרוש) ופדרר תפסו את מקומם על משבצת צמד הכוכבים הראשיים במופע, ואין יותר צודק מזה אחרי שב-2017 הם התחלקו באופן מושלם בשלל הגראנד סלאמים ופיזרו מעל כל מגרש חשוב בעולם אבק נוסטלגי. טוב שזה קורה, כי הם מצליחים לחפות על הרכב שחקנים מאכזב יחסית בצל היעדרותם של סטן ואוורינקה, קיי נישיקורי ומילוש ראוניץ', שהצטרפו כלאחר כבוד למסדר הפצועים הארוך.
הוא עשה היסטוריה כשהפך לשחקן הכי מבוגר שמסיים את העונה במקום הראשון בעולם והציג את עונת המשטחים הקשים הכי מרשימה שלו מאז 2013. עכשיו, עם הברכיים העייפות שממשיכות לסחוב את המכונה ועם טיפות האנרגיה האחרונות שנשארו לו בקנה בעקבות המאמצים העצומים שהשקיע בדרך המחודשת אל הפסגה, המשימה האחרונה בצ'ק-ליסט הארוך של השור היא לזכות בתואר היחיד שאין לו ברזומה.
במחנה נדאל טוענים שאין החמרה משמעותית במצב הברך שלו. הפרישה מטורניר פריז הייתה צעד מחושב ומתבקש ביחס לגילו ומצבו ולנוכח העובדה שמדובר בטיפוס האחרון בהחלט על ההר הגבוה שנדאל בן ה-31 כבש העונה. נדאל הוכיח שאפשר לעצור להפסקות בטיפוס לא רק בין עלייה לעלייה, אלא גם תוך כדי תחרות אם מרגישים שזה הכרחי. באופן מסורתי למדי כשמדובר בו, הדבר היחיד שצריך לתת עליו את הדעת כרגע הוא רמת הכשירות הפיזית הנוכחית שלו, ועד כמה היא תהווה משקל (נדאל: "עשיתי כל מה שהייתי צריך לעשות כדי להתכונן ללונדון, נראה אם אני יכול להיות מאה אחוז"). הבית הנוח יותר שאליו הוגרל צפוי להעניק לו יתרון התחלתי, ולאפשר לו להתחמם כמו שצריך לקראת שלבי ההכרעה.
אם הוא יהיה החיה הטורפת של אליפות ארה"ב, הברך צפויה להגיע לגמר (הדרך לשם בכל מקרה תהיה קצרה יותר, גם כי מדובר במשחקים של הטוב משלוש מערכות). אחר כך, ככל הנראה מול רוג'ר פדרר, היא תצטרך להסתכל ל-4:0 המדהים מול השווייצרי העונה בלבן של העיניים ולנצח אותו בפעם הראשונה ב-2017. כלומר, בהנחה שגם פדרר בעצמו ירגיש טוב מספיק כדי להגיע לעוד קלאסיקו.
הביקורת היחידה שהיייתה רלוונטית לגבי נדאל אחרי הזכייה באליפות ארה"ב נגעה לאיכות היריבים שפגש בדרך אל הצ'ק. אף אחד מהם לא היה בין 25 הראשונים בעולם, אבל בחצי הגמר מול חואן מרטין דל פוטרו הנתון הזה קיבל אור אחר בזכות הטניס המבריק שסיפק. בשנגחאי, הטורניר המלא האחרון שלו, נדאל כבר עבר שחקני טופ 10 בדמות גריגור דימיטרוב ומארין צ'יליץ' - שני הניצחונות הרצופים הראשונים על שחקנים מהעשירייה מאז הטיול ברולאן גארוס.
יחד עם מארי וג'וקוביץ' הפצועים, נדאל הוא כנראה השחקן עם ההחזרות הטובות בעולם, והוא יעיל במיוחד מול סרבים ראשונים. זה מה שאיפשר לו לזכות העונה ב-32.9 אחוזים מכלל משחקוני ההגשה של השחקנים היריבים מולם התמודד, מקום שני רק לדייגו שוורצמן המשתפר. אם המגמה הזאת תימשך בלונדון גם מול הסרבים המעולים של צ'יליץ' ופדרר, הגביע שהוא כל כך רוצה יתקרב אליו.
