סין משנה גישה מול הונג קונג, וההזדמנויות הכלכליות נמצאות בסכנה
היחסים המורכבים שבין סין להונג קונג עברו תהפוכות רבות במהלך השנים. מהפרדה מוחלטת, לקבלה והבנה ובשנים האחרונות - דיכוי הדמוקרטיה וחופש הביטוי מצד סין ומהומות של אלפים מצד הונג קונג. כיצד שינוי המגמה ישפיע על יחסי המסחר עם האי הבריטי לשעבר? והאם אנשי העסקים הישראלים צריכים להתחיל לחשוב על חלופה?
בחודש יוני 2015 עסק קטן בשם Local Studio HK פרסם בהונג קונג סדרת קריקטורות המשוות בצורה לא מחמיאה את סין לאי. הפרסומים כללו הונג קונגי הממתין בעמידה מול סיני המשתופף על עקביו, הונג קונגי העומד באוטובוס לצד מושבים המיועדים לנכים מול סיני החולץ את נעליו ומשתרע עליהם וקרש אסלה נקי לאחר שהונג קונגי השתמש בו מול קרש מטונף ועליו סימני נעליים של אדם שעשה את צרכיו. הקריקטורות הפכו לויראליות, ומבחינת הונג קונגים רבים ביטאו היטב את שאט הנפש שלהם מהנוכחות הסינית.
כתבות נוספות מאת טל רשף
סין והונג קונג, שנאה ואהבה. בין שתי אלה שוררת היסטוריה של התקרבות והתרחקות, עליות ומורדות. בראשית הדרך, כאשר הוקמה, הייתה הונג קונג כפר דייגים בדרום הקיסרות, שהפך עם הזמן לנמל של הצי הסיני. בהמשך הגיעה האימפריה הבריטית אל מזרח אסיה, מלחמות האופיום פרצו ובריטניה קיבלה חזקה על כל הנמל והאי ששימשו אותה החל מהמאה ה-19 כתחנת מסחר של האימפריה על נתיבי השיט שבין אירופה למחוזות המזרח.
לאורך מאה השנים בהן התנופף דגל היוניון ג'ק בהונג קונג היא התפתחה והפכה לאחד ממרכזי המסחר והכלכלה של העולם כולו. ניהול נבון ומיקום מעולה, יחד עם רוח יזמות של תושביה שהיגרו מהיבשת, פיתחו את הכלכלה והיא הפכה למרכז פעילות כלכלית וחברות בינלאומיות.
כשסין הסכימה לדמוקרטיה
ב-1997 צלצלו הפעמונים באי, המושל האחרון של בריטניה עזב, הדגל הבריטי קופל והחל השלטון הסיני - הונג קונג חזרה אל חיק המולדת. התושבים הסינים של המושבה הבריטית לשעבר חששו שסין תחל בה, כמו בשאר חלקי המדינה, את היעדר הדמוקרטיה וההגבלות על זכויות אדם. רבים מאלה שיכלו היגרו ממנה והדגל הסיני האדום התקבל בציפייה דרוכה.
השנים הראשונות הפריכו חששות אצל תושבים רבים. סין העממית החילה את שלטונה בלי לפגוע בחופש הביטוי או לשנות את הדרך הכלכלית שבה התנהל האי, אפילו כאשר התקיימו שם הפגנות כנגד הדיכוי של תנועת הפאלון גונג. קוראים למצב הנהוג "מדינה אחת - שתי שיטות", גישה שגובשה בהסכם ההעברה מול ממשלת בריטניה דאז, ועיקרה שתושבי האי הדרומי אמנם שייכים מדינית לסין, אבל הסביבה שלהם ממשיכה להתנהל על פי החוק הבריטי, ומקיימת מערכת משפט, מטבע, מכס והגירה משלה. אפילו הנהיגה בצד שמאל של הכביש.
אך מאז מים רבים זרמו בנהר הפנינה, וסין עברה שינויים רבים מאז שקיבלה לחיקה את הונג קונג. כלכלת הרפובליקה צעדה את צעדיה הראשונים בשוק העולמי, והמערכת התעשייתית של הונג קונג הייתה עבורה לכלי רב עוצמה שאיפשר לה להציע את יכולות היצור והמסחר שלה לעולם. חברות רבות שחששו מפעילות תחת המסגרות הסיניות, יכלו להמשיך לייצר ולייבא מסין תחת חוק בריטי ובאווירה שמתאימה להן - ולמען כל אלה בייג'ינג הייתה מוכנה לבלוע את הגלולה הנקראת דמוקרטיה וחופש ביטוי.
בהמשך סין התפתחה והפכה למעצמה עולמית. מרכזי סחר ופיננסים התפתחו ברחביה, ובראשם שנגחאי. היום חברות ואנשי עסקים זרים רבים פועלים ישירות מול סין, בלי לעבור דרך הדלת הנקראת הונג קונג, הגם שרבים אחרים עדיין ממשיכים לעשות זאת והון רב נצבר בה. היום סין יכולה להסתדר ולהצליח גם בלי אנשי האי הפועלים מתוך חופש.
