לאהוב פרפקציוניסטית ולגרום לקשר לעבוד
אנשים שחיים עם פרפקציוניסטים נוטים להגיד משפטים כמו: "אף פעם אי אפשר לרצות אותו/אותה", "תמיד יהיה לו/לה מה להעיר" וכדומה. מתי זוגיות עם פרפקציוניסט כן יכולה להצליח? הראלה ישי עם הדוגמאות
פרפקציוניזם - האם זו תכונה שמיטיבה עם הזוגיות, או לא? רבים יאמרו שחיים משותפים עם אדם פרפקציוניסט הם בלתי אפשריים, מהסיבה הפשוטה שאדם כזה דורש מהסביבה שלו (וגם מעצמו) שלמות. מה הבעיה בכך? ובכן, כולנו יודעים ש"אין דבר כזה מושלם", ולכן כל הזמן נזרקות לאוויר ציפיות גבוהות שלא ניתן לממש, כשהתוצאה היא אכזבה שמובילה לריבים, לתחושת חוסר סיפוק וליחסים מעורערים. לא פעם נתקלתי באנשים שחיים עם פרפקציוניסטים והתחושה היתה זהה בקרב רובם: "אף פעם אי אפשר לרצות אותו/אותה", "תמיד יהיה לו/לה מה להעיר", "הוא/היא כל הזמן עסוקים בפרטים הקטנים במקום בתמונה הגדולה, ואנחנו סתם מבזבזים אנרגיה על שטויות".
תכונת הפרפקציוניזם יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון מישורים. ישנם אנשים שדורשים שלמות רק בתחום אחד, למשל בניקיון הבית. הם ישקיעו כל דקה פנויה בניקיון, מה שכמובן בא על חשבון הזמן הזוגי. יתרה מכך, מי שאובססיבי לניקיון גם ימצא את עצמו מעיר ללא הרף לבני הבית בנושא - למה השארת כלים בכיור? למה השארת את הנעליים בסלון? למה לא תלית את המגבת באופן סימטרי כמו שאני אוהב/ת? וכן הלאה. מיותר לציין שהתנהגות כזאת עלולה "לשגע" את בני הבית, ועל אחת כמה וכמה את בן/בת הזוג.
אבל זה עוד ניחא. ישנם אחרים שתכונת הפרפקציוניזם באה לידי ביטוי אצלם ביותר מתחום אחד, ולפעמים אף בכל תחומי החיים, ביניהם קריירה, מראה חיצוני, תזונה, חברה, משפחה ועוד. מצב כזה הינו מאתגר הרבה יותר עבור בן/בת הזוג שנאלצים להתמודד עם אדם שכל הזמן עסוק ביצירת שלמות, שכאמור, איננה אפשרית. אז מה אני בעצם אומרת? שלא מומלץ להיות עם אדם פרפקציוניסט? לא הייתי מרחיקה לכת. אין ספק שמדובר בקשר מורכב שדורש סבלנות רבה, הרבה הכלה ויכולת "להתכופף" ולהבליג, ולא כולם בנויים לעמוד בקשר כזה.
לדרוש שלמות גם מעצמך
יחד עם זאת, חשוב לי להדגיש גם צד מאוד חיובי של הפרפקציוניסטים שרבים לא חושבים עליו: השקעה בקשר הזוגי. נכון שפרפקציוניסטים לעיתים "משגעים" את בני הזוג שלהם בדרישה לשלמות, אך בד בבד הם דורשים שלמות גם מעצמם, ולכן בחלק גדול מהקשרים הללו ניתן לראות שאותם דורשי שלמות משקיעים את כל יהבם במערכת היחסים, וכידוע, זוגיות מצריכה השקעה מרובה.
לא מזמן הגיע אליי רווק באמצע שנות השלושים לחייו. הוא עבד בתפקיד בכיר בתחום ההיי-טק, והיה מגיע הביתה בשעות המאוחרות של הלילה. בכל ערב, כשהיה שב מהעבודה, בת הזוג שלו (שהיא במקרה פרפקציוניסטית) היתה ממתינה לו "מתוקתקת" מכף רגל עד ראש, עם ארוחה חמה שלא תבייש אף שף, והיתה מקשיבה לסיפוריו על מעללי היום שלו. רבים יחשבו אולי שזהו חלומו הרטוב של כל גבר , אך הוא עצמו ממש לא חשב כך, כי למרות כל הפינוקים מצידה, הוא לא יכול היה לשאת את הציפיות האסטרונומיות שהיא הציבה לו, ואת ההשלכות כאשר הוא לא עמד באותן ציפיות.
לדוגמה, אם הוא היה מאחר הביתה ביותר מרבע שעה, זה היה הופך לסצנה ממש לא נעימה: "אם באמת היית אוהב אותי, היית דואג להגיע בזמן שהבטחת", היתה אומרת לו, וזוהי רק דוגמה אחת פעוטה משלל דוגמאות נוספות מתוך חיים עם פרפקציוניסטים. בסופו של דבר, הוא החליט להיפרד ממנה, כאשר בבואו אליי למצוא שידוך הוא הדגיש שאיננו מעוניין בטיפוס כזה יותר. במקרה שלו מצאתי לו בדיוק את הטיפוס המנוגד, והם חיים היום בהרמוניה אמיתית ובאהבה גדולה. אך לצד הסיפור הזה, יש לי גם כמה וכמה סיפורים על שידוכים בהם צד אחד היה סוג של פרפקציוניסט (במידה כזו או אחרת) , ומערכת היחסים שחווה כן היתה נפלאה. מדוע? כי לצד השני דווקא התאימה התכונה הזאת.
היה לי מקרה של אישה משכילה, יפהפייה ובעלת חוש הומור מדהים, שהתכונה הפחות טובה היחידה שלה היתה שהיא היתה מאוד מפוזרת. היא לא היתה מסודרת מבחינת הניירת שלה, סדר היום שלה, וההתנהלות שלה בכלל. מה שנקרא: "אסטרונאוטית". ותראו איזה פלא? דווקא הבחור הפרפקציוניסט ששידכתי לה נתן לה המון בטחון ויציבות, ועשה לה סדר בחיים. היא העריכה אותו מאוד על כך שאיזן אותה, וראתה את הפרפקציוניזם שלו כתכונה חיובית המאפשרת לה להמשיך להיות "אסטרו" כמו שהיא אוהבת, מבלי לדאוג שזה יפגע בהתנהלות של חייה.
בשורה התחתונה: מי שאומר לכם להתרחק מפרפקציוניסטים, בסך הכול מנסה להגן עליכם כדי למנוע מצב שבו תחיו עם אדם תובעני שכל הזמן ידרוש מכם שלמות בלתי אפשרית. בחלק מהמקרים זה נכון, אך אני מבקשת שלא תפסלו מראש. כשדכנית נתקלתי בלא מעט מקרים בהם דווקא חיבור של אדם פרפקציוניסט עם בן/בת הזוג המתאימים היה מאץ' נהדר.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-25 שנה ומחברת הספרים "סטטוס: בזוגיות" ו"שניים סוכר"
