ביקורת סרט - "ליגת הצדק": הכישלון היה צפוי
DC עשו את זה שוב - כלומר יצרו עוד סרט קומיקס בינוני למדי. הדמויות ב"ליגת הצדק" אנמיות, הנבל שטחי, האפקטים לא מרשימים, והניסיון של ג'וס ווידון להציל את הסרט מידיו של זאק סניידר - נכשל. לפחות גל גדות עושה את עבודתה נאמנה
יציאת "וונדר וומן" לאקרנים לפני חמישה חודשים והפיכת גל גדות לגולדן גירל של היקום הקולנועי של DC היו רגע נדיר של נחת למנהלים באולפני וורנר ו-DC. עד סרט זה הופקד היקום בידיו של הבמאי והמפיק זאק סניידר והסב לא מעט עוגמת נפש ביחס לציפיות שנתלו בו. "איש הפלדה" (2013) הכניס פחות מ-700 מיליון דולר, "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" (2016) פחות מ-900 מיליון. אלו סכומים מאכזבים עבור סרטים שעלות הפקתם נעה בין 250 ל-300 מיליון דולר (האומדן המקובל הוא של רווח החל מ-250% מעלות ההפקה).
הסרט היחידי שלא אכזב מבחינת הכנסותיו היה "יחידת המתאבדים", שהרוויח פי ארבעה מעלויות ההפקה הנמוכות-יותר שלו. התסכול הועצם עוד יותר בהשוואה הבלתי נמנעת לגיבורי-העל של מארוול ובייחוד סרטי "הנוקמים", שהכניסו כמיליארד וחצי דולר כל אחד. מעבר לשורת הרווח, כל הסרטים זכו לביקורות צוננות עד קטילות מוחלטות. החולשות התסריטאיות היו ניכרות, וכמוהן גם העיצוב הלא-מלהיב של הדמויות הקודרות והמתוסבכות. ב"יחידת המתאבדים" החל ניסיון קדחתני לשנות את אופי הסרט ולהניע את יקום DC לכיוון חדש.
עוד ביקורות קולנוע:
"בשם בתי" - מרוב איפוק אין מתח
"סודות הפרברים": בסיוט האמריקני הזה כבר היינו
"הדרך לאן": רצופה בסצנות טובות
ואז הגיע "וונדר וומן", שלא פחד לבדר, שלא התיימר להיות דה קונסטרוקציה פסאודו-בוגרת של הקומיקס, ושהחזיר את ההנאה הבסיסית מגיבור-על טהור נפש. אם הגישה של זאק סניידר הייתה מוטלת בספק אחרי הסרטים הקודמים, הרי שעוד בטרם עלה"וונדר וומן" למסכים - החלפתו הפכה לבלתי נמנעת.
בחודש מאי האחרון, שבעה חודשים מסוף הצילומים של "ליגת הצדק" ועמוק לתוך הפוסט פרודקשן, פרש זאק סניידר. הסיבה המוצהרת הייתה החלמה משפחתית נדרשת לאחר התאבדותה של בתו המאומצת. גם בתום תקופת ההתאוששות סניידר לא צפוי לחזור ליקום גיבורי העל של DC. מי שהחליף אותו הוא ג'וס ווידון – הבמאי של שני סרטי "הנוקמים" ומי שאמור לביים עבור DC את "באטגירל". ווידון, שבמקור נשכר על ידי סניידר כדי לשכתב את התסריט, עשה הרבה יותר מאשר לפקח על השלמת האפקטים המיוחדים.
מעבר לקבלת קרדיט כתסריטאי הוא יצא לצילומי השלמה שהיו ארוכים ויקרים מהמקובל ושככל הנראה שינו, כך על פי אחד ממפיקי הסרט, 20-15 אחוז ממנו. תחת הנהגתו גם הוחלף המלחין של הסרט מג'אנקי XL לדני אלפמן הוותיק, שאיתו ווידון עבד ב"הנוקמים: עידן אולטרון". הסחורה שווידון נדרש לספק הייתה הפיכת הדמויות והאינטראקציות ביניהן למשעשעות בנוסח היודע להתחנף לגיקים - משימה שכבר הוכיח שהוא יודע לעשות.
לא מפתיע אם כן לגלות ש"ליגת הצדק" הוא בן כלאיים של שני יוצריו. מה שמפתיע ומאכזב הוא הגילוי שבן הכלאיים לא מציע שיפור ניכר ביחס ל"שחר הצדק". במקום שווידון ישפר את הסרט, נדמה כי יש כאן ניסיון מלאכותי לתקן את מה שאינו בר תיקון, ובדרך זו רק מודגשות חולשותיו של כל במאי - מעין אנטי-סינרגיה יצירתית.
