צוללים לעומק הזבל: הלבנונים לוקחים לידיהם את משבר האשפה
בעקבות כישלון הממשלה בביירות לטפל באשפה העצומה שנערמת מדי יום ברחובות, התגייסו ארגונים אזרחיים ופרטיים לפתור את המצב תוך שימוש בצוללנים ובמתקני מיון ומחזור שהקימו במדינה: "הממשלה צריכה קודם כול תוכנית, אין לה שום אסטרטגיה לטווח ארוך. כואב הלב על האשפה בים"
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
קבוצת הצוללנים מבצע פעולת ניקיון מתחת לגלים. מדובר ביוזמה אחת מיני רבות של החברה האזרחית בלבנון וכן של המגזר הפרטי בתגובה לכישלונה של הממשלה המקומית לטפל במשבר הזבל הארוך שממאן להסתיים. הצלילה, מול חופי העיר טברחה, שנמצאת 25 קילומטרים צפונית מביירות, הוכיחה את עצמה כיעילה: הצוללנים יצאו מהמים עם רשתות מלאות בבקבוקי פלסטיק וזכוכית, פחיות שתייה ואוכל חלוקות ואפילו צמידים. אנשים שרחצו בחוף הביטו בהם נבוכים. "מה שראינו שם למטה, זה גורם לך לכאב לב", אמר כריסטיאן נאדר, סטודנט בן 19 שצולל כבר חמש שנים.
הממשלה הלבנונית - נכשלת סדרתית
אלא שממשלת לבנון הוכיחה כישלונות סדרתיים בנושא משבר הזבל בשטחה. המדינה הערבית לא הצליחה לטפל במשבר שהגיע לרמה קטסטרופלית בקיץ 2015. הררים של אשפה נערמו ברחובות ביירות וסביבתה לאחר סגירת המזבלה הגדולה ביותר במדינה. האתר עמד במשך שנים בפני סגירה וממשלת לבנון הבטיחה למצוא לו חלופה בטרם ייסגר, אולם לא הצליחה לעשות זאת הזמן. בעקבות המצב, לחברות פינוי הזבל לא היה לאן לשלוח את האשפה שמייצרים שני מיליון תושבי ביירות וסביבותיה.
מומחים מזהירים שתרחיש האימה יחזור על עצמו הודות לכישלונה המתמשך של ממשלת לבנון לאמץ אסטרטגיה מקיפה לניהול משבר הזבל, גם בשעה שהמדינה מייצרת 6,000 טונות זבל מדי יום.
"רוב הרשויות שורפות את האשפה שלהן"
"הממשלה חייבת להתחיל לחשוב ברצינות על פיתרונות ארוכי טווח ולהתחיל ליישם אותם, אפילו אם מדובר במעט מאוד", אמרה לאמה באשור, ראש סוכנות הייעוץ הסביבתית "אקוסנטרה". בדומה למומחים רבים אחרים, היא הדגישה את החשיבות של "מיון ומחזור" אשפה.
מימון של האיחוד האירופי סייע לשלם על הקמת כמה מתקני מיון ומחזור אשפה בלבנון, אבל ברחבי המדינה יש עדיין יותר מ-900 אתרים להטמנת פסולת ללא רישיון. "הממשלה צריכה קודם כל שתהיה לה אסטרטגיה", אמר פארוק מרחבי, מומחה לניהול פסולת. "בשנת 1997 זו הייתה תוכנית חירום. היום אנחנו ב-2017 ועדיין בתוכנית חירום. אז אנחנו מגיבים, אנחנו לא מתכננים את העתיד". לדבריו, לכישלון לייצר אסטרטגיה הולמת יש השלכות חמורות. "כל אזור שבו אין מתקן לניהול פסולת, הם פונים לשריפת אשפה. רוב הרשויות שורפות את האשפה שלהן".
לפי הדיווחים, ממשלת לבנון לומדת כעת תוכנית שמטרתה להוריד את כמות הפסולת ולהגביר את המחזור, משהו שלדברי זיאד אבי צ'אקר מחברת Cedar Environmental היה מתבקש כבר הרבה מאוד זמן.
החברה של אבי צ'אקר נוסדה בשנות התשעים וכעת היא מפעילה שמונה אתרים למיון ומחזור ברחבי לבנון, אחד מהם בפסגות המיוערות של בית מרי בהר הלבנון.
בתוך מחסן גדול עובדים הפועלים במיון אשפה שניתנת למחזור, בין היתר זכוכית, פלסטיק ומתכת. החברה של אבי צ'אקר מתפארת בכך שהיא ממיינת 80 טונות אשפה ביום במתקנים שלה ושולחת את הפריטים שניתנים לשימוש למפעלי מחזור. "הוכחנו שהרעיון של אפס פסולת, במסגרת מבוזרת, יכול להצליח", אמר אבי צ'אקר. אלא שבמקומות אחרים במדינה הערבית, הניסיונות להתמודד עם משבר הזבל לא ממש נחשבים לסיפור הצלחה.
בעיר החוף הדרומית צידון, אי אפשר להתעלם מהר אשפה שמתנשא בחוף, למרות שבאזור יש מתקן חדש לניהול פסולת. הר האשפה מורכב מ"שאריות" זבל שאי אפשר למחזר אותן או להשתמש בהן בקומפוסט ושצריך לאחסן אותן במטמנה סניטרית - אתר שבו מטמינים פסולת מוצקה באדמה בצורה מבוקרת על מנת למנוע חלחול מזהמים, לכידת גזים ופליטת ריחות. הרשות המקומית טוענת שהיא מתכננת לבנות מטמנה שתטפל בבעיית הר הזבל בחוף שכבר מתנשא לגובה של כמה מטרים.
לפנייה לכתב/ת 