את אותה 2007 פדרר סיים עם 88.3 אחוזי הצלחה. לפני הטורניר בלונדון, פדרר כבר עומד על 92.4. את 2007 ההיא פדרר סיים עם 10.1 מיליון דולר בחשבון הבנק. עוד לפני הטורניר בלונדון, 2017 כבר העשירה אותו ב-11 מיליון. בחירת הטורנירים המוקפדת שלו העונה (11 תחרויות בלבד, שש פחות מנדאל, ו-53 משחקים) הוכיחה את עצמה כמשתלמת במיוחד, הזכירה למה מדובר במאסטרו ואיפשרה לנו ליהנות ממנו עוד קצת כשהוא במיטבו. מאחורי כל החלטה לו"זית עמדה מחשבה חכמה לטווח הארוך, ובמקרה של פדרר הוא לא עד כדי כך ארוך. הרווח היה נקי, ושל כולם.
אחרי הזכיות באוסטרליה, אינדיאן וולס ומיאמי הוא ויתר על עונת החימר במלואה כדי להגיע רענן לעונת הדשא, זכה בווימבלדון, ולכו תדעו מה היה קורה בארה"ב אם לא שובר השוויון הדרמטי ההוא במערכה השלישית מול חואן מרטין דל פוטרו ברבע הגמר. הגביעים המרשימים בשנגחאי ובבאזל איפשרו לו לוותר בלב שלם על פריז, כי "שיחקתי חמישה משחקים בשישה ימים, עכשיו אני צריך לנוח". הוא ויתר על המקום הראשון בידיעה שנהנה ממנו מספיק לאורך הקריירה, והעדיף להסתער על לונדון.
הגמר היחיד שבו הפסיד השנה מתוך השמונה שהגיע אליהם היה במונטריאול מול אלכסנדר זברב, כשהוא מוגבל בתנועה שלו באופן בולט. בנקודה ההיא פדרר ניסה לדחוף את עצמו לפסגה, אבל הגב הפגוע פגם בהכנה לטורניר ארה"ב ואילץ אותו לפרוש מטורניר סינסינטי. ההופעה במונטריאול הייתה יוצאת מן הכלל מההיבט הזה, וזאת הייתה כל התורה של פדרר העונה: לעטוף את עצמו בצמר גפן ולהפחית עומסים למינימום. בגיל 36, זה כל מה שהוא היה צריך כדי להיות שוב יותר טוב מכולם.
המפתח של נדאל הוא ההחזרות. אצל פדרר, באופן סמלי, מדובר בהגשות, שעבדו מצוין בגמר האחרון מול אותו נדאל בשנגחאי. בסך הכל הוא מדורג השנה שלישי ביעילות חבטות ההגשה אחרי מומחי סרבים מסורתיים כמו ג'ון איזנר ואיבו קרלוביץ', וזכה ב-91.2 אחוזים מכלל משחקוני ההגשה שלו. יחד עם כיסוי נפלא של המגרש ומכת גב יד משופרת (תשאלו את נדאל), מקבלים מתכון מנצח גם בגרסה המבוגרת של הפנומן.
הנתון האחרון לא רק שם את פדרר בחברת מפציצי הסבב ובמקום השלישי העונה, אלא גם גבוה מממוצע הקריירה שלו בתחום (88.6) ומבליט עוד פן שהשתפר אצלו השנה, רגע לפני הפרישה. הוא גם מדורג ראשון העונה במדד ה-UNDER PRESSURE של ה-ATP, שמשקלל שבירות של הגשות ושמירות עליהן, זכייה בשוברי שוויון ובמערכות מכריעות. הוכחה מובהקת ליעילות מופלאה של שחקן נדיר, שרוצה לסיים את העונה הקסומה שלו עם גביע אחרון לקינוח. לנוכח העליונות הברורה השנה מול נדאל והכוכבים שנשארו בבית, יש לו סיכוי גבוה מאוד.
