הבלוף של ג'ורדי קרויף נחשף
אם קרויף אחראי להצלחה בשלוש השנים הראשונות, הוא עוד יותר אחראי לכישלון בשנתיים האחרונות, וכנראה גם השנה, כי עם התקציב שקיבל הוא היה צריך להשיג ה-ר-ב-ה יותר. ג'ורדי למעשה נשאר מנהל מקצועי, אבל עם אחריות של מאמן
הגיע הזמן לעשות סדר בכל הקשור לתופעת ג'ורדי קרויף. הפרשנים, העיתונאים, האוהדים, העסקנים - כולם נזעקו להצהיר לאחרונה שמדובר במאמן שאין לו מושג. היה מנהל מקצועי מצוין, הם טוענים, אבל הוא לא מאמן. כל אלה שעכשיו דורשים את ראשו כמאמן, ראו בו משיח כשישב ביציע הכבוד. כאילו שזה לא אותו בנאדם. כולם רואים איך מכבי תל אביב מתבזה על המגרש שבוע אחר שבוע, וההופעה המביכה בשלב הבתים של הליגה האירופית עוד תילמד בקורסי המאמנים תחת הכותרת "איך לא מאמנים". וכן, כל חכמי הבדיעבד צודקים - ג'ורדי כבר לא יהיה, כנראה, פפ גווארדיולה. יודעים מה, הוא גם לא יהיה פאולו סוזה, אותו קידם לבמה המרכזית של אירופה.
אבל היי, רגע, האם ההבדל בין מנהל מקצועי למאמן הוא כל כך מהותי? אם קרויף היה מנג'ר כל כך מוצלח, לתפיסת רבים, יכול להיות שכל הידע שלו התפוגג על הקווים? התשובה היא איפשהו באמצע. קרויף מעולם לא היה גאון כדורגל, ולמהפכה שכולם מדברים עליה אין כל אחיזה במציאות. במכבי תל אביב אכן התחוללה מהפכה באוגוסט 2009, אבל היא חתומה על איש אחר. מיץ' גולדהאר, אחד האנשים העשירים ביבשת אמריקה, רכש את המועדון ושפך סכומי כסף שגרמו ליעקב שחר, אז השליט של הכדורגל הישראלי, לנגב את הזיעה מהמצח. אלא שכמו במקרה של רומן אברמוביץ' בצ'לסי או אפילו כאן אצלנו עם ארקדי גאידמק בבית"ר ירושלים, גם למיליארדר הקנדי לקח קצת זמן לקטוף את הפירות.
ג'ורדי קרויף(צילום: ראובן שוורץ)
ואז נחת בקריית שלום ג'ורדי , שהיה מוכר כבן של וכשחקן שולי בברצלונה הגדולה. בכל זאת, לא כל יום נוחתת כאן פיגורה בסדר גודל כזה, אבל מישהו זוכר איך נגמרה הקדנציה של לותר מתיאוס בקופסה? בכל מקרה, אם נשים רגע בצד את השם המחייב ונתרכז במהות, ג'ורדי הגיע אלינו מקפריסין. כן, מקום קטן אפילו מהשכונה הפצפונת הקרויה כדורגל ישראלי. הוא קיבל ממיץ' את המנדט לעשות ניקוי אורוות, והעלים כל זכר מההתנהלות הצברית שקדמה לו. זה תפס. מכבי אטמה את עצמה בפני התקשורת טורפת השערוריות, ההדלפות פסקו ולאט לאט קיבל המועדון תבנית אירופית. יפה. אי אפשר לקחת מההולנדי את ההישג הזה, אבל את המחמאות צריך לתת לקרויף המנהל. מנהל נטו, לא איש כדורגל. עם כל הכבוד לשלוש האליפויות, הן הושגו בגלל איש אחד, זה שיושב הרחק מכאן, בקנדה.
מנהל מקצועי הוא למעשה מאמן, אבל בלי אחריות של מאמן. הוא יוזם את כל המהלכים הגדולים, בוחר זרים לפני התקציב (וברוך השם היה) וקובע מדיניות. לראיונות אחרי הפסדים נשלחים המאמנים. אם מסתכלים על התמונה המלאה, קרויף לא עשה פה ניסים ונפלאות. הוא קיבל תקציב בלתי מוגבל וירה בלי הבחנה. הסתער על כל שחקן ישראלי בינוני פלוס, שילם לו פי ארבעה ממה שמגיע לו, והנחית כאן עשרות זרים, רובם הזויים, שהתעשרו על חשבון הברון מקנדה. לא חוכמה גדולה, תודו. כל זה הספיק לחממה שלנו, אבל גולדהאר כיוון לליגה של הגדולים, הצ'מפיונס, ושם הוא לא באמת קיבל תגמול הולם להשקעה שלו, להוציא את הרגעים הנדירים שהעניק ערן זהבי, אבל גם זה קרה רק במוקדמות.
ואז נכנסה לשוק שחקנית חדשה, אלונה ברקת. אמנם לא עשירה כמו מיץ', אבל בהחלט בעלת אמצעים להציק לו קצת. פה עמד לראשונה קרויף במבחן – וכשל בענק. גולדהאר ראה איך הפועל באר שבע, עם תקציב קטן בחצי, עושה לו בית ספר. הגיעה מתחרה ראויה, ופתאום ג'ורדי כבר לא קוסם. בלי כוורת מחו"ל, עם כוח אנושי תוצרת הארץ, אלונה הוכיחה שאפשר לקחת תארים בפחות כסף, עם השקעה חכמה ובלי הרבה רוח וצלצולים. לבחור זרים בצורה נכונה, לשלם סכומים הגיוניים ולקרב את המועדון לקהילה. מאז שברקת החליטה לתת פייט אמיתי לעמיתה בקנדה, כולם רואים את התוצאות.
אם קרויף אחראי להצלחה בשלוש השנים הראשונות, הוא עוד יותר אחראי לכישלון בשנתיים האחרונות, וכנראה גם השנה, כי עם התקציב שקיבל הוא היה צריך להשיג ה-ר-ב-ה יותר. ג'ורדי למעשה נשאר מנהל מקצועי, אבל עם אחריות של מאמן, זה שצריך לתת הסברים. העסק הזה זר לו, הבלוף נחשף. האוהדים הבינו את זה, גם גולדהאר, ולכן ימיו של ההולנדי במכבי ספורים.
לפנייה לכתב/ת 
ג'ורדי קרויף
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
