הציפורים של מטה
המוני בני אדם חוצים מדי יום את הגשרים מעל נתיבי איילון, רבים חולפים בנסיעה, אחרים ממתינים לרכבת שתגיע ומתעלמים מהנחל שהפך במרוצת השנים לתעלת בטון מלאה באשפה. אם מדי פעם נעצור להבטיח אל המתרחש בו, נוכל לגלות ציפורים שהפכו את המקום לבית בין פיתולי הכבישים ומסילות הרכבת. מיטב אשכנזי עקבה אחרי בעלי הכנף שמוצאים בו מקום מפלט
לאן נצא לטייל בשבת הקרובה? סביר להניח שלא לאורך נחל איילון. לכל היותר ניסע לצידו בנתיבי איילון, בדרכנו למקומות יפים יותר. איש מאיתנו לא עורך טיול אופניים או פיקניק לגדותיו, ורק במקרים נדירים ביותר יבחרו שייטי קיאקים לחתור בו במקום בירקון, ובמקרים אלו יגלו במהרה כי אינם יכולים להדרים מעבר לגשר מוזס, שם אוזלים המים בדרך כלל.
שכן – פרט לקטע קצר בתוך פארק הירקון – חלקו הצפוני של הנחל תחום בין חומות בטון שמפרידות בינו לבין נתיבי איילון צפונה, שממזרחו, ולבין מסילות הרכבת שממערבו. פרט לאומני הגרפיטי, היורדים אליו בדרכים לא דרכים כדי לבצע בו את זממם, אין הולכי הרגל נכנסים אליו, וכל שביכולתם לעשות הוא רק לצפות בו מן הגשרים החוצים אותו.
מבט מן הגשרים אינו מאפשר לנו לעקוב אחר המתרחש לכל אורך הנחל אלא רק מכמה נקודות שהעיר הקצתה עבורנו, והוא מגביל אותנו לזווית של צפייה בנחל אך ורק מלמעלה כלפי מטה. אך לשם מה בכלל להביט בנחל? הרי נחל זה אינו יותר מאשר תעלת ניקוז עבור נתיבי איילון, וכזאת אינה ראויה לתשומת ליבנו.
את הגשרים שעל נחל איילון חוצים מדי יום המוני בני אדם, ורובם מתעלמים לגמרי מהנחל שתחתם, וכלל אינם מתייחסים לגשר שעליו הם עוברים כאל גשר אלא רואים בו לא יותר מאשר המשכו של הרחוב שמעברו האחד הם באו ואל האחר הם הולכים. זהו המקרה הטוב מבין השניים. במקרה הרע - מי שאינו מתעלם מקיומו של הנחל הוא זה הבוחר להשליך לתוכו פסולת.
אם מדי פעם נעצור להביט מטה אל המתרחש בו, נוכל לגלות את החיים המתנהלים לצד הפסולת, שכן הנחל נותר מקור המחיה של כמה עופות, שחרף מצבו הלא טבעי בחרו לקבוע את מקום מושבם בבטון.
צריך לחפש את הציפורים בתעלת הבטון
כדי לראות אותם, צריך לרכז מבטים ולחפש, שכן לרוב הם נעלמים על רקע צבעי הבטון, המשמש להם כהסוואה מעשה ידי אדם. עם זאת, הם כמעט תמיד שם, כעין הפגנה שקטה מול קריית הממשלה במחאה על ההרעה בתנאי מחייתם. חלק מהעופות הללו חצו יבשות כדי להגיע לארצנו, ומן הסתם הם יכולים היו להרשות לעצמם להצפין עד אגמון החולה או לפחות להשתכן בפארק הירקון, ואף על פי כן בחרו להישאר בנחל שאותו נהגו לפקוד אבותיהם.