הניצחון של זברב על פדרר בגמר במונטריאול נתן תחושה שאחד מהכישרונות הבולטים של השנים האחרונות סוף סוף מקיים את ההבטחה הגדולה שהוא. בפועל, זברב צועד מאז במסלול מלא בנורות אדומות. החל מאותה נקודה הוא הפסיד לשחקנים כמו בורנה צ'וריץ', דאמיר דז'ומהור ורובין האסה ולא הצליח לגלות עקביות. כמו שהוא בעצמו אמר, הוא יכול לנצח כל שחקן בעולם, אבל גם להפסיד לא מעט, וזאת בדיוק הבעיה מבחינתו. עד שנזכרים בעובדה שהוא מדורג במקום השלישי בעולם בגיל 20, ומגלים קצת יותר סלחנות כלפיו.
כמו זברב, גם תים נמצא בסיטואציה שבה הוא מגיע הכי רחוק בקריירה, למרות הכושר המדכדך. כבר כמה שבועות טובים שהוא לא מצליח להתרומם גם מול שחקנים נחותים ממנו משמעותית (סטיב ג'ונסון, ויקטור טרויצקי), לא רושם הישגים או מייצר המשכיות ודורך במקום. זה מאכזב, במיוחד אל מול הידיעה שאם הטורניר בלונדון היה נערך על חימר, תים היה מועמד לזכייה. במצב הנוכחי, ואחרי שהודה בעצמו בכך שהוא מודאג מהמהירות של המשטח, קשה לראות אותו מגיע לחצי הגמר.
בניגוד לזברב ולתים, צ'יליץ' דווקא יכול להיות מסופק מהתקופה האחרונה שלו, למרות שלא הצליח לנצל את הפרישה של נדאל ולזכות בטורניר פריז. בספטמבר נכנס לראשונה בקריירה שלו לטופ 5 אחרי עונה של עליות, ירידות ופציעות, והתוצאות האחרונות (חצאי גמר בבאזל, שנגחאי וטוקיו) סטנדרטיות פלוס מבחינתו. הבעיה הצפויה: המאזנים מול נדאל (5:1) ופדרר (7:1), ששמים לו תקרה צפויה למדי.
שני המפגשים האחרונים מול נדאל סיפקו הסבר אפשרי לשאלה מה חסר לדימיטרוב כדי להיות שחקן צמרת קבוע. שניהם נגמרו בהפסדים כואבים בשלוש מערכות, בשניהם הוא לקח את המערכה השנייה, בשניהם נדאל היה צעד אחד לפניו במערכה השלישית. מצד שני, אחרי שזכה בטורניר מאסטרס ראשון בקריירה (סינסינטי) והגיע לחצי גמר שני בקריירה בטורניר גראנד סלאם (אוסטרליה), אין כמו השתתפות בכורה יוקרתית בטורניר גמר הסבב כדי לסגור עונה מצוינת.
ההעפלה של גופן ללונדון הפכה אותו לשחקן הבלגי הראשון אי פעם שנכנס למועדון השמונה מהדלת הראשית (בשנה שעברה החליף ברגע האחרון את גאל מונפיס הפצוע במשחק מול נובאק ג'וקוביץ'), והמקום בשמינייה ראוי לו בסיומה של העונה הטובה בחייו – הראשונה שלו עם יותר מ-50 ניצחונות. נגד פדרר ונדאל קשה לו, אבל עם תים וצ'יליץ' הוא כבר הראה שהוא יכול להתמודד. יש לו פוטנציאל להפוך לסוס השחור.
שניים רבו, סוק לקח. דל פוטרו לא הגיע לבאר, ג'ון איזנר מעד אחריו, וסוק היה זה שנהנה מהסיטואציה וחטף ברגע האחרון את המקום ללונדון בחסות הטורניר המוזר בפריז והיריב המפתיע שעמד מולו, פיליפ קריינוביץ'. לא צריך לזלזל בעובדה שהוא ידע לנצל את המצב הלא שגרתי שנוצר – איזנר, למשל, לא עשה את זה ברגע האמת. חוץ מזה, מכת כף היד שלו יכולה לעשות נזק לכל שחקן.
לפנייה לכתב/ת 
