ששון גבאי ורונית אלקבץ האמריקנים: "ביקור התזמורת" הגיע לברודוויי - וחולל קסם
עשור אחרי שהוחלף ב"בופור" כשליחנו לטקס האוסקר קיבל "ביקור התזמורת" של ערן קולירין עיבוד בימתי משלו - בברודוויי. עם ח' וע' ששבו את הקהל הניו יורקי, שחקנים אמריקנים ששאבו השראה מששון גבאי ומרונית אלקבץ וניסיון להחליף את הנימוס האמריקני בחוצפה הישראלית - ההפקה הבימתית נשארת נאמנה למקור (גם אם החליפה את ירוחם בניו יורק), זוכה להצלחה גדולה ובעיקר עושה המון כבוד לסרט
לדרמה "ביקור התזמורת" שמור מקום של כבוד בדברי ימי הקולנוע הישראלי, אבל נקשר בה גם אחד האירועים המביכים בתולדותיו. היצירה העדינה והמרגשת של ערן קולירין אומנם גרפה ב-2007 שמונה פרסי אופיר, בהם לסרט הטוב ביותר, אולם מועמדותה לטקס האוסקר הזר נפסלה. הסיבה: יותר מדי דיאלוגים בשפה האנגלית, פחות מדי בעברית וערבית. בלית ברירה נשלח "בופור" של יוסף סידר לייצג את ישראל בפסגה ההוליוודית, וקולירין צפה בה בטלוויזיה בסלון ביתו בתל אביב.
למרות הכול, אפשר להגיד שמעז יצא מתוק. האנגלית בסרט אולי גרמה לפסילתו על ידי האקדמיה האמריקנית, אבל הקלה על הפצתו בנכר. עד לאחרונה נחשב "ביקור התזמורת" להצלחה הקופתית הגדולה ביותר שהגיעה מישראל לקהל הבינלאומי ובארצות הברית במיוחד, שם גרף הסרט הכנסות של קצת יותר משלושה מיליון דולר (צחוק הגורל: השנה עקף אותו סידר עם דרמה דוברת אנגלית משלו - "נורמן" - שרשמה כ-3.8 מיליון דולרים בבתי הקולנוע האמריקנים, אך אכזבה באלו הישראלים). זאת ועוד – השבוע, עשר שנים אחרי אותה פארסה בטקס אופיר, עלה העיבוד הבימתי לסרט כמחזמר בברודווי בניו יורק, ההוליווד של התיאטרון.
המחזמר "ביקור התזמורת" הגיע לתיאטרון בארימור הסמוך לטיימס סקוור בניו יורק בעקבות ההצלחה הכבירה שלה זכה באוף-ברודוויי אשתקד. שלל פרסים שהורעפו על ההפקה והיענות חיובית מצד הקהל הביאו לקידומה לבמה של הגדולים ולחשיפה רבה בתקשורת המקומית. אם להתרשם מהפרמיירה ומהצגות ההרצה שקדמו לה, מדובר בלהיט ברודוויי מקומי מייד אין איזראל.
כמו בסיפור המקורי, בעיבוד למחזה שכתב הסופר איתמר מוזס, גם פה אנחנו מתלווים לתזמורת משטרת העיר אלכסנדריה במסעה למדינת ישראל. המשלחת בראשות מפקד התזמורת הוותיק תאופיק זכארייה טועה בדרכה, ובמקום להגיע לקונצרט המתוכנן בפתח תקווה מוצאת עצמה בעיירה מוזנחת בנגב בשם בית תקווה. הכנסת האורחים החמימה של דינה, בעלת הקיוסק במקומי, ושאר התושבים המשועממים מזמנת חיבור אנושי שובה לב. מה שמתחיל כשליחות רשמית בארץ זרה הופך למפגש אינטימי בין זרים, שלמרות הריחוק התרבותי הראשוני ביניהם, מצליחים לגשר על הפערים באמצעות תקשורת אישית פשוטה ורגישה – באנגלית. שבורה.
ב"ביקור התזמורת" של קולירין מככבים ששון גבאי כתאופיק ורונית אלקבץ כדינה. בגרסה הבימתית טוני שלהוב ("מונק", "ברטון פינק") וקתרינה לנק נכנסים לנעלי הדמויות הראשיות, ולצידם צוות שחקנים אמריקני-ישראלי-ערבי בשירותו של הבמאי דיוויד קרומר. כזכור, הסרט צולם בזמנו בירוחם, עיר תאומה של "בית תקווה" במציאות הדי-עגומה. בהצגה נוסדה בית תקווה מחדש באמצעות תפאורה מושקעת על הבמה ברחוב 47 בואכה טיימס סקוור. כמו במקרים רבים בברודווי ובמוסדות תיאטרון יוקרתיים, התפאורה נותנת את הטון במופעים שכאלו, וכך גם פה, עם במה מסתובבת שמעניקה דינמיות לסצנות ומפיחה בהן חיים, כאילו כדי לדמות את תנועת המצלמה של שי גולדמן מהסרט. מצד שני, כשאתה צופה במזנון של דינה (כפי שמורה שלט בעברית "קפה מסעדה") ולצידו המבנים הצנועים האפרוריים שעוצבו בהתאם לאסתטיקה החסכנית של מתכנני עיירות הפיתוח בישראל, אתה תוהה אם יש בכלל תנועה במקום הזה - המוזנח, הנשכח, באמצע שום מקום.