שני מרכיבים עלילתיים יש לסרט. הראשון הוא פריעת השטר של הטיזרים המפוקפקים שהופיעו ב"שחר הצדק" ושהציגו את החברים העתידיים בקבוצת ליגת הצדק. האסטרטגיה של מארוול העניקה לכל דמות (האלק, איירון מן, ת'ור וקפטן אמריקה) סרט משל עצמה וכך הצליחה לבסס תכונות אופי, יכולות ומאפייני עולם שבו פועל כל גיבור-על. נדמה כי חרדת הפיגור אחרי הישגי מארוול היא בשורש הבעיות של סרטי DC והיא העומדת מאחורי הניסיון הקדחתני להגיע לשלב שבו מארוול נמצאת לאחר לא מעט שנים וסרטים.
העלילה מתחילה חודשים ספורים לאחר מותו הלא-ממש משכנע של סופרמן (הנרי קאביל). למעשה הסצנה הפותחת מציגה את סופרמן ומרמזת על ההפתעה הלא-מפתיעה שתהיה בסרט. סצנה זו, אגב, היא חלק מההשלמות שצולמו בזמן שקאביל היה בצילומי סרט אחר, שעבורו נדרש חוזית לגדל שפם. התוצאה היא מחיקה דיגיטלית של השפם בקטעי סופרמן שווידון צילם, מחיקה שעלתה כסף רב, ועדיין נעשתה בחוסר ליטוש מפתיע המייצר עיוות מוזר בפניו של קאביל. והנה רעיון למשחק למי שמשתעמם בסרט: לאתר את הסצנות עם השפם המחוק.
מול השילוב ההדרגתי של "אבני האינסוף" הגרסה המקבילה של DC הקרויה "קופסאות האם", מונחתת באופן מזורז ומגושם בעלילה. יש שלוש קופסאות שחיבורן יחד יוצר מקור אנרגיה אדיר עוצמה שאותו חותר להשיג סטפנוולף, הרע התורן בעל המראה השטני (קול ולכידת תנועה של קירן הינדס). תכלית מעשיו היא להשתמש בצבא של "פרה-שדים", מעין שילוב בין חרקים מעופפים לזומבים, כדי להפוך את כדור הארץ לגיהינום עלי אדמות. אין לדמות זו פיתוח רב יותר מכפי שהיה לדומסדיי בסרט הקודם, דמות עם מוטיבציות בעומק של בוס במשחק מחשב מיושן. עם כל הבעיות ב"שחר הצדק" לפחות היה בו מאבק בין שתי דמויות עם תפיסות מובחנות, אלמנט שחסרונו מודגש בסרט הנוכחי.
עד שהמזימה של סטפנוולף תגיע לשלב הקריטי, רוב העלילה מוקדשת לגיבוש של "ליגת הצדק". ניכר המאמץ להכניס דמויות פחות קודרות מאלו של סופרמן ובאטמן, אך הן עדיין מגובבות במהירות רבה מדי. איש אטלנטיס ארתור קורי/אקווה-מן (ג'ייסון מומואה) מאותר על ידי ברוס ויין, וחרף השקפותיו הציניות וחוסר נכונותו הבסיסי להיקשר לגיבורי-על נוספים הופך לחלק מהקבוצה.
בארי אלן/הפלאש (עזרא מילר) הוא דמות שאפיונה הבסיסי כגיק יהודי נוירוטי צעיר הוא קומי. כל זה עובד בתיאוריה יותר מאשר בפועל. יש לו סיפור עם אביו האסיר (בילי קורדופ) שלסרט אין זמן לפתח. כך גם במקרה של ויקטור סטון/סייבורג (ריי פישר) והקשר הלא פשוט שיש לו עם אביו ד"ר סילאס סטון (ג'ו מורטון).
בתקציב מפלצתי של 300 מיליון דולר היה ניתן לצפות לאפקטים מהוקצעים יותר. משך הסרט קצר למדי בפרמטרים של סרטי חבורות גיבורי-על (כשעתיים), אך נראה שהוא היה יוצא נשכר מעוד זמן לצילומים ולתיקון וממשך ארוך יותר. בקטעי השיא של "הנוקמים" הצליח ווידון ליצור דימוי מלהיב של מספר גיבורי-על הנלחמים יחד בשילוב כוחותיהם. "ליגת הצדק" לא מצליח לייצר איחוד דומה בין הדמויות שלו.
גל גדות עושה עבודתה נאמנה. אין סיבה שהופעתה בסרט תנמיך את הציפיות לקראת "וונדר וומן 2" ב-2019, וגם זה סוג של הישג. בעבור DC גזר הדין פחות חיובי. ייתכן שהמשך המגמה המוצגת בסרט יוביל לסרטים טובים יותר, אך נכון ל"ליגת הצדק" יש להם עוד דרך ארוכה לעבור עד שיעד זה יושג.
