הראיון מתקיים בביתם של בני הזוג אותו רכשו לפני 32 שנים, למעשה, הבית עבר די הרבה במהלך השנים. במהלך שריפות באזור לפני כשני עשורים, נשרף הבית ובני הזוג בנו אותו מחדש, עם סטודיו בקומה העליונה, שם מבלה ריה שעות ארוכות וקסומות. לאחר שבארות הגז באליסו קניון הסמוכים לביתם התפרצו בנובמבר 2015 והביאו לדליפת אורניום, ליתיון וכימיקלים אחרים, פרצה בהלה גדולה וממשית בקרב תושבי פורטר ראנץ', רבים מהם עזבו את ביתם ועברו זמנית לבתי מלון עד שחברת הגז תטפל בבעיה.

באמצעי התקשורת התפרסם כי מאה אלף טון מטרי של מתאן, פרץ ממספר מ-115 בארות הגז באזור, מה שגרם לחולי של אלפי אנשים שסבלו מכאבי ראש, דימום מהאף, שיעול בלתי פוסק ויש האומרים אף לסרטן. ריה כרמי, 75, היא אחת מהן.

כרמי אובחנה כחולה בסרטן השד באפריל 2016, חודשים ספורים לאחר שעזבה את ביתה ועברה עם בעלה לבית המלון מאריוט בווסט לייק. "בהתחלה עוד נישארנו בבית, אמרו לנו שיאטמו את כל החלונות והדלתות בבית כך שנהיה מוגנים, אחר כך הכניסו לבית שלושה פילטרים שיסננו את האוויר. העדפנו להישאר בבית כמובן אבל אז התחלתי להשתעל כמו מטורפת ומאיר לא הפסיק להתעטש עד שעור התוף נקרע לו. בסוף ינואר 2016, לאחר שניסינו הכל, החלטנו לעזוב ועברנו למלון. חברת הגז שילמה על כך כמובן. היו אתנו במלון משפחות רבות שעשו "רילוקיישן" עד שעניין הגז יטופל. בינתיים הלכתי לעשות "ממוגרם" וגילו לי סרטן שד אגרסיבי מאוד, כזה שתוקף נשים בנות 40-50 ואילו אני כבר בת 75".

"התחלתי להשתעל כמו מטורפת". ריה

למרות שהרופאים אינם יכולים לפסוק בוודאות שיש קשר בין הסרטן של כרמי לבין העובדה שהיתה חשופה לחומרים כימיקלים רעילים באוויר ובמים כתוצאה מדליפת הגז, הרי הם אינם שוללים זאת. כרמי עצמה מאמינה שאכן יש קשר בין השניים. "אף רופא לא יכול להגיד שחור על גבי לבן שזה בגלל כך, אבל ההגיון אומר שכן. בנוסף, מצאו לי צלקות בריאות, מה שלא היה לי מעולם. המזל שלי הוא שהמערכת החיסונית שלי מצויינת ואני שומרת על עצמי ולכן הגוף שלי הצליח להתמודד מול הסרטן".

חצי שנה התגוררו בני הזוג כרמי בבית מלון עד ששבו לביתם ביוני 2016, אלא שהספיק להם לילה אחד בבית על מנת להבין שהם לא יכולים להשאר שם. הבית כולו היה ספוג בחומר הכימי שנדבק לקירות וכל הרהיטים. הם השתעלו ללא הפסקה, עיניהם צרבו ולמחרת היום הם כבר שבו למלון. הם הודיעו על כך לחברת הגז שהואילה לשלוח חברת ניקוי לנקות את הבית, כולל כל פרטי הריהוט שהיו מכוסים בשכבת אבק צהבהבה. את ציוריה של כרמי הם נאלצו לנקות בעצמם, עשרות ציורים גדולים. מים מזוהמים וחומים נותרו לאחר הניקוי היסודי ובני הזוג נדהמו לראות מה שאפו לריאותיהם. את המזרנים, הם נאלצו לזרוק ורכשו חדשים תחתם. החצר, היתה מחוץ לתחום כי גם שם נדבק החומר לקירות ורהיטי החצר. בהמשך, זכתה החצר אף היא לניקוי יסודי. עדיין, בני הזוג נמנעים מלשבת בחצר המטופחת. האוויר הם חוששים עדיין אינו נקי.

