צהובים, תלמדו מאוהדי הפועל ירושלים
היה מרגש לראות את אלפי האדומים שרים, מריעים ומודים לשחקנים שלהם, רגע אחרי התבוסה למכבי תל אביב. זה קהל אמיתי שמעודד בכל תנאי ולא נוטש בתחילת הרבע הרביעי
התמונה הייתה מופלאה, מרהיבה ומרגשת: אלפי אוהדי הפועל ירושלים שרים, רוקעים, רוקדים, מודים בתנועות גוף ובקולות רמים לקבוצתם האהודה (אהובה, נערצת) על משחק שבו הפסידה, נכון לדייק ולהודות - הובסה זה עתה על ידי מכבי תל אביב. הארנה רעשה וגעשה. אפשר היה לחוש, כמעט לגעת, באנרגיה העצומה שהפיקו האוהדים בתגובתם הרגשית העזה. האוהבים המחישו והוכיחו את המשמעות העמוקה של הביטוי – ללכת אחריה באש ובמים.
שלהי המשחק היו רגעי ספורט קסומים, מזוקקים, טהורים. אוהדי מכבי תל אביב יכולים ללמוד מאוהדי היריבה המושבעת. אהדתם היא על תנאי: כאשר מכבי מנצחת, האוהדים מריעים ושואגים ויש בביטוי השמחה שלהם גם שמץ של שמחה לאיד המפסידה. כאשר קבוצת מפסידה - הם נוטשים את היכל מנורה מבטחים לא אחת כבר בתחילת הרבע הרביעי, שבו הולך ומתברר להם כי קבוצתם תפסיד, אולי אף תובס.
יש בהם אהבה, באוהדי הפועל ירושלים, והיא מנצחת (גם כשהקבוצה מפסידה ובעיקר אז היא מתבררת ביתר שאת, בטהרתה המזוקקת) והיא תנצח. אהבתם היא מה שאהבה אמורה להיות - בלתי תלויה, בלתי מותנית. יפה להיווכח בכך.
לאחר הפסדה של קבוצתם האהודה, האהובה, הנערצת, לא מיהרו אוהדיה לעזוב את האולם. הם נשארו בו - להריע, להודות, להוקיר, לתמוך. הם היו שותפים לאירוע ספורטיבי יפה ומרגש. סליחה. הם לא היו שותפים לאירוע - הם חוללו אותו. הם יצרו אותו באהדתם הסוחפת, באהדתם הגורפת. ביום ראשון השבוע ניצח הספורט. ניצחו אוהדיה של הקבוצה המפסידה. כך בונים מסורת. כך בונים גאוות יחידה. כך, על יסודות איתנים, בונים קבוצה שסביבה נבנית קהילה בריאה. קהילה תומכת.
זו לא הפעם הראשונה שבה נוהגים כך אוהדיה הרבים של הפועל ירושלים, אבל עבורי הייתה זו הפעם הראשונה שבה הייתי עד למופע ספורטיבי מרתק ומלהיב, אשר סיומו היה אקורד הרמוני יפה מאין כמוהו, שחתם ערב כדורסל משובח. כמי שצפה במשחק בטלוויזיה אני מודה למי שהודות להם זכיתי וחוויתי חוויה ספורטיבית שכמוה לא ראיתי מזה זמן.
נ.ב. זה היה ערב ספורטיבי מבורך, שבו לא שמעתי אף לא קללה אחת. הייאמן כי ייתכן?
לפנייה לכתב/ת 
