סובלים מקרע בשריר? הטיפול הנכון להחלמה מהירה

 סובלים מקרע בשריר? צפו בתרגילי שיקום לדוגמא על שריר הארבע ראשי:

שרירי השלד מרכיבים כ-40-50% ממשקל גופנו ותפקידם הוא להניע ולייצב את השלד. השרירים הם הרקמה הדינמית ביותר בגוף: מצד אחד כבר לאחר חודש של אימונים הם משפרים את תפקודם ומעלים באופן משמעותי את המסה שלהם. מצד שני, בפרק זמן זהה של חוסר תנועה מוחלט הם גם מאבדים ממנה משמעותית.

כתבות נוספות:

נקע וכאבי ברכיים: 9 פציעות שכל ספורטאי חייב להכיר

לחמם או לקרר בזמן פציעות? המדריך המלא

כאבים של אלופים: חשיבותה של הנפש בעת פציעות ספורט

הדרישות הפיזיולוגיות מהשרירים בזמן מאמץ הן גבוהות מאוד. מצד אחד הם צריכים להתכווץ בעוצמה רבה ומצד שני הם צריכים להימתח על מנת לאפשר טווח תנועה גדול במפרקים. בשל סיבה זו הם בנויים כמבנה אנטומי ייחודי - מעין "חבל" המורכב ממספר רב של יחידות כיווץ זעירות הבנויות מחלבונים. סיבים אלו עטופים במספר שכבות של רקמת חיבור קשיחה, המאפשרת יצירה של כוח גדול בכל כיווץ ועמידה בעומסי מתיחה גבוהים הנדרשים בזמן ביצוע פעילות ספורטיבית.

יכולת ההסתגלות המהירה של השרירים לעומסים המכניים שמופעלים עליהם נובעת כתוצאה מאספקת הדם העשירה שלהם, זו שמקנה להם את צבעם האדום. ככול שרקמה בגוף עשירה יותר בכלי דם, כך קצב חילוף החומרים שלה, החשיפה שלה להפרשת הורמונים מטבוליים ואספקת החמצן אליה - גדולים יותר. ריבוי כלי הדם בשרירים מאפשר להם, בניגוד לרקמות אחרות - להגדיל את אספקת הדם בזמן מאמץ גופני עד פי 20 מאשר במנוחה.

הרקמה הדינמית בגוף. שרירי השלד

גם לשרירים יש גבולות

אך לעיתים, בזמן פעילות ספורטיבית מופעלים על רקמת השריר עומסים גבוהים אשר יכולים להגיע לפי 8 ממשקל גופו של הספורטאי. כאשר כוחות גבוהים אלה מופעלים בזמן קצר מאוד, נוצר מצב בו הכוח המכני החיצוני המופעל על השריר גדול יותר מיכולת הכיווץ שלו. התוצאה היא היווצרות של קרע בסיבי השריר, בדיוק כמו חבל שנמתח בחוזקה וסיביו נקרעים.

מסיבה זו אין פלא שפציעות שריר הן הפציעות השכיחות ביותר בקרב העוסקים בספורט. על פי מחקרים בקרב ספורטאים מקצועיים, בין 20-50 אחוזים מכלל הפציעות מקורן בשרירים. פציעות אלה שכיחות גם בקרב ספורטאים חובבנים, בעיקר החל מגיל 40, כתוצאה מהירידה הטבעית ביכולת השרירים לעמוד בעומסים.

הפציעה תלווה לרוב בהרגשה של מכה חזקה בשריר אליה יצטרף כאב חד. בדקות ומספר ימים לאחריה יופיע כאב בזמן מתיחה של השריר ולעיתים תופיע נפיחות באזור הפגוע וסימנים של שטפי דם.

לאורך מספר שבועות של בין 3-6 שבועות תורגש הגבלה משמעותית בביצוע מאמצים בשל הכאב. החשש הגדול הוא חזרה מוקדמת מדי לפעילות, זאת מכיוון שישנו סיכון גבוה (בין 20 ל-30%) להתרחשות קרע חוזר באותו שריר, בפרק זמן של עד 3 חודשים לאחר החזרה לפעילות ספורטיבית מלאה.

מכה חזקה בשריר המלווה בכאב חד. קרע בשריר

סוגיית מועד הטיפול

למרות השכיחות הגבוהה של פציעות אלה, עדיין למרבה הפלא ישנם חילוקי דעות בתחום רפואת הספורט בנוגע לגישה הטיפולית המומלצת. גישה אחת טוענת שלאחר קרע בשריר מומלצת מנוחה מוחלטת של כשבועיים. העיקרון הפיזיולוגי שעומד מאחורי גישה זו, מסתמך על יכולת ההתאוששות של השרירים כתוצאה מאספקת דם הגבוהה וקצב המטבוליזם הגבוה שלהם.

מסיבה זו, הם טוענים, אין כל צורך לבצע פעילות גופנית שמגבירה את זרימת הדם לאזור. נהפוך הוא, ביצוע פעילות, אפילו קלה ביותר, בשבועיים שלאחר הפציעה עלול לגרום לעומס מכני מיותר על סיבי השריר הקרועים ובכך אף לעכב את תהליכי הריפוי.

