אף אחד לא בא לי
מהפכת מובארק, הפלת המטוס הרוסי ופיגועי דאעש הבריחו את התיירים ממצרים: 14.7 מיליון איש ביקרו שם ב-2010, רק 4.5 מיליון אשתקד. בפירמידות של גיזה יושבים ומחכים למטיילים – ומצידם שיהיו ישראלים
"תגיד, לנסוע למצרים - זה בטוח?" שואל אותי תייר ישראלי בטיסה לקהיר. "היום? כמו ללונדון ופריז", אני משיב ומזכיר את הפיגועים של דאעש בבירות אירופה, אבל בתוך תוכי גם אני יודע - קשה לבוא אליו בטענות.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
מאז מהפכת 2011, כששלטון מובארק הופל בהתקוממות עממית, התיירות המצרית נמצאת בצניחה חופשית. הארץ שנתפסה פעם באירופה כגן עדן של חופים זהובים, של חוּשוֹת ושל שקט נדיר נעשתה שם נרדף לפיגועים, מהומות והפגנות דמים. שבטי בדואים ואיסלאמיסטים כבשו את חצי האי סיני, וזרם התיירים החל להידלדל. התיירות - ממקורות ההכנסה הראשיים של כלכלת מצרים עד אז - קרסה.
מדחי אל דחי
ב-2010, ערב המהפכה, ביקרו במצרים 14.7 מיליון תיירים. ב-2011, אז הודח מובארק ומצרים נקלעה לטלטלה פוליטית וביטחונית, צנח מספרם ל-9.8 מיליון, וב-2016 כבר עמד מספר התיירים על 4.5 מיליון בלבד - השנה הגרועה ביותר לתיירות המצרית מאז תחילת המילניום. מעט לפני כן, באוקטובר 2015, פוצץ דאעש מטוס נוסעים רוסי, וכל נוסעיו - תיירים שבאו לנפוש בחופי סיני - נהרגו. רוסיה ובריטניה, שתי המדינות ששלחו עד אז את מספר התיירים הגדול ביותר לסיני, אסרו בעקבות הפיגוע לטוס לחצי האי.
"הרבה זמן לא ראיתי דולרים"
גורם ממשלתי בקהיר אמר בחודש שעבר לסוכנות הידיעות רויטרס שבשבעת החודשים הראשונים של 2017 חלה עלייה של 170% בהכנסות של מצרים מתיירות והן הגיעו ל-3.5 מיליארד דולר. לדבריו, בחודשים האלה באו למצרים 4.3 מיליון תיירים – עלייה של 54% מהשנה שלפני כן. ובכל זאת, המצב רחוק מלשוב לקדמותו.
כשנחתנו בקהיר בשעת צהריים, נראה נמל התעופה שומם. מדריך קבוצת התיירים הישראלית אלי מאלי, איש חברת "איילה", טען שאנחנו התיירים היחידים שהגיעו באותה שעה כדי לסייר בארץ הנילוס. היה אחר כך מי שהסביר לי שהדברים תלויים בתקופה: בימי החג', למשל, כשהמונים עולים לרגל למכה, מלא הנמל עד אפס מקום. ובכל זאת, זה לא כל כך נעים לראות נמל סגור.
"הרבה זמן לא ראיתי דולרים – יש לך?" שואל אותי רוכל בשם עלא ליד הפירמידות בגיזה, המפורסם שבאתרי התיירות המצריים. כבר 25 שנים שעלא עובד כאן, אבל בימים אלה לא קל למצוא לקוחות. "אנחנו מקבלים כל אחד בברכה", הוא אומר, "אין לנו שום בעיה עם ישראלים. העיקר שהתיירים יבינו – גם במקומות אחרים מסוכן, לא רק במצרים".
מחכים לבלונדים
עלא, אב לחמישה ילדים, טוען שהמצב הכלכלי בסדר, אבל המדריך שלנו בפירמידות, אמין, שהוא בן העדה הקופטית, מציג תמונה קודרת. "חלש פה מאוד היום כמו שאתה רואה. רק אתם והתיירים הסינים וההודים באתם היום. אנחנו מחכים לבלונדים", הוא משתעשע. המצרים זקוקים לתיירים מאירופה כדי להכניס מטבע זר, אבל מדינות היבשת הישנה מוסיפות להזהיר את אזרחיהן מנסיעה למצרים.
איש משטרת התיירות המצרית, בן 40, סיפר לי כיצד קריסת הענף שינתה את חייו. ערב המהפכה הוא ובחירת ליבו התארסו, אבל כשהתיירות התרסקה הוא התרושש – ולא היה לו די כסף כדי לשלם את המוהר למשפחת הכלה. האירוסים הותרו, והוא איבד את אהובתו.
נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, יודע היטב שהשבת התיירים לארץ הנילוס היא אחת ממשימותיו העיקריות. הפיגוע המחריד האחרון, שבו נטבחו יותר מ-300 בני אדם במסגד בצפון סיני, הפך את המשימה שלו לקשה מאי פעם.
"אני מחכה לכתבה חיובית שתעודד את התיירות אצלנו", אמר לי מצרי אחד בקהיר. כן, אלה הימים. מצרים צמאה כל כך למבקרים, שהיא מוכנה לקבל אותם מכל סוג שהוא. גם ישראלים.
לפנייה לכתב/ת 
