לניאדו לאחר אישור הייצוגית נגדו: "פעלנו למנוע גילוי עריות וממזרות"

בבקשת הערעור טוען בית החולים, באמצעות עו"ד ארנון גרפי וכן משרד רם כספי, כי "החלטתו של בית המשפט המחוזי דרמטית, תקדימית, ובכל הכבוד שגויה שכן דרישת רישום הנישואים במשרד הפנים מצד בית החולים, הידוע כמי שהוקם ונוהג על פי ההלכה היהודית, באה כצורך הלכתי־דתי שעניינו הקמת גדר מפני פרצה העלולה להוביל לתקלות חמורות מבחינה דתית ואף אנושית, כדוגמת גילוי עריות וממזרות, ולא כאפליה שרירותית מצידו של בית החולים הבאה לכאורה, חלילה, להפלות נשים שאינן נשואות".

עוד טוען בית החולים כי הוא נותן שירותים ציבוריים לכלל הקהילה והינו בית חולים פרטי אשר הוקם ונתמך על ידי חסידות צאנז, וכל עניינו פעולה לפי חוקי ההלכה היהודית. "נוכח העובדה כי בארצנו יש 26 מכונים להפריה חוץ־גופית, מהם 8 בשרון ובמרכז, היטפלות התובעת הייצוגית דווקא לבית החולים הדתי שמחויב לפעול לפי ההלכה היהודית, כאשר יכולה הייתה לקבל הטיפול בכל מקום אחר וכפי שעשתה בפועל, תוך רידוד השיח כאילו מדובר לכאורה באפליה על רקע מעמד אישי, פוגעת בזכותם של המוסד והקהילה הדתית־חרדית המקיפה אותו לחופש הדת, ומהווה כפייה חילונית פר אקסלנס", נטען.

טיפולי פוריות בלניאדו. על פי האמונה וההלכה(צילום: index open)

"ברוח האמונה"

בית החולים הוקם ב־1976 בקריית צאנז בנתניה ע"י האדמו"ר מצאנז. לדברי בית החולים, עקרונות היסוד שלו הם הפעלתו תוך הקפדה על שמירת כל מצוות התורה: "בעקרונות היסוד של בית החולים הודגש: 'בית החולים נתייסד על בסיס אמונה בהשם יתברך...הרופאים והצוות הרפואי יהיה בעלי אמונה איתנה בעיקר העיקרים הזה, וכל התנהגותם תהיה ברוח האמונה בהשם ותורתו הקדושה'".

עוד טוען בית החולים כי הניסיון להציג אותו "כגוף חשוך, בעל דעות קדומות וחסר רגישות — מנסה להציג את הפרקטיקה שבה הוא נוהג כאילו היא חזות הכל, וכאילו היחס השונה הניתן לנשים נשואות ושאינן נשואות נובע מהמעמד האישי שלהן, ואין זה כך. בית החולים פועל במסגרת הענקת טיפולי הפריה חוץ־גופית מתוך מחויבות לנורמות הדתיות, ולא מתוך אפליה אסורה נגד נשים שאינן נשואות, שהרי בכל שאר השירותים שהוא מעניק אין התייחסות שונה על סמך מעמד אישי".

כאמור, באוקטובר האחרון אישר המחוזי־מרכז לנהל תביעה ייצוגית נגד לניאדו בטענה כי הוא נוקט באפליה אסורה כלפי נשים שאינן נשואות ומאפשר טיפולי פוריות לנשואים בלבד. הבקשה הוגשה על ידי אישה לא נשואה החיה עם בן זוגה בנתניה. האישה טענה, באמצעות עוה"ד חגי קלעי ועדי ניב־יגודה, כי בית החולים לא מוכן לספק לנשים שאינן נשואות טיפולי פוריות. המחוזי קבע כי "לא עלה בידי בית החולים לסתור ברמה הלכאורית הנדרשת את החזקה כי מדובר באפליה אסורה". לאחר שאושרה הגשת התביעה נגד בית החולים אמרה האישה ל"ידיעות אחרונות": "זה היה אחד הרגעים המשפילים בחיי. הייתי בשוק מוחלט. לא האמנתי שבישראל יסרבו לתת טיפול למישהו שרוצה להרחיב את המעגל המשפחתי בגלל הלכה או פסיקה רבנית".

התובעת: כופה את השקפתו

בבקשת הערעור טען לניאדו כי "המשמעות הכלכלית של קבלת התביעה על סך למעלה מ־60 מיליון שקל תהיה הרת גורל מבחינת בית החולים. משמעות נוספת של קבלת התביעה תהיה סגירת המחלקה להפריה חוץ־גופית בבית החולים, כל עוד לא הוסדר הנושא בכללותו בחקיקה ראשית באופן המסיר חשש לתקלות חמורות כאמור, בית החולים לא יכול, מבחינה הלכתית דתית, להעניק טיפולי פוריות לנשים שאינן רשומות כנשואות, דבר העלול להוביל בעתיד לגילוי עריות וממזרות. הנורמות הדתיות המחייבות את בית החולים הן מניעת גילוי עריות ומניעת ממזרות – שני ערכים אוניברסליים וחיובים דתיים בליבה ההלכתית והתרבותית של היהדות".

באי כוח התובעת מסרו אתמול כי "למרות החלטת ביהמ"ש, לניאדו ממשיך לפעול בניגוד לחוק, תוך שהוא כופה את השקפתו הדתית והערכית על כלל ציבור המבוטחים ובכך מונע מהם טיפולים רפואיים. מצער שבית החולים מנסה לעשות דין לעצמו תוך פגיעה אנושה במטופלים, במערכת הבריאות ובחוק".