זוכה תושב מזרח י-ם שהואשם בתכנון פיגוע תופת במלון באילת
חליל נימרי הואשם ב-2015 כי הוא ומכרו תכננו להטמין חומר נפץ במלון "בי סנטר" כנקמה על מות חברו של נימרי, שחוסל בפיגוע דקירה. בית המשפט קבע היום פה אחד: "אין ראיות המוכיחות את אחריותו של הנאשם מעבר לספק סביר". נימרי לאחר הזיכוי: "כיף להשתחרר הביתה, אבל אני גם כועס"
פסיקה דרמטית: בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה היום (ה') את חליל נימרי (23), תושב מזרח ירושלים, מעבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב בשעת מלחמה - כשנתיים לאחר שהודה והואשם בתכנון הטמנת חומר נפץ במלון "בי סנטר" (לשעבר ריו) באילת.
בשנת 2015 הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום נגד נימרי ואשרף סלאיימה (25), שבו נטען כי השניים, שהתגוררו ועבדו באילת, תכננו להטמין חומר נפץ בבית מלון באילת ולפגוע בקבוצת נופשים דתיים ששהתה בבית המלון. השניים נעצרו בסוף נובמבר 2015 ובעקבות חקירת שב"כ אינטנסיבית וארוכה הודו כי תכננו לבצע פיגוע ביחד. לאחר חקירתם הוגש נגדם כתב אישום המייחס לשניהם עבירות של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה.
מכתב האישום עלה כי השניים, שלא הכירו זה את זה בעבר, נפגשו במסגרת עבודתם בבית מלון באילת. השניים נעצרו אחרי שפקיד קבלה במלון זיהה את נימרי כמי שהגיע למלון ושאל שאלות שעוררו את חשדו. כמה ימים לאחר מכן הודה הפקיד בפני המשטרה כי טעה בזיהוי לאחר שנתקל בסלאיימה, אשר נעצר אף הוא.
בכתב האישום נגדם נטען כי הם נפגשו בביתו של אחד מהם והחליטו לבצע פיגוע נגד יהודים באשר הם יהודים, מתוך רצון לנקום על רקע גל הטרור שהיה אז. נטען כי נימרי "ביקש לנקום את מותו של חבר ילדותו פאדי עלון אשר נהרג באוקטובר 2015 במהלך ביצוע פיגוע דקירה בירושלים, ואשרף סלאיימה חש צורך אף הוא לנקום במדינת ישראל ולבצע פיגוע טרור על רקע המצב הביטחוני".
למרות שהרכב השופטים, בראשות אריאל ואגו, אריאל חזק ואלון אינפלד, לא נימק את החלטתו לזכות את נימרי, ניתן להניח כי הוחלט שלא לקבל את ההודאה שלו כי תכנן לבצע פיגוע. עיקר התיק - כמו בתיקים ביטחוניים רבים - נשען על הודאתו, שלאו דווקא התבססה על ראיות אובייקטיביות ואפילו סתרה אותן. למרות שהשופטים קבעו כי גם בהנחה שההודאות קבילות, הראיות בכללותן כאמור אינן מלמדות על אשמתו של נימרי מעבר לספק סביר. עם זאת, יש לייחס זהירות לקביעה גורפת כי מדובר בהודאת שווא, בשל השלכות שעלולות להיות לקביעה כזו בתיקים ביטחוניים.
נימרי הודה במעשה לאחר חקירת שב"כ ארוכה. "השב"כ הסתגל לפעול במציאות של צללים", כתבו בסיכומיהם סנגוריו של נימרי, עו"ד אסתר בר ציון ויוסף אלנסאסרה. "מכורח המציאות פיתח השב"כ טכניקות חקירה שיאפשרו לו ללמוד על המציאות בדרכים עקיפות. במקרים רבים הוא מצליח לחשוף אירועי טרור ולסכלם. למרות זאת ניכר לאורך החקירה כולה כי חוקרי השב"כ התאהבו בתרגילי החקירה שפיתחו. הם מסרבים להסתכל על המציאות נוכח פניהם, לאסוף ראיות ולחקור עדים, מתוך אמונה בלתי ניתנת לערעור שהאמת מתגלה דווקא מתרגילי החקירה והם 'לא ייתנו לעובדות לבלבל אותם'".
במהלך החקירה התגלה כי נימרי כלל לא היה במלון בי סנטר. "ההודאה שמסר הנאשם הייתה הודאת שווא", נכתב בסיכומים, שבהם נטען כי חוקרי השב"כ חשפו בפניו פרטים שרק מי שבאמת היה במלון היה יכול לדעת אותם. פקיד הקבלה במלון זיהה אותו, אך כעבור כמה ימים הסביר למשטרה כי הייתה טעות בזיהוי. אשרף סלאיימה אכן היה במלון, נחקר והודה כי תכנן לבצע פיגוע. במהלך ניהול התיק העיד אחד מחוקרי השב"כ ואמר "יש לי את שיטות החקירה, האפשרויות ואת הדרך שלי להגיע לחקר האמת בין שני החשודים שהיו אצלי בחקירה".