באוקטובר השנה, נערכה הרצאה בבית המלון הילטון בוודלנד הילס, ד"ר ג'פרי נורדלה שערך את מחקרו בקרב תושבי אנשים שחלו בפורטר ראנץ', הציג את ממצאיו בפניהם. התושבים נחרדו כשזה הציג תרשימים עם תבניות תרשימים עם תבניות של חומרים שנמצאו בשיער ובשתן של חולים שבדק, כולל סטירן, נגזרת של בנזין שהוא גורם מסרטן ידוע. חשיפה כרונית לסטירן מובילה לעייפות, איבוד זיכרון, כאבי ראש וסחרחורות.

ד"ר נורדלה עוד אמר כי מתוך 106 חולים אשר נדבקו, ב-31 אחוז מתוכם היתה נוכחות של סטירן בשתן ברמות גבוהות מהממוצע. מבין 51 המטופלים הראשונים אשר נורדלה עקב אחריהם מייד אחרי דליפת הגז, 34 אחוז חוו דימום מהאף. מתוך 72 האיש שהוא עקב אחריהם לאחר הדליפה, 31 אחוז, עדיין חוו דימום מהאף.

ב-26 בתים נמצא ליתיום באספקת המים. פורטר ראנץ'

ב-26 בתים, נמצא ליתיום באסקפת המים ואילו במים שאינם מי LADWP (שירות המים של לוס אנג'לס) לא נמצאו כל רמות ליתיום. בעוד דגימות שתן הראו רמות גבוהות של סטירן ואתילבנזן, דגימות שיער גילו אורניום אשר יכול להתרחש באופן טבעי אבל היה גבוה יותר בקרב תושבי פורטר ראנץ'. ד"ר נורדלה אמר כי תוצאות דגימות השיער "היו מובהקות סטטיסטית בהשוואה לממוצעים בשאר חלקי קליפורניה ובארה"ב".

לדברי נורדלה, חולים שונים נחשפו לרמות שונות בזמנים שונים ולא יהיה ברור כיצד אנשים מושפעים אלא אם כן החוקרים עוקבים אחריהם במשך שלוש עד חמש שנים לפחות.

למעט מהלחץ המובן מבעיות הבריאות האפשריות, תושבי המקום ובעלי העסקים גם נאלצים להתמודד עם פגיעה במחירי בתיהם וכן בעסקיהם. אבל לא כולם מסכימים עם הבהלה הגדולה ויש תושבים החושבים שהנזק אינו גדול כמו שחושבים ושיש כאלו המנצלים את המצב לרעה ועל מנת להרוויח כספים רבים דרך תביעה, בדיוק כפי שקרה בהינקלי.

תושבת פורטר ראנץ' ננסי סטרזיק הריחה את ריח הגז שדלף באיזור מגוריה מספר פעמים אבל לא יכלה להבין מה הרעש הגדול לגבי מה שהפך בסופו של דבר לדליפת הגז הגדולה ביותר בהיסטוריה של המדינה.

"לא נראה שזה השפיע על מישהו ברחוב שלי”, סיפרה אשת הנדל”ן, "היו בינינו כאלו שלא הרגישו שום השפעה של הגז והרגשנו שכל הרעש הזה מסביב לדליפה הוא מהומה על לא מאומה".

סטארזיק ידעה שאחת המשפחות ברחוב שלה עברה מהאזור לאחר שטענה כי בני המשפחה חלו כתוצאה מהדליפה, אבל הם לא עברו רחוק מאוד. ואז הם עשו משהו שזיעזע אותה. הם השכירו את ביתם בזמן שהם קיבלו החזר כספי מחברת הגז של קליפורניה אשר מפעילה את מתקן איחסון הגז באליסו קניון הסמוך לביתם. "אני חושבת שהרבה אנשים ניצלו את ההזדמנות וחשבו שהם הולכים לעשות קופה עם תביעות משפטיות"היא אמרה כשהיא מתייחסת לדליפת הגז שנמשכה כארבעה חודשים ונפסקה באמצע פברואר 2016. "אני מצטערת, אני פשוט מאוד מאוכזבת מהשכנים שלי".

למעשה, סטארזיק אומרת שלה לא היו מעולם בעיות עם המפעל מאז שעברה לשכונה בשנת 1978. אז כשחברת הגז ביקשה ממנה לשבת בועדת קהילת אליסו קניון לפני שנה, התשובה שלה היתה מיידית "כן"נלהב. "רציתי לתמוך בחברת הגז בגלל שחשבתי שהם עושים עבודה מאוד טובה בנקיטת אמצעי זהירות. אני חושבת שאנשים צריכים לדעת על כך". הוועדה הוקמה לאחר התפרצות הגז ולפי בקשת איש מועצת העירייה, מיטצ'ל אגלנדר.