התושבים קיוו לסין דמוקרטית, אך קיבלו הונג קונג דיקטטורית
במהלך השנים מאז הועברה הבעלות אל ממשלת סין, רבים ציפו וקיוו כי הסימביוזה תתהדק בין שתי הישויות, שסין תיהפך בהדרגה לדמוקרטית יותר והפעילות המשותפת תלמד את הסינים על הקשר שבין חופש פוליטי לשגשוג כלכלי - אך כל זה לא קרה.
למעשה, נראה שלאחרונה משהו אחר מתרחש בגישתה של סין אל המושבה. מוכרי ספרי ביקורת כנגד המשטר בבייג'ינג נעצרו, נחטפו אל היבשת ושוחררו רק לאחר שהצהירו כי לא ימשיכו בכך. מערכת השלטון עברה הגבלות ובין השאר הוגדרו בה כלים מנהליים שדואגים לכך כי המוסדות הפוליטיים באי ינוהלו בידי אנשים המקורבים לשלטון - בעלי תפקידים בכירים ממונים בידי ממשלת סין.
גם פיתוח האי נבלם. מערכת החינוך המקומית זקוקה לרפורמות, אבל הן לא מתקיימות. המימון שישים את מרכז התרבות ההונג קונגי על מפת התרבות העולמית מתעכב, מחירי הדיור עולים בקצב מהיר בהרבה מזה של עליית השכר ויש צורך להפשיר אדמות נוספות לבנייה למגורים, אך הממשל לא מבצע זאת. האם הממשל מנסה להבריח תושבים לעבר היבשת? או שאולי הוא מנסה להוריד את האטרקטיביות של המושבה לשעבר לטובת ביחס לשנגחאי?
האוכלוסייה המקומית המורגלת בחופש פוליטי, מתנגדת ברובה הגדול למגמה. בשנת 2014 פרצו מהומות הידועות כמחאת המטריות. אלפים יצאו לרחובות, חסמו צמתים ומחו במשך ימים ארוכים נגד צמצום שיתוף הציבור בתהליכים הפוליטיים. ההפגנות העיקריות פוזרו בכוח, עשרות משתתפים נעצרו והמנהיגים הושמו בכלא וחלקם נמצאים שם עד היום. הדמוקרטיה לא הוחזרה.
הדברים מקבלים משנה תוקף לאחרונה על רקע ועידת המפלגה הסינית ואשר התמקד בה נאומו של נשיא סין שי ג'ין-פינג בצורך בהחלה תקיפה של החוק והשליטה הסינית על כל חלקי המדינה.
הצעתם של שלטונות בייג'ינג לדמוקרטיה חלקית בה יבחרו התושבים נציגים רק מתוך רשימה שתוכתב בידי השלטון נדחתה על ידי ראשי המחאה, ובבחירות לגופי הנבחרים אוישו כמעט כל המושבים הנבחרים בידי התושבים על ידי נציגים תומכי דמוקרטיה. הניכור כלפי הממשל המרכזי בולט במיוחד בקרב הדור הצעיר. סקר שנערך לאחרונה על ידי אוניברסיטת הונג קונג מגלה כי בקרב כלל האוכלוסייה, רק כשליש מגדירים עצמם סינים, ואילו השאר מעדיפים להיקרא הונג קונגיים.
נשאלת השאלה, לאיזה כיוון הרוחות ינשבו? אנשי עסקים ישראליים הופועלים כאן, וישנם רבים מאוד כאלה, שואלים את השאלה הכלכלית, עד כמה ישפיעו האירועים העתידיים על האפשרויות הכלכליות שמציע האי.
היום סין כבר לא תלויה בהוג קונג כמו בעבר, אבל הונג קונג בהחלט תלויה בסין. צמצום החופש והדמוקרטיה של השנים האחרונות נראים בבירור כמו ביטוי של שינוי מגמה מכוון מלמעלה. מרכז הפעילות הבינלאומית ימשיך וינוע לעבר שנגחאי המקבלת עידוד מהשלטונות, החופש באי ילך ויצטמצם ורבין תוהים אם מדיניות ה"מדינה אחת - שתי שיטות" תמשיך להתקיים לאורך זמן, או שהונג קונג תנוהל דרך הכלכלה הסינית, מה שמוכר כ"מודל סין".
כל תוצאה שלא תהיה, לא תקרה תוך שבועות או חודשים - בדרך הסינית הכל יקרה לאט, אפילו לאט מאוד. והונג קונג חדשה, הדומה להפליא להתנהלותן של לערי סין האחרות תקום במקום בו פעם שרר החוק הבריטי. כאשר זה יקרה - כנראה וכבר לא יהיה קל כל כך לפרסם קריקטורות המלגלגות על השלטון הסיני.
הכותב, יועץ עסקי ובין תרבותי לפעילות בסין , מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות, מחבר הרומן מיסטריום .
לפנייה לכתב/ת 