11 שעות חקירה ברציפות
המפתח להבנת כתב האישום החמור והחקירה הקשה שעברו השניים הוא הזמן שבו התרחש האירוע, באמצע איניתיפאדת היחידים. "החל מסוף חודש ספטמבר 2015, על רקע של מתיחות דתית ולאומית נמשכת", נכתב בכתב האישום, "החל ברחבי הארץ גל של פיגועי טרור רצחניים ואלימים נגד אזרחים יהודים חפים מפשע וכנגד אנשי כוחות הביטחון". נימרי, לפי הפרקליטות, ביצע את הדברים על רקע המתיחות בעקבות גל הטרור ומותו של חבר ילדות. בתחילה אמר לחוקרים כי שמו של חברו הוא מחמד עליאן. "אלא שאין הרוג שנהרג במסגרת האירועים הביטחוניים ששמו מחמד עליאן. סביר להניח שאת זה יכלו חוקרי השב"כ לבדוק על נקלה (אפילו בלי לצאת מהמשרד)", נכתב בסיכומים. בהמשך השתנה שם החבר לפאדי עלון, למרות שלא היה ביניהם שום קשר.
לאחר שנימרי הודה במעשים הוא טען כי הודה תחת לחץ. במשפט עלה כי אשרף סליימה נחקר למעלה מ-11 שעות ברציפות ובמקרה נוסף כמעט 12 שעות ברצף. סלאיימה, השותף לכאורה במעשים, ניסה לשכנע את חוקרי השב"כ והמשטרה בחפותו. "תבדקו, תשאלו, תבררו, כל מה שסיפרתי הוא אינו אמת", אמר בבית המשפט בזמן מעצרו. הפרקליטות ניסתה לצייר את ה"שותף" של נימרי כאדם קיצוני, אלא שמבדיקה של הפעילות שלו ברשתות החברתיות עולה כי מדובר באדם מתון, שביקש למצוא מקום מגורים עבורו ועבור חברתו היהודייה - ימנית בדעותיה - שאף התבטאה נגד הסתה ופיגועים. למרות שעל פי ההודאה שלו הוא מזדהה עם חמאס ושונא יהודים, בפועל עולה כי זהו אדם שנטמע בחברה הישראלית, שנוהג לצפות ב"הבורר" ו"פאודה". במהלך ניהול התיק עלו אף סתירות בהודאות של שני הנאשמים.
"חוקרי המשטרה וגם השב"כ פגעו בזכויות יסוד מוגנות של החשודים ובזכותם להליך הוגן", נכתב בסיכומים. "חוקרי המשטרה אינם הכתובת המרכזית למחדלים. נהלי העבודה של חקירות דומות נחשפו גם הם בקלונם".
ראש הרכב השופטים אריאל ואגו אמר היום בהחלטת הזיכוי של נימרי: "הגענו למסקנה שאפילו בהנחה שהודאותיו קבילות, אין ראיות המוכיחות את אחריותו של הנאשם מעבר לספק סביר. החלטנו להודיע על הזיכוי בהקדם בטרם הספקנו לפרט. לא יינתנו הנימוקים כעת אך נשתדל לתת אותם תוך 30 יום". ההחלטה על הזיכוי התקבלה פה אחד, יחד עם השופטים אלון אינפלד ואריאל חזק.
נימרי אמר היום לאחר שזוכה: "את לא יודעת כמה כיף שאני משתחרר הביתה, לראות את המשפחה, אבל אני גם כועס". אימו אמרה: "התפללתי שנתיים, אמרתי להם שלא גידלתי ילד כזה". עו"ד אסתר בר ציון, שייצגה את נימרי, הוסיפה: "לנו היה ברור לכל אורך הדרך שחליל נימרי צריך להיות זכאי. הוא בחור פשוט שמפרנס את משפחתו, בלי עבר פלילי וביטחוני. אין פה מנצחים או מפסידים. יש פה אדם שהודה בעבירה שלא עשה לאור לחץ שהפעילו עליו חוקרי שב"כ. כעת נעשה צדק".
בית המשפט קיבל את בקשת הפרקליטות לעכב את שחרורו של נימרי ב-72 שעות, כדי לשקול אם לערער לבית המשפט העליון. התיק נגד סלאיימה ממשיך להתנהל במקביל בהרכב שופטים אחר.
לפנייה לכתב/ת 
