סימן קריאה
94 מיליון בני אדם חיים במצרים ו-25% מהם, רובם נשים, אנאלפביתים. מה עומד מאחורי תופעת הבערות במדינה ואיך פועלות הרשויות לפתור אותה?
אף שבעשורים האחרונים הלכה ועלתה המודעות בעולם לחשיבות האוריינות, נתוני אונסק"ו (UNESCO) האחרונים (2016) בנושא עדיין עגומים - 750 מיליון בני אדם ברחבי העולם, שני שלישים מהם נשים, חסרי כל מיומנות כתיבה וקריאה.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אנאלפביתים: דור שלם של סורים נעדר מבי"ס
האזורים שסובלים מבעיית בערות קשה במיוחד הם דרום אסיה ואפריקה שמדרום לסהרה. אף שמצרים אינה באזורים אלה (היא שוכנת בצפון-מזרח אפריקה), היא מתמודדת שנים רבות עם בעיה קשה של בערות, בייחוד בקרב נשים. לפי מפקד האוכלוסין האחרון, במדינה הערבית הגדולה בעולם חיים 94 מיליון בני אדם. לפי אונסק"ו, 25 אחוזים מהם אנאלפביתים. בחלוקה מגדרית עולה ש-33 אחוזים מהנשים המצריות לא יודעות קרוא וכתוב לעומת 17 אחוזים מהגברים.
עניים, מסורתיים ולא יודעים קרוא וכתוב
מה עומד מאחורי בעיית הבערות במצרים? כמה גורמים. אחד הוא העוני במדינה; אפשר להניח שכל הורה במצרים רוצה שילדיו ילמדו וישגשגו, אבל עניי המדינה לא יכולים לממן את הלימודים של ילדיהם ואת ההוצאות הנלוות, ולכן נמנע מהם ללכת לבית הספר. הבעיה באה לידי ביטוי בעיקר באזורים הכפריים של מצרים, אבל גם באזורים עניים בערים הגדולות - אף בבירה קהיר.
גורם נוסף לתופעת הבערות במצרים הוא המסורת. גם במאה ה-21 המסורת עדיין ממלאת תפקיד מרכזי במדינה הערבית, בייחוד באזורים הכפריים אבל לא רק בהם (שיעור הבערות הגבוה ביותר במצרים נמצא בדרום המדינה בערים אל-מינייה ובני סוויף). משפחות מסורתיות רבות לוחצות על הנשים שלא ייצאו ללמוד. הלחץ מופעל בעיקר על ידי הבעלים - אנאלפביתים בעצמם - שרוצים שנשותיהם יישארו בבית. באזורים כפריים קשה מאוד לשכנע את הגברים לשלוח את הבנות והנשים לרכוש השכלה, כיוון שהם משוכנעים שהן לא זקוקות לחינוך. מה הן כן צריכות לעשות? לטפל בבית ובילדים, ולשם כך לא צריך השכלה. אם היו עושים סקר בקרב ילדות באזורים הכפריים, רובן היו אומרות שהן רוצות ללמוד בבית הספר. אך ככל שהן גדלות ואינן נוהגות לצאת מהבית, הרצון הולך ונעלם.
מדינה עם בעיית בערות לא יכולה להתפתח
מחקרים הראו בעבר שניתן ללמוד קרוא וכתוב בפרק זמן של תשעה חודשים, אבל אם לא מתרגלים זאת בקביעות, המיומנות יורדת לטמיון ואובדת. זוהי בדיוק הבעיה של גברים מצרים שכן למדו בבית הספר את הבסיס, אבל יצאו מוקדם מדי לשוק העבודה ולא השקיעו מאז בפיתוח כישורי האוריינות שלהם.
תופעת הבערות היא בראש ובראשונה בעיה אישית של כל אזרח, אבל היא גם בעיה קולקטיבית שמשפיעה רבות על המדינה כולה, ומובן שלא בחיוב: מדינה שבה שיעור הבערות גבוה תתקשה להתפתח, משום שמדינות מתפתחות בזכות האנשים שלהן ולא בזכות עצמן. אם לאנשים יש ידע, הם יכולים לעשות כל דבר, כמו להרוויח כסף רב, להמציא דברים חדשים, וכל זה יוביל להתפתחות המדינה. במצרים זה לא ממש קורה.
בעיה גדולה בקרב נשים ובפריפריה
בסוף אוקטובר פרסם העיתון המצרי "אל-אהראם" כתבה מיוחדת בנושא הבערות, ורואיין האיש שאמון על המאבק בתופעה בקרב האוכלוסייה המבוגרת, ד"ר עיסאם תופיק קמר. "הבערות במצרים היא תופעה נשית, והפריפריה נמצאת בראש", אמר. מתוך 18.4 מיליון אנאלפביתים במצרים, 5.7 מיליון הם בגילים 34-10 - נתון מעודד לפי ראש הלמ"ס המצרי, אבו בכר אל-ג'ונדי. הנשיא א-סיסי נשמע קצת יותר מודאג בנאום שנשא בשארם א-שייח בפורום הצעירים העולמי שאירחה מצרים לאחרונה. "הבערות והאבטלה הם הסוגיות והאתגרים החשובים ביותר שעומדים לפני המדינה המצרית. העולם לא עומד לפני הבעיות האלה משום שיש בו גידול אוכלוסין מאוזן".