הוועדה מכנסת את חבריה המתנדבים כאשר פקידי חברת הגז (SoCalGas) מבקשים לחלוק אינפורמציה עם התושבים ולעיתים קרובות מארחים דוברים אורחים המייצגים רשויות רגולטריות התומכות במה שהחברה אומרת.

הוועדה משמשת גם כגוף מייעץ לחברת הגז לגבי הדרכים הטובות ביותר להודיע לציבור על התפתחויות. "יתכן שלפעילים המדברים על סגירת המתקן תהיה דיעה אחרת אם ישמעו על כל מה שהחברה עשתה ועושה שם. הם צריכים באמת לחנך את עצמם"אומרת סטארזק.

מיותר לציין שסטארזק מייצגת את המיעוט, רוב תושבי פורטר ראנץ', לפחות לפי מה שנראה על פני השטח, חוששים מאוד מההשלכות ארוכות הטווח לבריאותם.

"כרגע, אני בריאה וילדי בריאים, אך מי יודע מה יהיה איתנו בעתיד”, קובלת ליאה ש. שביקשה להזדהות בשמה הפרטי בלבד "העמדנו את הבית שלנו למכירה, אבל אנו לא מצליחים למכור אותו. מעט מאוד קונים הגיעו לראות את הבית כשעשינו "בית פתוח"אנשים חוששים לקנות בית באזור בגלל כל הסיפור על דליפת הגז. זו בעיה. אני מכירה עוד תושבים שמבקשים לעזוב אבל מחירי הבתים שלהם צנחו בגלל מה שקרה. אני רוצה שחברת הגז תפצה אותנו על הנזק שנגרם לנו מבחינה כלכלית וכן על מה שעלול עוד לקרות לנו מבחינה בריאותית. לא חשבתי אף פעם לעזוב את האזור. אני מאוד אוהבת את הבית שלי, אוהבת את האזור, כואב לי שבגלל גורם חיצוני, אני נאלצת לעזוב. זה לא הוגן ומישהו צריך לשלם את המחיר".

בני הזוג כרמי החליטו להישאר בביתם. אחרי שנודע על דליפת הגז הגדולה בהיסטוריה של ארה"ב, בעלי בתים רבים עזבו ומחירי הבתים ירדו פלאים אבל מאז המחירים הספיקו לעלות בחזרה. "בתי אמרה לי לעזוב את הבית, אבל בנינו אותו לצרכים שלנו, ויש לי את הסטודיו שלי כאן. יהיה לנו קשה למצוא בית כזה, נצטרך לבנות בית מחדש ובגילנו זה קשה. כל החברים שלנו גם גרים בסביבה. הרופאים שלי וגם ד"ר נורדלה אמרו לי שאם אנו יכולים לעבור אז שנעבור, זה הדבר הטוב ביותר, אבל מי יודע כמה זמן יש לנו עוד לחיות ולהתחיל מהתחלה זה לא פשוט. כל החלונות בבית אטומים וקנינו מיזוג אוויר חדש, אז אנו מקווים שיהיה בסדר".

בני הזוג תובעים את חברת הגז בתביעה קבוצתית ופרטית, אבל הם לא יותר מדי אופטימיים לגבי האפשרות שאכן יזכו לפיצויים כספיים וגם אם אלו יגיעו, יקח הרבה מאוד זמן. "גם אם ננצח, הם יערערו ויחכו שאנשים ימותו בינתיים. מדהים אותנו שהעירייה נתנה רשות למכור את האדמות האלו לחברת הגז, בתים נבנו כאן על הגבעות וכולם חשופים לדליפת הגז. זה ממש להניח לאנשים לגור על לוע הר געש וזו רשלנות ממדרגה ראשונה".

מאז שאובחנה כחולה בסרטן, ריה מספרת שהתחילה לצייר ציורים כחולים. "פעם הציורים שלי היו יותר בשחור ואדום, הייתי יותר אגרסיבית אבל מאז שאובחנתי, כל העבודות שלי הפכו לרגועות יותר. יש יותר קבלה ודברים פחות מרגיזים אותי. הגוף מתרכז בריפוי ולא בדברים שמרגיזים, הכל זז הצידה ולא חשוב יותר. אם פעם מאיר היה משליך את הגרביים על הרצפה, זה היה מרגיז אותי נורא, אבל היום, אני פשוט מרימה ומכניסה לסל הכביסה. היה לנו איזה ויכוח במועדון הטניס ומצאתי את עצמי שואלת: איך אני לא מתרגזת מזה כי פעם זה היה נורא מרגיז אותי, אבל שום דבר כבר לא מזיז לי, אני רגועה לחלוטין ומתרכזת רק בריפוי".