מנגד, יש הטוענים שכבר לאחר 3 ימים מומלץ להתחיל להפעיל את השרירים באופן הדרגתי. גישה זו מתבססת על העובדה שחוסר בפעילות של השרירים גורם להיחלשות השריר כולו, דבר המגביר את הסיכון לקרעים חוזרים. בנוסף, טוענת הגישה שמבחינה פיזיולוגית עומסים מבוקרים שמופעלים על סיבי השריר בזמן התאוששות נמוכים מאוד ביחס ליכולת השריר ולכן אינם מעכבים את תהליכי הריפוי.

מנוחה היא לא בהכרח הפתרון

אז מהי הגישה הטיפולית הנכונה?

התשובה לשאלה התפרסמה רק לאחרונה, במחקר שפורסם בעיתון הרפואי היוקרתי New England Journal Of Medicine. במחקר בדקו קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן מהו התהליך השיקומי היעיל ביותר לאחר קרע בשריר, על ידי השוואה בין שתי קבוצות של ספורטאים חובבים שסבלו מקרע באחד משרירי הרגליים. הקבוצות נבדלו ביניהן בזמן שהחלו את התהליך השיקומי: קבוצה אחת החלה את השיקום 48 שעות לאחר הפציעה ואילו הקבוצה השניה החלה אותו 9 ימים לאחריה.

בשבוע הראשון ביצעו הקבוצות מתיחות סטטיות, בשבוע השני כיווצים איזומטרים (כיווץ ללא תנועה), בשבוע שלאחריו ביצעו תרגילי חיזוק דינמיים (כיווץ השריר תוך כדי תנועה במפרק) ובשבוע הרביעי ביצעו תרגילי כיווץ אקסצנטריים (חיזוק לשרירים במהירות איטית בהתנגדות גבוהה).

תוצאות המחקר חשפו את היעילות של תחילת הפעילות המוקדמת כפקטור להתאוששות השרירים. בקבוצה זו, זמן החזרה לפעילות מלאה התקצר בכרבע ועמד בממוצע על 62 יום. זאת בהשוואה ל-83 יום בממוצע שנדרשו לקבוצת ההתאוששות המאוחרת. בנוסף, לא נמצא הבדל בין הקבוצות בשיעור הפציעות החוזרות.

עוד מצא המחקר, שהסיבה שתרגול מוקדם יעיל יותר נעוצה במעטפת החיבור של השריר. רקמה זו, שאינה עשירה בכלי דם, תלויה בתהליכי הריפוי שלה בעומס המכני שמופעל עליה. מתברר שתרגול מוקדם גורם לתהליכי בנייה מואצים ויצירה של קשרים כימיים בין המבניים השונים שלה ועל ידי כך משפר משמעותית את היכולת שלה לעמוד בעומסים מכניים. זאת לעומת תרגול מאוחר אשר אולי לא מעכב את תהליכי הריפוי של רקמת השריר המתכווצת, אבל בהחלט מעכב את היכולת של רקמת החיבור להתאושש.

חזרה לפעילות לאחר קרע בשריר. כמה שיותר מוקדם, יותר טוב

סובלים מקרע בשריר? כך תתרגלו נכון

מיד לאחר הפציעה מומלץ לקרר את המקום עם קרח, לחבוש בחבישה קלה את השריר, לנוח ולשכב כאשר השריר הפגוע מעט מורם.

שלב 1 - יומיים עד שבוע לאחר הפציעה - מומלץ לבצע מתיחות סטטיות לשריר הפצוע 3 פעמים ביום למשך 30 שניות. את המתיחה יש לבצע עד לרמת כאב נסבלת.

שלב 2 - 2-4 שבועות לאחר הפציעה – יש לבצע כיווצים סטטיים (איזומטריים) במשך 6 שניות בתדירות יום יומית וברמת כאב נסבלת. בהדרגה יש להגביר את משך התרגול עד ל-40 שניות ולהגדיל את זווית המפרק.

שלב 3 – כיווצים דינמיים - לאחר שביצוע כיווצים סטטיים אינו גורם לכאב ניתן לעבור לשלב הבא: כיווץ דינמי לאורך כל טווח התנועה של השריר. יש להתחיל מהתנגדות נמוכה ובהדרגה להגדיל את התנגדות. מומלץ לבצע 3 פעמים בשבוע עם יום מנוחה לסירוגין.

שלב 4 - תרגול איטי בהתנגדות גבוהה - ביצוע תרגול ברמת התנגדות גבוהה, בקצב איטי, כאשר הדגש הוא כיווץ איטי תוך כדי הארכה של השריר (כיווץ אקצנטרי).

שלב 5 - חזרה לפעילות ספורטיבית - בשלב הבא, כאשר התרגול מתבצע ללא כאב, ניתן לחזור בהדרגה לפעילות ספורטיבית כמו ריצה קלה או ביצוע שינויי כיוון. יש להגביר בהדרגה את המהירות ומשך התרגול.

חשוב לזכור שלמרות היעילות של התוכנית המומלצת מדובר בהנחיות כלליות בלבד והתוכנית אינה מתאימה לכל אחד, לכן במקרה של פציעה יש להתייעץ עם פיזיותרפיסט בנוגע לתוכנית תרגול מתאימה.

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזיולייף בהרצליה לשיקום פיזיותרפיה וכושר אישי