ליאם ניסן: "מביך לספר שבגיל 65 אני עוד עושה סרטי אקשן"
בסרט חדש שחוזר אל אחד הסקנדלים הגדולים של הפוליטיקה האמריקנית, ליאם ניסן משחק את מארק פלט, "גרון עמוק", איש ה-FBI שפוצץ את פרשת ווטרגייט. בריאיון ל-ynet הוא מודאג מהממשל הנוכחי בוושינגטון ומקווי הדמיון בין ניקסון לטראמפ. "ההיסטוריה חוזרת על עצמה - ההרגשה שנשיא ארצות הברית הוא מעל לחוק"
כנראה שדינן של קונספירציות פוליטיות להפוך לסרטים – בין שמדובר בפייק ניוז שלקוח ממוחו הקודח של עיתונאי מטורלל, או של נשיא עם כפות ידיים קטנות ואצבעות מהירות על המקלדת - ובין שמדובר באמת לאמיתה. כנראה שלעולם לא נדע את התשובה, וכאן בדיוק נכנס הקולנוע שממלא לנו את סימני השאלה בתוכן. כזה הוא גם "האיש שהפיל את הבית הלבן" (Mark Felt) המספר את סיפורו של מארק פלט - המוכר בציבור הרחב בכינויו "גרון עמוק" מפרשת ווטרגייט, ואותו מגלם בסרט ליאם ניסן.
פרשת ווטרגייט היא אחד הסקנדלים הגדולים של הפוליטיקה האמריקנית, לפחות עד תחילת עידן טראמפ שזימן ועוד יזמן לנו שערוריות בסדר גודל דומה ואף יותר. מעלליו של ריצ'רד ניקסון נגד יריביו הפוליטיים נעשו במחשכים בשיתוף מערכות הביטחון, וככל הנראה היו נשמרים בסוד לולא צמד עיתונאי הוושינגטון פוסט, בוב וודוורד וקארל ברנסטין, חשפו אותם בקיץ 1972. הקנוניה המסתורית שהביאה בסופו של דבר להתפטרותו של ניקסון קרמה עור וגידים בתודעת הציבור בהשראת דרמת המתח "כל אנשי הנשיא" של אלן ג'יי. פאקולה. הסרט המוערך מ-1976 ליווה את עבודת התחקיר האמיצה של וודוורד וברנסטין, אותם גילמו רוברט רדפורד ודסטין הופמן. האל הולברוק גילם את דמותו של "גרון עמוק", שזהותו לא היתה ידועה אז. בסרט "האיש שהפיל את הבית הלבן" ניסן מופיע בשמו האמיתי של המקור החשאי, שפורסם כמארק פלט ב-2005.
בוב וודוורד פוגש את גרון עמוק בסרט "כל אנשי הנשיא".
"אחרי שפלט יצא החוצה כ'גרון עמוק', פתאום נחשפו המון סודות מתוך ווטרגייט, כך שהתחקיר הוא מרתק", מספר ניסן בריאיון ל-ynet שנערך לקראת הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל טורונטו, "בין השאר גיליתי שפלט ו-וודוורד אומנם נפגשו בחשאי שש פעמים במגרש החניה המפורסם, אבל הם חלקו ידידות ארוכת שנים עוד לפני הפרשה. למרות זאת, וודוורד מעולם לא ידע על הרקע המשפחתי שלו. בניסיון לצלול מחדש לתוך פרשת ווטרגייט, צפיתי שוב ב'כל אנשי הנשיא'. זה סרט אדיר שממשיך להיות רלוונטי גם היום. יש בו המון דרמה".
"כל אנשי הנשיא" משמש גם כנקודת התייחסות עבור הבמאי פיטר לנדסמן, עיתונאי מוערך בעצמו שעשה הסבה לקולנוע. אלא שבמעשה לא קולגיאלי לחלוטין הוא לוקח בסרטו את התהילה מוודוורד וברנסטין. הם מוצגים כמו שתי בובות על חוט שפלט משך במאבקו הפנימי בתוך ה-FBI. "הוא נתן להם לחשוב שהם הגיבורים של הפרשה, אבל הוא זה שהדליף להם את המידע על פי ראות עיניו, ותמרן אותם לצרכיו", אומר לנדסמן, "אנשים גם לא מודעים לכך שהוא דיבר גם עם עיתונאים אחרים במקביל".
לנדסמן נוהג לחקור בסרטיו את קורות האומה האמריקאית דרך אירועים מכוננים שונים בתולדותיה: "פארקלנד" (2013) מתאר את הרגעים המתוחים בבית החולים בדאלאס אחרי ההתנקשות בג'ון פ. קנדי, ב"זעזוע מוח" (2015) מגלם וויל סמית' את ד"ר בנט אומאלו שחשף את המחדלים הרפואיים של ליגת ה-NFL בהתמודדות עם פגעי המוח של השחקנים. הוא גם כתב את התסריט למותחן "הרוג את השליח" (2014) על העיתונאי גארי ווב שחשף את פרשת איראן-גייט וככל הנראה שילם על כך בחייו. במקרה של "האיש שהפיל את הבית הלבן" הוא חודר לקודש הקודשים של רשויות החוק בארצות הברית - צמרת ה-FBI שב-1972 מצאה את עצמה בצומת דרכים אחרי מות המייסד ג'יי. אדגר הובר. פלט, ששימש כסגנו היה צפוי לרשת אותו בתפקיד ראש הארגון, אלא שלהפתעתו ניקסון בחר באל. פטריק גריי כמינוי מחוץ למערכת.
