טיפולים במיאלומה נפוצה לאחר הישנות המחלה

מיאלומה נפוצה היא מחלה סרטנית שמקורה בתאי פלסמה ממאירים המתרבים במח העצם. בישראל ישנם 1,500 איש שחולים במיאלומה נפוצה, ובכל שנה מאובחנים כ־350 חולים חדשים.

המחלה מופיעה בעיקר אצל מבוגרים מעל גיל 60, אך בשנים האחרונות אנחנו עדים לתחלואה גם בקרב צעירים יותר ובהם 5%¬-10% מתחת לגיל 40. אצל רוב החולים יופיעו תסמינים שונים כגון כאבים בעצמות בשל נגעים הורסי עצם המכונים "נגעים ליטיים", אנמיה, פגיעה בכליות, עלייה ברמת הסידן בדם וזיהומים שנגרמים בשל דיכוי מערכת החיסון.

מיאלומה היא מחלה כרונית אשר נכון להיום, הטיפולים הקיימים לרוב לא מביאים לריפוי המחלה אלא להפוגה ולהארכת ושיפור איכות חיי החולים. שלב הטיפול הראשון במחלה יביא להפוגה, אך לצערנו ההפוגה זמנית בלבד: בסופו של דבר המחלה לרוב תופיע שוב. הישנות המחלה דורשת מהרופאים היערכות מחודשת לטיפול.

היערכות מחדש של הרופאים לטיפול(צילום: shutterstock)

קראו עוד במדור מחלות יתומות

טיפול משולב לאחר הישנות המחלה

עד לפני כמה שנים אופן הטיפול בהישנות המחלה היה שנוי במחלוקת. השאלה שעמדה לנגד הרופאים והחוקרים הייתה האם לטפל במשלב של שלוש תרופות כדי להביא לתגובה עמוקה יותר או להסתפק בשילוב הסטנדרטי והפחות אגרסיבי שיכול להפחית את תופעות הלוואי.

בשנים האחרונות מחקרים הראו כי קיים יתרון משמעותי בשילוב של שלוש תרופות בקרב כלל חולי המיאלומה הנפוצה, לרבות חולים בסיכון גבוה לאחר הישנות המחלה. לדוגמה, מחקר Aspire השווה את הטיפול הסטנדרטי ברבלימיד (Revlimid) ודקסמטזון (Dexamethasone) מול שילובו עם קיפרוליס (Kyprolis).

תוצאות המחקר הראו כי חולים שקיבלו משלב טיפולי משולש עם שלושת התרופות חיו בממוצע כתשעה חודשים יותר ללא התקדמות במחלה מאשר חולים שקיבלו את הטיפול הסטנדרטי. מדובר בשיעורי ההישרדות ללא התקדמות הגבוהים ביותר בחולים עם הישנות ראשונה של מיאלומה. כיום טיפול משולש במשלב של שלוש תרופות שונות מקובל לאחר הישנות המחלה (ובקווי הטיפול המתקדמים יותר).

התאמת הטיפול המשלב הנכון לחולה היא משימה חשובה בפני עצמה שכן היא יכולה להשפיע לא רק על סיכויי ההישרדות של החולה אלא גם על איכות חייו. כדי לבחור את המשלב הנכון יש לקחת בחשבון מספר גורמים: מצבו הכללי ומצבו הבריאותי של החולה יכולים להעיד האם הוא יכול לעמוד בפני טיפול אגרסיבי.

כמו כן, מהלך הישנות המחלה, כלומר האם היא אגרסיבית או איטית צריך להילקח בחשבון. בנוסף, הרופא צריך לבדוק האם קיימת תחלואה נוספת, האם ישנן תופעות לוואי מטיפולים קודמים, מה הייתה יעילות התרופות הקודמות שקיבל החולה בהופעה הראשונה של המחלה והאם התקדמות המחלה התרחשה תוך כדי הטיפול.

כמובן שיש לקחת בחשבון את הזמינות של הטיפולים השונים. השתלת מח עצם עצמית היא דרך נוספת לטיפול במחלת המיאלומה. במידה שהמחלה נשנית ולהשתלה הראשונה הייתה תגובה משמעותית ניתן לשקול השתלת מח עצם עצמית נוספת.

הטיפול במהלך ההישנות ניתן לרוב בצורה מתמשכת וללא הפסקה. אם מתפתחות תופעות לוואי משמעותיות, לרוב לא מומלץ להפסיק לגמרי את הטיפול אלא הפסקה זמנית עד שיפור וחידוש הטיפול במינון מופחת. לאחר שהחולה משיג תגובה מקסימלית ניתן להפחית את מינון אחת התרופות במטרה לשפר את איכות חיי החולה.

ד"ר נועה לביא היא אחראית שירות המיאלומה בבית חולים רמב"ם