ממחנה פליטים פלסטיני לחנויות בוטיק באירופה
בסדנה קטנה במחנה הפליטים הפלסטיני ג'רש בירדן מייצרות העובדות צעיפים, תיקים וכאפיות לחנויות אופנה בפריז ובלונדון. עבור הנשים מדובר במקור הכנסה קריטי במציאות של עוני ואבטלה, ובהזדמנות להחדיר את התרבות הפלסטינית לתחום האופנה. ב"ווג" כבר זיהו את הכישרון
בסדנה קטנה במחנה פליטים פלסטיני בירדן תופרת חלימה אל-אנקסורי צעיף כחול - שיימכר בחנויות בוטיק בפריז, לונדון או דובאי. חלימה, בת 54 ואם לשבעה, מספרת שמהמקום יוצאים "מוצרים מודרניים עם צבעים בוהקים" בשילוב "מוטיבים פלסטיניים ואיסלאמיים".
"אני גאה לראות אירופאים לובשים את מה שאנחנו מייצרות כאן - ולראות את המגזינים המובילים בתחום האופנה מגלים בנו עניין", אומרת אל-אנקסורי, ומתייחסת לכתבה שהייתה באתר "ווג" בגרמנית עליה ועל חברותיה.
חלימה גרה במחנה ג'רש בצפון ירדן, ששמו החלופי הוא מחנה עזה. הוא הוקם כדי לקלוט יותר מ-11 אלף פלסטינים שנמלטו מעזה במהלך מלחמת ששת הימים. 50 שנה אחר כך חיים במחנה יותר מ-29 אלף פליטים בעוני, אבטלה ותשתיות קורסות.
ב-2013 החליטה רוברטה ונטורה, אשת עסקים מאיטליה, להקים קרן חברתית שתסייע לנשים במחנה. ונטורה ביקרה במחנה ג'רש והתרשמה מהמיומנויות של הנשים הפלסטיניות. לפי ונטורה הפרויקט נועד "לשנות את חייהן של עשרות נשים, ובהמשך גם של מאות ואלפים".
"הפרויקט התחיל עם 10 נשים. היום יש 300", מספרת נוואל עראדה, מנהלת הפרויקט. "אנחנו מכינות מוצרים לפי הזמנות: צעיפים, תיקים, מגבות, סדינים וכל מיני מוצרים לעיצוב הבית". פעם בחודשיים עושים את הדרך לחנויות אופנה באירופה ובדובאי בין 11 ל-14 קרטונים, עם סחורה במשקל של 190 עד 270 ק"ג. המוצרים נמכרים גם בבית לחם.
עבור הנשים בסדנה מדובר במקור הכנסה קריטי. "כולנו סובלות מעוני במחנה הזה", אומרת חלימה. "העבודה הזאת עוזרת לנו לשפר את החיים שלנו, אפילו אם אנחנו גובות על כל מוצר מחיר נמוך – בין 15 ל-20 דינר".
על אחד השולחנות בסדנה מונחות כאפיות צבעוניות וצעיפים מבד קשמיר. חלימה מספרת שכל צעיף שהיא תופרת דורש שבוע עבודה לפחות. היא אומרת שהידיים שלה כואבות, אך חברותיה הופכות את החוויה בסדנה למהנה יותר. ונטורה אומרת שלאותן נשים יש "כישרון ייחודי שזוכה להערכה ברחבי העולם".
חלימה, כמו חברותיה, למדה לתפור ולרקום מאמא ומסבתא. מנהלת הפרויקט עראדה מספרת כי בנוסף להצגת התרבות הפלסטינית לקהל חדש דרך אופנה, העבודות שלהן, עם האלמנטים הפלסטיניים המסורתיים, "עוזרות לקדם את המטרות" של הפלסטינים. "לכל אישה כאן יש סיפור", אומרת עראדה.
"העבודה הזאת עוזרת להן לשלוח את הילדים לבית הספר, להחליף את הרהיטים בבית ולשפר את התנאים שלהן – במיוחד לאור העובדה שהרבה מהבעלים לא עובדים", אומרת עראדה.
חיבה אל-עודרי, שעובדת גם כן בסדנה, אמרה כי המקום הפך לבית השני שלה. חיבה, בת 37 ואם לשישה, מרוויחה 150 דינר לחודש. "עם הכסף הזה אני עוזרת לבעלי, שעובד כמכונאי, לפרנס את הבית שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