הדיאלוגים שופעי האגלית שבסרט "ביקור התזמורת" – כזו שבורה, לא תקנית במכוון אך ניתנת להבנה - הקלו על קליטתו בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, אולם דווקא העברית והערבית הן שלפתו את תשומת לב הקהל באוף-ברודוויי, ועכשיו גם בברודוויי. השפות הגרוניות הללו עם הח' והע' הבלתי ניתנות להגייה בפיהם של האמריקנים הן מעיין החיים של המחזה, סוד הקסם האקזוטי שלו. טקסטים בעברית ובערבית מסורגים ומתמזגים זה בזה בחסות האנגלית - בשלטי ההכוונה של הטרמינל הישראלי בטאבה שבסצנת הפתיחה, ועד לחילופי הדברים והשירים אצל דינה בקפה שבלב עיירת הפיתוח הארכיטיפית.
"הושקעו מאמצים אדירים גם בעברית, גם בערבית וגם בסט, במוזיקה ובתפאורה, על מנת ליצור חוויה אותנטית וכנה", אומרת המחזאית הישראלית-ניו יורקית זוהר תירוש-פולק, ששימשה דרמטורגית ויועצת לשונית עבור השחקנים. "היכולת למצוא מכנה משותף וקשר אמיתי למרות קשיי השפה וקשיי התקשורת היא המהות של הסרט, ועכשיו של המחזמר. לכן השפה וניסיון ההתגברות על קשיי התקשורת הם כל כך חשובים, גם בעברית וגם בערבית. השארנו קטעים בעברית בייחוד כשהדמויות הישראליות מדברות ביניהן. כשהדמויות הישראליות מתקשרות עם נגני התזמורת המצרים, הן מדברות אנגלית במבטא ישראלי, ככל האפשר".
אכן, "ביקור התזמורת" גרסת המחזמר נשאר נאמן מאוד למקור – כלומר למימוש הקולנועי שלו. מדיהם התכולים של נגני התזמורת המצרית הועתקו כמעט במדויק לאלו שלבשו ששון גבאי, סלאח בכרי וחבריהם בסרט. גם הגרדרובה הצנועה של דינה והישראלים עוצבה ברוח צו אופנת הג'ינס והטישירט. בכל הנוגע למשחק, לנק לא חורגת הרבה מעיצוב הדמות של רונית אלקבץ (שלה הקדישה את הופעתה בתוכנייה), ושלהוב האמריקני ממוצא לבנוני קורע את גרונו בניסיון כשהוא מחקה למעשה את גבאי. זה קצת משעשע כשנזכרים בסרט של קולירין, שבו השחקנים הישראלים התאמצו לדבר אנגלית, ואילו פה שלהוב, לנק והאחרים בעצם נדרשים לאמץ מבטא ישראלי או מצרי כבד כדי לדבר בשפתם שלהם.
"היוצרים והשחקנים הרגישו תחושת אחריות וצורך גדול להישאר נאמנים לסרט", אומרת תירוש-פולק. "קתרינה בנתה הרבה מהדמות בהשראת רונית אלקבץ. עם זאת, לא עבדנו ישירות עם סגנון הדיבור של אלקבץ. קתרינה לא ישראלית ולא ממוצא מרוקאי, כך שהיא הייתה צריכה לעבוד קשה והרבה על מנת להבין את התרבות הישראלית, ולמצוא את ה'דינה' שלה ואת צורת ההגייה שלה לכל מילה בהצגה. כל זאת בעוד היא מככבת במחזמר שבו היא צריכה לשיר ולרקוד".
לנק לא הייתה היחידה שנזקקה להדרכתה של תירוש-פולק, שכן רבים מהשחקנים האמריקנים האחרים – כולל בעלה אנדרו פולק, המגלם את אברום - חולקים דיאלוגים בעברית מדוברת (בין השאר נשמעת המילה "כוסית" במהלך המחזה). עבור הישראלים שבחבורה המשימה הייתה קלה יותר. אם ב"וונדר וומן" רובין רייט, קוני נילסן ושאר השחקניות ההוליוודיות התבקשו ליישר קו עם המבטא של גל גדות הכוכבת, נראה שב"ביקור התזמורת" איתי בנסון, שרון סייג ויהונתן רביב (אריאל שטקל הישראלי מגלם את חאלד המצרי דווקא) הם שצריכים להפוך את העברית השגורה בפיהם לקצת פחות תקנית, שוטפת וטבעית. גם הם מתוזמרים לפי מגבלות הכוכבים וגרונם הניחר. "חשבתי שה-ח׳ תהיה להם הכי קשה, אבל באופן מפתיע היה להם הכי קשה להגות ר׳ בסוף מילה גם בעברית וגם באנגלית עם מבטא ישראלי - כך שבערך שבועיים כל הקאסט הסתובב ותירגל: 'בס-דר', 'די-נר'. חוץ מזה אמריקנים הם בדרך כלל מאוד מנומסים אז היה צריך להזכיר להם שהישראלים לא תמיד כאלה".
הפקת "ביקור התזמורת" בברודוויי, כמו זו שקדמה לה באוף-ברודווי, עושה המון כבוד לסרט, וכמוה גם הקהל הרב שבא לצפות בה. אולם בתרגום לבמה אובד חלק משמעותי מהניואנסים האינטימיים החמוצים-מתוקים שהופכים את הקולנוע של קולירין לכל כך מיוחד ואישי על המסך. הפיצוי מגיע בדמות הלחנים של המוזיקאי דיוויד יזבק, הנעים בין פריטה על עוד לנשיפה בחצוצרה. הם מזינים את הדיאלוגים בעגמומיות וגם בהומור. הם לא סוחפים במיוחד, וספק אם זו מטרת שילובם בהצגה שהפכה למחזמר. הם פה בשביל להמחיש לנו את הרגש, עד כמה שניתן, ואת מה השפה לא מסוגלת לעשות – לא באנגלית, לא בערבית וגם לא בעברית.
