בנות, אל תתביישו לשחק כדורגל!
כילדה, נכנסתי לכדורגל שהוא גוב אריות מגדרי. יכולתי לו בזכות תשוקה ונחישות, ואני רוצה להמשיך ולפרק את המוקשים בשדה המשחק האהוב עליי. טור מיוחד של קפטנית נבחרת ישראל לשעבר לכבוד "יום המאבק באלימות נגד נשים"
כשהייתי בת 12 רציתי לשחק כדורגל וקצת התביישתי בזה. נחשבתי לטום־בוי, הסתכלו עליי קצת מוזר, אז העדפתי לא לספר על האהבה שלי למשחק. כבר אז הייתי ילדה ספורטאית, מגיל אפס בהתעמלות קרקע, ומאוחר יותר בטניס - שם המשפחה השקיעה וטיפחה את הכישרון והתשוקה שלי. טניס נשמע היה, ובעיקר נראה, כמו תחום הגיוני יותר: השחקניות הרזות לובשות חצאיות, ומתאימות לתפיסת היופי הנשי המושרשת. אבל כדורגל? אפילו לאבא שלי לא סיפרתי בהתחלה, כשגיליתי שנפתחה קבוצת כדורגל בנות מאולתרת ברעננה. שם התחלתי את הדרך שלי כשחקנית פעילה, דרך שהובילה אותי למקומות שלא חלמתי עליהם – מסביב לעולם כקפטנית נבחרת ישראל בכדורגל – ואשר הסתיימה ממש השבוע, כשפרשתי ממשחק פעיל בגיל 35.
לאחרונה התחלתי בדרך חדשה, שהיא גם המשך ישיר, ומבחינתי משמעותית לא פחות: הצטרפתי ל"נבחרת לאחריות חברתית". לנו - לי ולבנות שכמותי - לא ניתנה בשעתו הזדמנות שווה להגשים את המאוויים שלנו. זה היה מאבק. אני עוד זוכרת את האימון הראשון של קבוצת הבנות הרשמית הראשונה, שהקמנו כמה בנות 15 במגרש האוניברסיטה הישן בת"א - אס"א ת"א. פילסנו לנו דרך עצמאית, עד שנוסדה בישראל נבחרת נשים, ובמקביל קמו קבוצות שיצרו ליגה. היום, על אף המכשולים, וכברת הדרך שעוד יש לעשות - ברור שאנחנו כאן. זו עובדה חיה ובועטת.
נבחרת הנשים בכדורגל(צילום: פרטי)
דרך "הנבחרת לאחריות חברתית" אני מקווה להגיע לבנות צעירות, כמו שהייתי אני, ולהעביר להן את המסר שהן כבר לא צריכות להתבייש. להעצים אותן ולהעניק ביטחון. אתן יכולות – וכדאי לכן. הנבחרת החדשה שלי כוללת 14 שחקני ושחקניות כדורגל שמגלים מעורבות בנושאי אחריות קהילתית, קידום ערכים של סובלנות, שוויון וקבלת האחר. אלו לא סתם מילים יפות עבורי: הספורט העניק לי המון כלים שאני אסירת תודה עליהם - עבודה בצוות, ריכוז במצבי לחץ, מנהיגות; הכדורגל הביא אותי לשנים של משחק ברמות גבוהות במקביל ללימודים אקדמאיים בקולג' אמריקאי. וכשאני מסכמת היום קריירה על הדשא, הדבר שאני הכי גאה בו כספורטאית, מעבר לניצחון או הפסד כזה או אחר, הוא ערכי הכבוד ההדדי שמושרשים בי. אז איך אני ממשיכה מפה?
הנבחרת הזו מבית "בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים" - פרויקט של הקרן החדשה לישראל, ההתאחדות לכדורגל וארגון השחקנים – תאפשר לנו להמשיך ולפעול לשיפור המצב. כי עם כל ההתקדמות שעשה כדורגל הנשים בשני העשורים האחרונים, ברור שזה ממש לא מספיק. הציבור הרחב חוגג את הכדורגלנים, אבל לא מכיר עדיין את הכדורגלניות (בשונה מהמצב בארה"ב, לדוגמה). כמובן שיש לזה ביטוי ביכולת לנהל חיים מקצועניים, בפערי השכר, בסטיגמות שעדיין קיימות בארץ לגבי יכולות נשיות בענף.
שילוב מלא של בנות, כשוות, בכל הענפים, ייתן גם תשובה ופייט לתופעה של אלימות והטרדות. כרגיל, הכדורגל יכול להוות מודל נהדר. כילדה נכנסתי לענף שהוא גוב אריות מגדרי - יכולתי לו בזכות תשוקה ונחישות, ואני רוצה להמשיך ולפרק את המוקשים בשדה המשחק האהוב עליי.
היום, לכל ילדה בכל מקום בארץ יש מקום לשחק. שחקניות עבר מקימות עוד ועוד בתי ספר לכדורגל, לילדות בנות 12 יש לאן לשאוף. הייתי קשרית אמצע, הגנתית, אבל אחת שמבקיעה לא מעט גולים, ובעיקר משאירה הכל על המגרש – כי זו האהבה שלה. בדרך החדשה שאני יוצאת אליה, אני מתכוונת להמשיך ולעשות בדיוק את אותו הדבר, עבור הבאות בתור.
הכותבת היא "חברת הנבחרת לאחריות חברתית"
לפנייה לכתב/ת 
שחקניות הנבחרת
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