בעוד על רקע הבטון של ימינו נראים העופות של מטה אפרוריים, ניתן לדמיין עד כמה מרהיבים הם נראו בעבר, כאשר נחל מוסררה היה עדיין נחל איתן הזורם אל הים. העופות הייחודיים האלה בחרו שלא לשנות את מנהגם, עד כי בהישארותם בנחל הם הפכו לחריגים בסביבה שפעם הייתה סביבתם הטבעית, שאותה הפך האדם למקום שלא חלים בו חוקי הטבע.
לגאות ולשפל אין כל השפעה על מפלס המים, שכן מוזרמים אליהם חומרים שונים ומשונים באמצעות פתחי הניקוז שבחומות. אף כיוון זרימת המים אינו קבוע. מדי פעם הנחל זורם אל הים, ומדי פעם הים זורם אליו, ומכאן גם שהמקום שרק עד אליו מגיעים המים משתנה מדי יום. ובימי חורף גשומים במיוחד הופכים פתחי הניקוז למפלים שוצפים של מים מזוהמים ששוטפים את הכבישים שביניהם נתחם הנחל, ומציפים אותו (לעיתים עד מעל לחומותיו).
החיים (והמוות) בנחל
מבחינה מספרית - הציפור השלטת בנחל היא היונה. מה ליונה ולנחלים? מן הסתם, לא הרבה, שהרי אינה עוף מים, אך היונים של נחל איילון הן היונים שנדחקו מהמטרופולין אל הנחל, והן מוצאות את מקומן בחלקיו היבשים או בגומחות רבועות המצויות בחומות.
די להלך ברחובות הסמוכים לגשרים כדי לראות את המודעות המפרסמות "הרחקת יונים לצמיתות". מאחורי פרסומים אלו עומדים מרחיקי היונים, המציבים דוקרנים על גגות בתים משותפים. לאחר שכמה מחברותיהן שופדו על הדוקרנים, למדו היונים שלא לנחות על הגגות והן מוצאות את מקומן בנחל.
ובכל זאת, רובן המספרי של היונים אינו מקנה להן את השליטה המשטרית בנחל. הציפור השלטת היא הסיקסק, המשליט משטר רודני של מיעוט על הרוב. ברצותו, יכול סיקסק אחד להבריח עשרות יונים בקריאה אחת.
אומנם לא תמיד הוא עושה זאת, ולעיתים קרובות ניתן לראות סיקסקים ויונים זה לצד זה, אך במקרים כגון אלו ברור גם לסיקסקים וגם ליונים ששהות היונים במקום היא אך ורק הודות לכך שהסיקסק, שעל מקורו יישק דבר, מתיר להן זאת ברוב טובו, וכי עליהן להיות אסירות תודה לו על כך.
נפגעות נוספות מרודנות הסיקסקים הן הברכיות. לעיתים ניתן לראות ברכיה השוחה לה לתומה, כשלפתע עף מרחוק סיקסק, מנמיך טוס, מכה בראשה באמצעות רגליו ללא כל סיבה נראית לעין, וממשיך לעוף למקום שממנו רואה כל ציפור את שביעות רצונו מעצמו. הברכיה המותקפת כלל אינה מגיבה, אלא רק מרכינה את ראשה בהכנעה ברגע התקיפה.
באותו אופן היא תנהג גם כאשר תותקף על ידי דגים. גם אם בשעות היום נראות הברכיות כמיעוט בנחל, בשעות הערב הן מתרכזות יחדיו ללינה משותפת בלהקה גדולה. העוף היחיד שאינו ירא מפני הסיקסק הוא האנפה האפורה (הגדולה ביותר מבין הציפורים הפוקדות את הנחל), שלה נותן הסיקסק כבוד של מלכה (אם כי נטולת סמכויות).
האנפה האפורה תקבע לעצמה טריטוריה, ותישאר בה כל העונה. כמעט תמיד יימצאו לצידיה סיקסקים הניצבים כשומרי ראשה. אין זה מכבודה לחפש אחר הדגים, אלא היא תחכה עד שהם יעברו לידה. בניגוד אליה, הלבנית הקטנה תלך לאורך הנחל בחיפושיה אחריהם.
