טועים משבת לשבת
טעויות השיפוט הקריטיות במחזור ה-11 חידשו את הדיון סביב איכותם ושכרם של האנשים שמנהלים את משחקי ליגת העל. השופט, מסתבר, לא תמיד אשם
לקסיקון הקלישאות שנזרקות לאוויר על ידי מאמני ליגת העל אחרי משחקים אינו מגוון במיוחד. המילים "שלטנו", "החמצנו", או "תהליך" יחזרו תמיד על עצמן, וכך גם משפטים שלמים. הבולט שבהם הוא כמובן: "אני לא רוצה לדבר על שופטים", שקודם לנאום ארוך על שופטים.
כך היה גם בשבת האחרונה. "לא רוצה לדבר על שופטים", אמר יוסי אבוקסיס, והוסיף: "אני בטוח שזיו אדלר לא עשה בכוונה". גיא לוזון תירץ את איבוד הנקודות (הנוסף) שלו בפנדל ששרק ארז פפיר. יובל נעים המשיך עם מנטרת "הכל נגד אשקלון".
הרבה פעמים מאמנים משתמשים בשופט כתירוץ לתפקוד הלקוי שלהם ושל הקבוצה שאותה הם מאמנים, אבל האמת היא שבכל הנוגע למחזור המשחקים הנוכחי יש צדק בדברים. לבני יהודה ולאשקלון הגיעו פנדלים, שלא נשרקו, ולמכבי נתניה ולהפועל רעננה לא הגיעו פנדלים, שכן נשרקו. טעויות שיפוט קורות מדי שבוע בכל מקום בעולם ואי אפשר, לפחות ללא וידיאו, להימנע מהן לגמרי. אבל בכדורגל שלנו יש הרבה מה לעשות כדי לנסות לצמצם אותן.
שופטי הווידיאו, שלאחרונה דובר על הכנסתם לליגת העל החל מהעונה הבאה, אמורים להוות פתרון משמעותי. אך גם בלעדיהם יש עדיין דברים שאפשר לעשות, בעיקר כשבודקים איך מתנהלים הדברים במקומות שונים בעולם. כותרת הגג צריכה להיות "מקצוענות".
במדינות רבות – הונגריה, בלגיה או דנמרק למשל – הפכו לאחרונה השופטים להיות "מקצוענים" לגמרי. כלומר, אינם עובדים במקצוע נוסף ומשקיעים את כל זמנם בשיפוט. בישראל יש רק שניים כאלה, לירן ליאני ואוראל גרינפלד, בעוד שאצל השאר מדובר בעבודה חלקית. המעבר למקצוענות מאפשר לשופט להתכונן טוב יותר למשחק, להגיע בזמן למקום בו נערך המשחק ולהימצא בכושר טוב יותר.
השופטים בארץ מתאמנים לא מעט, הם רוצים להצליח בתפקידם, אבל הפיקוח עליהם אינו גבוה מספיק. יש רק אימון כושר אחד בשבוע, בכל יום רביעי, שאליו מחויבים השופטים להגיע. בעבר היו אימונים נוספים, בימי שני ושישי, אך הם בוטלו.
אין בדיקות ראייה
במדינות כדורגל מתוקנות יש מעקב קבוע אחר אימוני השופטים ומצבם הגופני. כל שופט מתאמן עם שעון דופק, והנתונים מגיעים ישירות לאחראי הכושר שמפענח אותם ומתקן את תוכניות האימון. גם בישראל קיבלו השופטים שעונים מסוג זה, אלא שאיש לא קורא את התוצאות. בתחילת העונה גם נאמר כי שופטים שאחוז השומן בגופם יהיה גבוה מרף מסוים לא יוכלו לשפוט, אך מעבר לבדיקה הראשונית לא בוצע כל מעקב.
אז שופטים מתאמנים לבד, לא תמיד לפי תוכנית מסודרת. גם עם תזונאי הם נפגשו רק פעם אחת, ובניגוד למקומות רבים אחרים לא מתבצעות בדיקות ראייה (נשמע די אבסורדי כשחושבים על המקצוע). מבחינת לימוד והכשרות המצב טוב יותר. אחת לשבועיים נפגש כל הצוות הבכיר בבית הנבחרות בשפיים כדי לנתח אירועים שונים. יש גם קבוצת ווטסאפ פעילה, שמועברים בה קטעי וידיאו רלוונטיים.
בסגל ליגת העל יש היום 16 שופטים, כמות שנראית מספקת עבור שבעה משחקים בכל מחזור, אבל יש מספר בעיות אחרות. הראשונה היא שהשופטים אינם עובדים כל שבוע, וכמו שכדורגלנים צריכים להיות חדים ולהשתתף ברצף משחקים, כך גם האנשים שמנהלים את המשחקים.
שכרם יוצא בהפסדנו
הבעיה השנייה היא כלכלית. שופט בליגת העל מקבל כ-1500 שקל שכר בסיס ועוד כ-2500 למשחק כשופט ראשי. בחישוב של שני משחקים בחודש, ונניח עוד משחק כשופט רביעי (750 שקל) או רחבה (1,000), מגיעים לשכר של פחות מ־8,000 ש' לחודש, ברוטו. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שאין משכורת בחודשי הקיץ.
מדובר בסכום נמוך יחסית לאירופה. יש מדינות שבהן מרוויחים מעט פחות, למשל אזרבייג'ן או קפריסין, אבל ברוב המקומות השכר גבוה בהרבה. בטורקיה, למשל, מדובר ב-5,000 אירו שכר קבוע, פלוס 2,500 אירו למשחק. ההכנסה מאפשרת לשופטים, גם במקומות שבהם הם עוסקים בעבודות נוספות, להקדיש יותר זמן לכדורגל.
איגוד השופטים עושה לא מעט במסגרת התקציב. פרויקט המצוינות, למשל, נחשב מצליח ואיכותי,
אבל נדמה שאפשר לנצל את הכסף בצורה טובה יותר, גם אם בדברים הקטנים. בנוסף, כדי לעבור לשיפוט "מקצועני" אמיתי צריך תקציב גדול יותר, ופה כבר אחריות ההתאחדות.
חשוב לזכור – גם עם שופטים מקצוענים שעובדים בצורה הנכונה ביותר ומקבלים תנאים אופטימליים יש טעויות, אפילו הרבה. הנה, רק אתמול נפסל שער חוקי של לאו מסי בספרד, שם שופט מרוויח שכר בסיס של 10,000 אירו. ועדיין, נדמה שבישראל יש עוד הרבה מה לעשות כדי למזער את אותן טעויות, לפחות כמה שניתן.
לפנייה לכתב/ת 
