ברקוביץ' גדול יותר מכספי

לדעתי הישג השיא של הכדורסל הישראלי בכל הזמנים הוא הזכייה במקום השני באליפות אירופה, בה מיקי ברקוביץ' שיחק תפקיד מפתח - אבל חייבים להזכיר גם את המאמן רלף קליין. לדעתי התהילה מתחלקת שווה בשווה ביניהם.

שינויים בחוקי המשחק הפכו כמעט כל נגיעה בשחקן התקפה לעבירה, ונוסף החוק על נקודת בונוס לאחר עבירה במהלך הקליעה. רלף הכניס את ברקוביץ' הנמוך לשחק בצבע. ברקוביץ' הונחה לשחק "לתוך הגוף" של שחקני ההגנה וסחט עבירות רבות ומהלכי 3 נק' (אז לא הייתה קשת שלוש). לברקוביץ' היה יתרון מהירות על כל שחקני הפנים באירופה, אבל הוא לא היה הגארד היחידי באליפות. לא ברור למה מאמנים ושחקנים אחרים לא השתמשו ביתרון הזה.

מיקי ברקוביץ'(צילום: FIBA.com)

בגמר מול ברה"מ זה לא עבד משתי סיבות. הרוסים עמדו והרימו ידיים ואי אפשר היה לסחוט מהם עבירות, וטקצ'נקו (2.20 מ') וזארמוחמדוב (2.14) היו פשוט יותר מדי גדולים בשביל מיקי בגרסת הפאוור פורוורד. הסיבה השנייה? כנראה שהנהלת האליפות לא התלהבה לתת מקום ראשון לישראל, שניצלה עד תום את תהליך שינוי חוקת המשחק, שממילא היה ניסיוני ולא נשאר על כנו. גם המקום השני היה הפתעה מרעישה. אי אפשר להמעיט גם בתרומה של בוזי ינאי שהיה הקלעי המצטיין של הנבחרת בגמר וגם במשחק העלייה (הניצחון על יוגוסלביה), וצריך גם לציין שהנבחרת שיחקה אז עם 3 מתאזרחים. מנקין, סילבר וקפלן.

בשורה התחתונה, מ.י.ק.י הוא השחקן ששם אותנו על המפה, יחד עם קליין, טל ברודי ולו סילבר (שהיה שותף בכל הישגי השיא של הנבחרת ומכבי). את עומרי כספי יש להשוות למוטי דניאל, שחקן שהצטיין בכל הקריירה שלו בלעלות מהספסל ולנצח משחקים עבור מכבי והנבחרת. זה סוג אחר של שחקנים, לא פחות חשוב מהכוכבים. מאנו ג'ינובילי הפך לאחד מעמודי התווך של סן אנטוניו הגדולה, אבל לאורך כל הקריירה שלו מצטיין בעלייה מהספסל. ג'ינובילי יגיע להיכל התהילה בלי להיות שחקן חמישייה. ג'ינובילי גם הוביל את נבחרת ארגנטינה לכמה הישגים שמאפילים על ישראל 79.

הטענה לפיה שחקן חייב לעבור ב-NBA בשביל להיחשב אחד מהגדולים ביותר מופרכת. אוסקר שמידט היה אחד השחקנים הטובים בעולם בתקופתו, ולמרות שנשאר בברזיל הגיע להיכל התהילה ע"ש נייסמית'. גם שחקני נבחרת ברה"מ שניצחה את ישראל ב-79 היו לא פחות טובים מעמיתיהם האמריקאים, ועיון בטבלת הזכיות באולימפיאדות ואליפויות העולם יעיד על כך. אמנם בשנים ההן נאסר על "המקצוענים" להשתתף בתחרויות ל"חובבים", אבל שחקני המכללות המובילים היו רגע לפני שהפכו למובילים גם ב-NBA.

עומרי כספי(צילום: AFP)

כספי שחקן משלים מצוין, ועושים לו עוול אם משקללים את תרומתו למשחק בהשוואה לשחקנים מובילים. מעבר לכישרון המוגבל שלו, הוא מצליח בזכות עבודה קשה, צניעות ולא מעט מזל, אבל גם בזכות חוכמת משחק נדירה. השנה עומרי משתלב נפלא בשורות האלופה הגאה. כרגע הוא שמיני בקבוצה בדקות משחק,

אבל אם מסתכלים על התרומה שלו לדקה, הוא שביעי בנקודות, שישי בחסימות (בצוותא עם גרין...), שלישי בריבאונדים, ורק במקום ה-12 באיבודים, נתון שהיה בעוכריו בעבר. נתוני הקליעה שלו מדהימים בכל קנה מידה. כרגע הוא עומד על 67% מהשלוש ו-58% מהשתיים, ואלו נתונים של מתמודד על תואר השחקן השישי. לא של האלופה, של כל הליגה. בקטגוריה זו הוא מתחרה (ומפסיד) מול אריק גורדון מיוסטון, שנותן עונה מדהימה (ועלה בחמישייה במשחקים בהם כריס פול ישב בחליפה, ממש כמו שכספי מחליף את דוראנט בווריורס, אבל מה לעשות שפול החסיר יותר משחקים).

הערה לסיכום: המשחק מגוון ויש בו תפקידים רבים. ג'ורדן היה יחיד בדורו, אבל גם מג'יק ג'ונסון ולארי בירד, וגם ווילט צ'מברליין וביל ראסל שלא זכיתי לראות משחקים, להבדיל מהקודמים. ממש כפי שאי אפשר להשוות בין ג'ורדן לצ'מברליין, והגדולה של אחד מהם לא מורידה כהוא זה מהאחר, ככה גם כספי ומיקי. אם חייבים, הבכורה נשארת אצל מס' 9 בצהוב.