הלבנית הקטנה אינה נתונה לאיום מתמיד מצד הסיקסקים בדומה ליונים ולברכיות, אך אלה לא יהססו לצאת כנגדה במקרה שיחושו שהיא מסכנת את אפרוחיהם. בכל הנוגע למוטות הברזל הבוקעים מחומות הבטון – אלו נמצאים תחת שליטתם המוחלטת של השלדגים למיניהם.
הללו משתמשים במוטות לתצפית על דגי הנחל, שמשם הם יוצאים לצלילותיהם, ולשם הם חוזרים עם שללם. רק לעיתים נדירות נוכל לראות את מי מסוגי האנפות על אחד מהמוטות. ומבחינת עין הצופה - עם בוא הקורמורנים תופס העוף הזה את השליטה על תשומת ליבו של הולך הרגל המחפש את העופות שתחתיו. כשהקורמורן פורס את כנפיו לייבוש במשך שעה ארוכה, צבעו השחור משתלט על הבטון הבהיר, עד כי הוא מעלים מן העין את העופות האפורים, הלבנים או החומים שנמצאים לידו.
חיים ומוות במשפחת הסיקסקים
בעוד רוב סוגי העופות המצויים בנחל ניזונים מן הדגים שבו, דווקא הסיקסק מוצא בו מקורות מזון אחרים לגמרי. בניגוד לאחיו הסיקסקים החיים במקומות אחרים, הסיקסק באיילון ניזון מהספקה מתמדת של לחם. בין אם מדובר בפיתות, לחמניות או בייגלה, הסיקסק תמיד ימצא לחם שהשליך האדם אל הנחל, בעיקר ליד תחנות הרכבת.
אך חייו לאורך הנחל אינם קלים כלל ועיקר, זאת מכיוון שהסיקסקים טרם למדו להכיר בכך שחומות הנחל מהוות סכנה להישרדותם. בחלקים מסוימים של הנחל מוצעת לסיקסקים חומה בלבד, ואם יש מים בחלקים אלו הרי שאין לסיקסקים היכן לדגור. בחלקים אחרים של הנחל יש למרגלות החומות שיפוע בטון המאפשר להם מקום דגירה בנוסף לגישה אל הנחל. במקומות שבהם המים אוזלים מתאפשר לסיקסק לדגור בתוך הנחל.
גורל אפרוחי הסיקסק תלוי בשאלה באיזה צד של החומה יבחר הסיקסק לדגור. פעמים רבות (מדיי) יבחר הסיקסק הבוגר לדגור בנתיב מסילות הרכבת. בעת שעוברת רכבת באחת המסילות הרחוקות ממקום הקינון יישאר הדוגר על מקומו, וכאשר תחלוף רכבת במסילה הקרובה למקום הקינון יזנק הסיקסק ממקומו ויגונן על ביצי הקן מפני הסכנה.
אולם רק עם בקיעת האפרוחים מתגלה הבעייתיות שבדגירה מעבר לחומה. אילו היו לסיקסקים גוזלים תלותיים, המקבלים את מזונם מהוריהם, היה לגוזלים אלו סיכוי לשרוד, אך אפרוחי הסיקסק הם עצמאיים, ולמן יומם הראשון עליהם להשיג בעצמם את מזונם, וחומת הנחל מונעת מהם גישה אל המים. עקב כך, אפרוח שבקע מעברה הלא נכון של החומה יתייבש למוות בשרב של מישור החוף.
צופה שיעקוב אחר הסיקסקים די זמן ילמד עד מהרה כי דגירות בנתיב המסילות מסתיימות בכי רע, אך הסיקסק הבוגר טרם למד לקח זה. לפיכך עלול הצופה למצוא את עצמו מביט בסיקסקים המכינים את קינם לקראת ההטלה, וכל רצונו לקרוא להם "אל תדגרו כאן", אך הסיקסק לא רק שידגור שם אלא אף ישוב וידגור באותו המקום בדיוק גם בשנה שלאחר מכן, ולעיתים אף פעמיים באותה העונה, ופעם אחר פעם תסתיים הדגירה באותה תוצאה עגומה.
