תביעה: הבריכה בבניין נמכרה לדייר אחד

"פרויקט המרינה" באשקלון כולל 140 דירות, אבל הבעלות על הבריכה, חדר הכושר ועוד ניתנו לשכן אחד. הדיירים ביקשו להשתמש בהם, אבל נדחו

עו"ד ריבה סלומוןפורסם: 20.11.17 , 07:03

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הכריע לאחרונה במחלוקת בין בעלי דירות ב"פרויקט המרינה" באשקלון, לאחר שהיזמית "מ.כ אורגל" מכרה לאחד השכנים את הבעלות על הבריכה, חדר הכושר ומתקנים נוספים שלטענת האחרים היווה חלק מהרכוש המשותף. השופט גד גדעון קבע כי היזמית הייתה רשאית לעשות זאת ולכן על הדיירים לבקש רשות לפני השימוש במתקנים.

"פרויקט המרינה" כולל 140 דירות ומתקנים נוספים כגון בריכת שחייה, חדר כושר, סאונה, קפיטריה ועוד. כבר בשלבי ההקמה מכרה היזמית כ-90 מהדירות והיתר נמכרו בהדרגה החל. חלק מהרוכשים לא הבחינו שעלון המידע שהוצג בפניהם כלל סעיף המאפשר ליזמית לשנות את המפרט כרצונה.

תביעה

הזניחה יחידות נופש – ותפצה בכמיליון שקל

עו"ד כנרת שמיר מסיקה

חברת "ליגד", בעלת מתחם "סול מארין" בנהריה, תבעה דיירים שלא שילמו דמי ניהול. אבל בביהמ"ש התברר דווקא שהיא לא טיפלה כראוי בנכסים

הזניחה יחידות נופש – ותפצה בכמיליון שקל

בעליהן של שתי דירות בפרויקט רכש ב-2013 18 דירות נוספות, והיזמית הצמידה אליהן את הזכויות בבריכה, בחדר הכושר, בסאונה, בקפיטריה, במשרד הקבלה ובאזור שאמור היה לשמש בית כנסת. בעלי הדירות אחרים לא השלימו עם המהלך והוציאו נגדו צו האוסר עליו למנוע מהם להשתמש במתקנים.

בתגובה הוא הגיש תביעה שבמסגרתה ביקש להצהיר על בעלותו במתקנים ובאזורים האמורים, והפנה להסכם המכר שלו ולמפרט הטכני של הבניין, שלטענתו קובעים במפורש שהמתקנים אינם חלק מהרכוש המשותף.

מנגד טענו השכנים שאנשי המכירות הציגו בפניהם עלון מידע שלפיו המתקנים הם חלק מהרכוש המשותף והם יוכלו להשתמש בהם כרצונם. הם הוסיפו שנוסח הסכמי המכר מעיד על כך שהמתקנים לא היו בבעלות היזמית ולכן היא לא הייתה רשאית למכור אותם מלכתחילה.

לא נחלת הכלל

אלא שהשופט גד גדעון דחה את טענות הדיירים בזו אחר זו לאחר שבחינת הסכם המכר והוראות המפרט הובילו אותו למסקנה שהמתקנים נמכרו כדין.

הוא התרשם שהיזמית פעלה בהתאם להוראות חוק המכר, משום שבמפרטים שצורפו להסכמים היא ציינה במפורש שהמתקנים המדוברים לא נכללים ברכוש המשותף ונשארים בבעלותה. לפיכך, ובניגוד לטענות הדיירים, היא הייתה רשאית למכור אותם.

השופט גדעון ציין שאמנם חלק מבעלי הדירות העידו בפניו שלא עיינו במפרט לפני שחתמו על הסכם המכר, אולם בעניין זה ההלכה קובעת הנחה שלפיה אדם שחותם על מסמך ידע והבין על מה חתם.

בהתייחסו למידע בעלון המידע הוסיף השופט שפירוט המתקנים בעלון לא מעיד על כך שתהיה לכל הדיירים גישה חופשית, מה גם שצוין שם במפורש שהמפרט נתון לשינויים. לפיכך קבע השופט גדעון כי המתקנים שייכים לתובע ובעלי הדירות חויבו לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 90 אלף שקל.