"ההתלבטות הגדולה ביותר בשבילי בנוגע לפלט הוא המעמד שלו כגיבור. בניגוד לפיטר, אני מבחין בהרבה מאוד גוונים של אפור בסיפור שלו", מודה ניסן, "אני חושב שהוא היה מאוכזב קשות על כך שהתעלמו ממנו בבחירת המינוי לראשות ה-FBI. הוא היה יד ימינו של הובר. נראה לי שהוא היה הרוס ולדעתי זה מה שהניע אותו לחתור נגד גריי. המינוי שלו גרם לו ולאנשים סביבו לדאגה בנוגע לעתיד הארגון. הוא רצה לשמר את עוצמתו, וכדי לעשות כן היה עליו להתחיל לחשוף את מה שהתרחש מאחורי הקלעים. אני חושב שפלט הבחין בסיכונים שהנשיא מעמיד בפני הדמוקרטיה".
המהלכים ההם מהדהדים בימינו על רקע פרשת הדחתו של טראמפ את ראש ה-FBI ג'יימס קומי, והאיום המרומז למעמדו של התובע המיוחד רוברט מיולר - ראש ה-FBI לשעבר שמונה לעמוד בראש חקירת המעורבות הרוסית בבחירות האחרונות. "כאזרח אמריקני, אני מאוד מוטרד עבור כולנו בנוגע למה שקורה בממשל הנוכחי", מודה ניסן, יליד אירלנד שהשתקע בארצות הברית, "לפי מה שקראתי על קומי, פלט והובר בוודאי היו מאמצים אותו בשמחה. הוא האיש המושלם לתפקיד. אני מאמין לו שהוא לא הסכים להצהיר על נאמנות ל'מצייץ הממונה', ובתגובה הוא קיבל פאק יו".
.jpg "\"לסרט יש משמעות אקטואלית שוב\"")
אתה רואה קווי דמיון בין ההתנהלות של ניקסון אז לזו של טראמפ עכשיו?
"זה מרגיש שלסרט יש משמעות אקטואלית שוב, ההיסטוריה חוזרת על עצמה - ההרגשה שנשיא ארצות הברית הוא מעל לחוק. זה היה הכישלון של ניקסון, כישלון שייקספירי של ממש. הוא חשב שאמריקה צריכה אותו ואין סיכוי שמישהו יעמיד אותו לדין. אני יכול לראות את הצד שלו. לולא ווטרגייט, היו זוכרים אותו בוודאי כאחד הנשיאים המוצלחים ביותר. צפיתי לאחרונה בריאיון המפורסם שלו עם דיוויד פרוסט מ-1977 (עליו מבוסס הסרט "פרוסט-ניקסון" של רון הווארד מ-2008), זה מדהים עד כמה הוא מתכחש לאמת, כאילו הוא לא עשה שום דבר שגוי".
עד כמה קשה לגלם דמות של אדם שפעל במחשכים, הרחק מעיני הציבור?
"הייתי צריך להצדיק את האמון של פיטר שאני האדם הנכון לתפקיד. בדרך כלל כשמציעים לי תפקיד אני מנסה לחשוב על שלושה שחקנים אחרים שיותר מתאימים ממני לתפקיד. אני לא עושה את זה מתוך צניעות צבועה, אני פשוט אוהב להשתעשע בעבודת המלהק. אחרי שהצטרפתי להפקה, הייתי צריך למצוא דרך לגלם את הבן אדם. התבוננתי עליו וחשבתי לעצמי שהוא בלתי ניתן לפענוח. אחרי שלושים שנה ב-FBI קשה לקרוא אדם כזה. חשבתי שזה מעניין. ניסיתי לשאוב כמה שיותר עובדות עליו. וחוץ מזה, יש לו שיער מדהים, וזה גם אומר עליו משהו מבחינתי".
המורכבות הזאת הייתה בוודאי חסרה לניסן הוותיק שבשנים האחרונות מוכר בעיקר כשחקן אקשן מזדקן. אמנם יש מאחוריו הופעות בלתי נשכחות בדרמות ההיסטוריות "רשימת שינדלר", "רוב רוי" ו"מייקל קולינס", אבל הפילמוגרפיה המעודכנת שלו מייעדת לו תפקידים שונים לגמרי - הוא גילם את קוואי גון ג'ין ב"מלחמת הכוכבים: אימת הפנטום" או ראס א-גול ב"באטמן מתחיל", ולאחרונה הוא מוכר יותר בגלל דמויות גנריות של גבר קטלני במצוקה כמו בריאן מילס בטרילוגיית "חטופה" המצליחה ושיבוטיו בהפקות פעולה שהגיעו אחרי כמו "זהות לא ידועה", "נון-סטופ", ו"מרדף לילי".
"אני מאדים מבושה כשאני מספר שיש עוד סרט אקשן בדרך כי אני כבר בן 65, ואני מאמין באינטליגנציה של הקהל", הוא מודה, "בשלב הזה הצופים בטח כבר אומרים 'או, נו באמת. זה כבר לא אמין'. סרטי אקשן הם כיף. אני לא עושה פעלולים, אני משאיר את זה למקצוענים, אבל נהנה לתרגל איתם סצנות קרב".