אומנם הסיקסקים שבחרו לדגור מעברה הנכון של החומה מעניקים לאפרוחיהם סיכוי לשרוד, אך גם להם אורבות סכנות. סיקסק שדוגר בתחילת העונה בחלקיו היבשים של הנחל מסתכן בכך שיופתע על ידי הגשמים, שהופכים את הנחל לשוצף, ויסחף עימו את ביצי הקן או את האפרוחים שכבר בקעו ולא עמדו לרשותם שיפועי בטון לברוח אליהם.
אם כן, המקום הטוב ביותר לדגירה הוא השיפועים. בחלקם העליון מוצאים להם הסיקסקים חריצים לייצב בהם את הביצים, וכשבוקעים האפרוחים מתאפשרת להם הגישה אל המים. לעיתים ניתן לראות סיקסק בוגר מתרוצץ לצד האפרוח שבקע ראשון, ועקב כך נוטש את שאר ביצי הקן, אך לרוב הסיקסק האחראי משגיח על אפרוחו מן השיפוע שממול לשיפוע שעליו האפרוח.
רוב הזמן האפרוח מתרוצץ לו לבדו, בעוד הבוגר מתצפת הן עליו והן על הסכנות שעלולות להישקף לו. ואם יבחין בלבנית קטנה מתקרבת לאזור, יצא מיד למתקפה. כאשר לא נשקפת כל סכנה יבוא הבוגר אל השיפוע של האפרוחים רק כדי לחממם מפני הרוחות, תחת בטנו או תחת כנפיו.
קשה לאתר את אפרוחי הסיקסקים בתצפית מן הגשר, כי גודלם כגודל עוד אבן מאבני נתיב המסילות. במקום לחפש אפרוחים, צריך לחפש תזוזה. אם יש אפרוח במקום, עד מהרה ניתן להבחין ב"אבן" שנעה לה ממקום למקום. רק לאחר זיהוי התזוזה אפשר למקד את המבט ולהבחין כי ל"אבן" זו זוג רגליים קטנות, ולבסוף אף ניתן לזהותה כאפרוח.
גם אם לאפרוחי הסיקסקים שבקעו מעברה הנכון של החומה יש סיכוי כלשהו לשרוד, מדי פעם אף הם עלולים למצוא את עצמם נאבקים מול מכשולים מעשה ידי אדם. מכשולים כאלו הוצבו בפני עופות הנחל בקיצים של 2010 ו-2011. בשני הקיצים הללו נעשו בנחל עבודות של השפד"ן.
סכר עפר הוקם במקום שבו נכנס הנחל אל פארק הירקון, ומי הנחל נשאבו לעבר הפארק והותירו את הנחל יבש ואת הדגים מתים על קרקעיתו. בקיץ 2010 זה היה לצורך הנחת צינור גדול למרגלות החומה המערבית מן הכניסה לפארק הירקון וכמעט עד לתחנת הרכבת סבידור. בקיץ 2011 רוקן הנחל, אף על פי שהעבודות נעשו בעיקר בנתיבי איילון צפונה.
התוצאה הישירה של ייבוש הנחל בשני קיצים אלו הייתה היעלמות השלדגים, שאיבדו את מזונם. אך אלה לא היו הנפגעים היחידים. הראשונה להיפגע מהעבודות של קיץ 2011 הייתה היאורית, שדגרה על תשע ביצים דרומית לגשר ההלכה. מרגע שנלקחה ממנה הגישה אל מי הנחל נאלצה היאורית לנטוש את קינה על כל ביציו, שנותרו שם מיותמות למשך שבועות ארוכים.
פגיעה נוספת ספגו הסיקסקים שדגרו במעלה השיפוע שלמרגלות החומה המזרחית, מצפון לגשר מודעי (מעט צפונית לתחנת סבידור). לכאורה, זה אמור היה להיות המקום המוצלח ביותר לדגירה, אך איתרע מזלם וזמן קצר לאחר ההטלה החלו קידוחים בנתיבי איילון בדיוק מעליהם. העובדים בכביש הורידו צינור אל מעבר לחומה, והזרימו בו מים מעבודותיהם. מים אלו זלגו בדיוק על קן הסיקסקים.