ד"ר קמר חזר על כך ששיעור הבערות הגבוה ביותר נרשם בדרום מצרים ושמספר הנשים האנאלפביתיות גדול פי שניים ממספר הגברים. "הבעיה של בערות הנשים קשורה לגידול בשיעור העוני וגם לנשירה ממערכת החינוך, משום שהמשפחות במצרים העליונה מעדיפות שהבנים יקבלו חינוך על פני הבנות. אנו מייחסים חשיבות מרבית לסוגיית בערות הנשים", אמר ד"ר קמר לעיתון המצרי. הוא גם פירט את הגורמים לשיעור הבערות הגבוה במצרים: חוסר יכולת של הרשויות לקלוט במערכת החינוך את הילדים הרבים בגיל חינוך חובה, עלייה בשיעורי הנשירה ממערכת החינוך ותופעה של "חזרת הבערות", כפי שצוין קודם לכן. מדובר באנשים שלמדו קרוא וכתוב, אולם לא נשארו מספיק זמן במערכת החינוך ולא תרגלו לאורך שנים את מיומנויות האוריינות. לכן הם נחשבים למעשה לאנאלפביתים.
"לא נותנים תשומת לב לילדים"
אחמד חנפי, מחוקק נוסף שחבר בוועדת החינוך, אמר כי "המדינה נדרשת לטפל בבערות כפי שטיפלה בשיתוק הילדים. הסיבות לעלייה בבערות קשורות באי מתן תשומת לב לילדים, שרבים מהם נזרקו לרחובות והלכו לעבוד בבתי מלאכה בגלל המצב הכלכלי הגרוע של משפחותיהם". חנפי גם ציין את העומס הרב בתוך הכיתות, שבעטיו לא כל התלמידים זוכים לתשומת הלב הראויה ולימודיהם נפגעים. "מה שדרוש להתמודדות עם המשבר הוא לשפר את תוכניות הלימודים, להפעיל את הרשות הציבורית לחינוך המבוגרים ולמיגור הבערות ולהגדיל את הכספים שמוקצים לרשות".
ד"ר כמאל מורית', מומחה מצרי לענייני חינוך, אמר בכתבה בנושא שפורסמה באתר חדשות באיחוד האמירויות, שנתוני הלמ"ס המצרי "מטלטלים" ומראים שיש עלייה "טרגית" בתופעת הבערות. הפתרון, לדבריו, הוא תוכנית לאומית שתגובה ברצון פוליטי להקציב לה די כסף. התוכנית צריכה להתמקד בשכונות בערים ובכפרים, והרשויות צריכות לפתוח מרכזי לימוד לצעירים, בייחוד לאלה שכבר סיימו את לימודיהם או לאלה שנשרו מבית הספר, ולתת תגמולים כספיים לתלמידים המצטיינים וגם לאנשים אנאלפביתים שיצטרפו למרכזי הלימוד המיוחדים שיוקמו.
ד"ר קמר מהרשות הציבורית למיגור הבערות סיפר שלאחרונה יצאו לפועל כמה פרויקטים כדי להילחם בתופעת הבערות במצרים. אחד מהם נועד לנשים בפריפריה, בייחוד באזור מצרים העליונה. מדובר, כאמור, בנשים שלא מרבות לצאת מבתיהן בשל המנהגים, המסורת והלחץ המשפחתי. לדבריו, אנשי עסקים מממנים חלק מהפרויקטים, אך עדיין קשה להתקדם הלאה, בין היתר משום שהמשאבים הכלכליים של המדינה אינם גדולים. "התקציב הנמוך הוא אחד המכשולים הגדולים שעומדים לפנינו", אמר ד"ר קמר. "היו לנו 40 אלף מורים שקיבלו את התגמולים הכספיים שלהם בהתאם לסעיף בתקציב המדינה, אבל הסעיף ירד בתקציבי 2017 ו-2018. אני מפציר במשרדי האוצר, ההשקעות והתכנון להחזיר את הסעיף שמתגמל את המורים שממלאים תפקיד רב במיגור הבערות בקרב נשים וגברים, מה שמסייע לפיתוח החברה".
ד"ר קמר הביע תקווה שבתוך כמה שנים תבוא לקיצהּ תופעת הבערות במצרים, "אם יהיו כוונות טובות וכולם יבינו את הסכנה שטמונה בתופעה הזו ואת השפעותיה המזיקות על הפיתוח, ואם יהיה שיתוף פעולה בין כל הגורמים הרלוונטיים - משרד החינוך, משרד הנוער, משרד הסולידריות החברתית ומשרד הבריאות".
לפנייה לכתב/ת 