ימים ארוכים נותרו הדוגרים במקומם, אף על פי שהמים נזלו על ראשיהם, עד כי לבסוף היה הזרם חזק מכדי להותירם שם, וביציהם אבדו. המים שהוזרמו על ידי העובדים נשפכו אל הנחל דרומית לסכר עפר נוסף, כך שלא הגיעו אל הסכר של הפארק. בניגוד למים העכורים שיש בנחל בימים שגרתיים היו מים אלו צלולים במיוחד, ובכך אפשרו לראות בבירור את עכירות הקרקעית.
כיוון שהמים לא זרמו לים החל מפלסם לעלות בהדרגה, עד להצפה שפגעה בסיקסקים שדגרו בין גשר שפע טל לגשר שיפמן (מחלף ארלוזורוב). במקום זה אין לחומות שיפועים, כך שבימים שבהם יש מים בנחל בוחרים הסיקסקים בעברה הלא נכון של החומה, ודוגרים בנתיב המסילות, דגירה שמועדת לכישלון.
מכיוון שבקיץ 2011 היה הנחל יבש, התאפשר לסיקסקים לדגור בתוכו. עם בוא ההצפה של מי העבודות נשטפו ביצי הקן, לאחר שאפרוח אחד ויחיד הספיק לבקוע ולהימלט לעבר אי קטן שנותר לצד שבר בחומה המערבית שמדרום לגשר שיפמן. את האפרוח הזה ניתן לאתר רק הודות לתקשורת שקיים עימו הסיקסק הבוגר מראש החומה המזרחית (חומה שברוב המקרים הסיקסקים נמנעים מלעמוד עליה, ומעדיפים בבירור את המערבית, זו שלצד נתיב מסילות הרכבת). כמה ימים לאחר מכן הציפו המים גם את מקום המפלט הזה.
האם הכיעור מחויב המציאות?
הפניית מבט אל הפגנתם השקטה של העופות המצויים בנחל שאנחנו נוהגים להתעלם ממנו מעלה שאלות בדבר מצבו. האם זה הכרחי שתנאיו לא יתאימו למשכן העופות שבו? האם ניתן למצוא בו גם יופי? מדוע לא יכולות תל אביב ורמת גן להיות כערים אחרות בעולם, שהנחל הזורם בתוכן תורם להן מיופיו?
מהתבוננות בנחל ניתן לחשוף לפחות שלוש דרכים שונות להתייחס אליו ולמצב העופות שבו. דרך אחת היא להתמקד באותן פינות שבהן נמצא העוף בתוך הזוהמה שבנחל. פינות אלו חושפות קודם כול את כיעורו של האדם, ולאו דווקא את כיעורו של הנחל, זאת כיוון שאנחנו אלה המשליכים אליו כל פסולת אפשרית, החל מבקבוקים, צמיגים ושקיות חטיפים, ועד לזוגות אופניים, כיסאות משרדיים, עגלות סופרמרקט ומחשבים ניידים.
האזרח משליך, והרשויות אינן מנקות. כאשר יובש הנחל לצורך עבודות השפד"ן הוכנסו אליו טרקטורים, מנופים ומקדחי ענק, אך לא נוצלה ההזדמנות להכנסת משאית לאיסוף האשפה מהקרקעית.
דרך אחרת היא איתור פינות שאפשר יהיה לומר עליהן שהן יפות. לשם כך יש לחתוך מן הפריים את הלכלוך הסובב את הפינות האלו, ובכך לקבל תמונות המציגות אשליה של ציפור המצויה במקום יפה, אך כל אחת מהן תיחשב לתמונה המשקרת יותר מאלף מילים. אבל - האומנם אין זה יכול להיות מקום יפה? שהרי התמונות האלו רק מדגישות את שניתן לראות בבירור בדרך הראשונה – שהלכלוך שאנחנו משליכים הוא אשר הופך את המקום היפה למכוער.
דרך נוספת היא הצגת הניגוד שבין שלוות העופות שבנחל לבין המולת העיר שלצידיו. כאן, במקום להתמקד בפינה זו או אחרת, צריך להסתכל על הסביבה כולה. ואם לרוב אנחנו נוהגים לראות בנחל לא יותר ממטרד מיותר בתוך העיר, הרי שבהתבוננות מחודשת נשים לב שבסופו של דבר הנחל הוא אשר מתווה את צורתה של העיר. פיתוליו הם שמתווים את פיתולי מסילות הרכבת ופיתולי נתיבי איילון, והוא זה המצריך אותנו לבנות גשרים ברחובות.
לכאורה, ניתן להניח כי העיר שחנקה את הנחל ניצחה את העופות החיים בו, אך מאחר שהנחל הוא זה שמכתיב את צורת העיר, הוא מוצא את דרכיו לנקום באדם המטנף אותו ומתעלם ממנו. אומנם רק לעיתים רחוקות נראה דייגים שדגים בחכותיהם על איזה מהגשרים, אך בל נשכח כי אותם דגים השוחים בטינופת של נחל איילון שבים לאחר מכן אל הים התיכון, ניצודים בידי דייגים, ומגיעים אל צלחתו של האדם.
ואם האדם אינו מנקה את הנחל, הנחל מוצא לו דרכים לנקות את עצמו. דרך כזאת הראה הנחל בחורף 2013, עת עלה על גדותיו. גם אם לכלוך רב שהיה קודם לכן על פני המים עלה בעת זו ונותר על מוטות הברזל של השלדגים, הלכלוך מן הקרקעית נסחף כולו. האם בכך אנחנו אמורים להרגיש טוב, שהרי כעת הנחל נקי? כנראה שלא, שכן כל אותם זוגות אופניים ועגלות סופרמרקט שנסחפו מהנחל לא נעלמו, אלא מצאו את דרכם אל הים, שם מן הסתם יסכנו את חייהם של בעלי חיים אחרים.
כשאנחנו מתעלמים מנחל איילון אנחנו נוטים לשכוח שהוא חובר לו אל הירקון בדרכו אל הים. ראינו, לפני כמה שנים, את ראש עיריית תל אביב קופץ למי הירקון בניסיון להראות לנו עד כמה הוא נקי, ולכך נלוו מודעות חוצות המספרות לנו על העבודות שהושקעו בניקוי הירקון. אך גם הימים הללו חלפו, והירקון הפך דומה לנחל איילון בזוהמה.
ומה עוד צפוי לאיילון בעתיד? בקיץ 2016 שוב הוצאו ממנו המים ובוצעו בו עבודות, והפעם לטובת הקמת הרכבת הקלה. האם בכך הסתיימו השלכות עבודות ההקמה על הנחל? קשה להאמין, שכן צפויות לנו עוד כמה שנים עד לתומן, מה גם שהנחל צפוי לספוג טלטלה נוספת מהוספת מסילת רכבת רביעית.
על מיזם זה נכתב באתר האינטרנט של נתיבי ישראל רק זאת: "הוספת מסילה רביעית לאורך נתיבי איילון שתגדיל את קיבולת הרכבות בציר. במסגרת הפרויקט יותקן מוביל ניקוז אשר יוריד את ספיקת המים בנחל ויוביל אותם לים". אילו השלכות תהיינה לכך על הנחל ועל העופות שבו? ימים יגידו.
מיטב אשכנזי | הכותבת היא הולכת רגל שעקבה אחר הציפורים החיות (והמתות) לאורך נחל איילון במהלך השנים 2013-2010. לתגובות: dodatipsha@gmail.com
הכתבה התפרסמה במגזין "טבע הדברים ". לפייסבוק של "טבע הדברים"
לפנייה לכתב/ת 
