מחקר חדש מצא קשר בין שימוש בגלולות לסרטן השד
מחקר רחב היקף שנערך בדנמרק מגלה כי נשים שמשתמשות בגלולות למניעת היריון והתקנים תוך רחמיים שמשחררים הורמונים נמצאות בסיכון גבוה יותר ב-20% בממוצע ללקות בסרטן השד מאשר נשים שאינן משתמשות באמצעי מניעה הורמונליים
הקשר המדאיג בין אמצעי מניעת היריון מבוססי הורמונים ובין סרטן השד: מחקר חדש מגלה כי התקנים תוך רחמיים הורמונליים, גלולות למניעת היריון מהדור החדש וזריקות הורמונליות מכילים אמנם רמות נמוכות יותר של הורמונים מאשר הגלולות של הדור הקודם, אך שימוש בהם עדיין מגביר את הסיכון לסרטן שד, בשיעור דומה לזה של הגלולות הישנות. הממצאים פורסמו בכתב העת ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין.
המחקר, שנערך בדנמרק, ניתח נתונים מתיקים רפואיים של 1.8 מיליון נשים תושבות המדינה מתחת לגיל 50. המחקר עקב אחר הנבדקות במשך 11 שנים בממוצע. הסיכון ללקות בסרטן השד אצל הנבדקות שנטלו אמצעים הורמונליים למניעת היריון עלה ככל שהאישה נטלה אותם יותר זמן, כאשר הסיכון הממוצע היה גבוה ב-20% בקרב כל אלה שנטלו אמצעים למניעת היריון בעת המחקר, לעומת נשים שלא נטלו אמצעי מניעה הורמונליים.
החוקרים מצאו כי הסיכון אצל נשים שנטלו אמצעים הורמונליים למניעת היריון למשך שנה היה גבוה ב-9% בהשוואה לנשים שלא נטלו הורמונים כלל. סיכון זה קפץ לסיכון גבוה ב-38% אם הטיפול ההורמונלי למניעת היריון ניתן למשך 10 שנים או יותר.
המחקר החדש גילה שלכל 100,000 נשים, השימוש באמצעי מניעה הורמונליים העלה את הסיכון ב-13 מקרי סרטן שד לכל שנה. כך, על כל 100,000 נשים שהשתמשו באמעי מניעה הורמונליים התגלו 68 מקרי סרטן שד בשנה, לעומת 55 מקרים בקרב נשים שלא השתמשו באמצעי מניעה כאלה.
הסיכון גובר ככל שהשימוש ממושך
הדאגה מפני הקשר בין סרטן לבין הגלולות התעורר כבר בשנות התשעים המוקדמות. מנהל המזון והתרופות האמריקני דרש מיצרניות הגלולות לשנות את ההרכב ההורמונלי של התרופות כך שיופחתו רמות ההורמון אסטרוגן למינימום האפשרי המונע כניסה להיריון, בשל החשש כי האסטרוגן מעודד יצירה של תאי סרטן. עם זאת כאמור, המחקר מראה כי חרף השינוי הזה, הסיכון נותר בעינו.
"הסיכון הולך וגדל ככל שהשימוש ממושך יותר", אמרה ראש צוות החוקרים, ד"ר לינה מורך מאוניברסיטת קופנהגן, "הסיכון הגבוה לסרטן שד נמשך יותר מחמש שנים אצל נשים שהשתמשו באמצעי מניעה למשך חמש שנים והפסיקו אותו".
עם זאת החוקרים סייגו וציינו כי הסיכון האבסולוטי לסרטן שד אצל נשים הנוטלות גלולות הוא נמוך, במיוחד בהתחשב בעובדה שהנשים הנוטלות גלולות הן לרוב צעירות, אצלן סרטן השד אינו שכיח. בתוך כך, אף מחקר אחר לא הראה סיכון ממושך לסרטן שד לאחר הפסקת נטילת ההורמונים. מדובר במחקר תצפיתי, שלא הוכח כי הגלולות גרמו באופן ישיר לסרטן. הקשר היחיד שנמצא הוא בסיכון: נשים הנוטלות גלולות, נמצאות מסיבה שעדיין לא ברורה, בסיכון גבוה.
"הסיכון לסרטן שד מאמצעי מניעה הורמונליים היה ידוע כבר שנים רבות", אומר ל-ynet הפרופ' ג'מאל זידאן, מנהל המערך האונקולוגי בביה"ח זיו בצפת, "אין סיבה לפאניקה, אך אישה שנוטלת אמצעי מניעת היריון במשך שנים, צריכה לעבור מגיל 40 ממוגרפיה אחת לשנתיים. אם הנשים יקפידו על כך, ניתן יהיה לאתר את סרטן השד כשהוא פחות מ-1 וחצי ס"מ, ואז הסיכוי להחלים מסרטן השד הוא 95%".
"אין ספק שמדובר במאמר מקיף בעיתון רפואי יוקרתי אך אין סיבה להפסיק ליטול אמצעי מניעה" אומר ל-ynet הפרופ' איתן לוננפלד, יו"ר האיגוד הגינקולוגי הישראלי ומנהל חטיבת הגינקולוגיה בסורוקה, "לא הייתי רוצה שנשים יפסיקו ליטול גלולות או התקן תוך רחמי ונמצא עצמנו בהריונות לא רצויים והפלות".
"ברור שאנחנו בעד שקיפות ומודעות היא דבר חשוב, אך אין לנו כוונה לשנות את ההנחיות הקיימות בישראל. כל אישה שנוטלת גלולות שרשם הרופא, צריכה להמשיך כרגיל במעקבים הרגילים, שכוללים בדיקה עצמית של השד, וממוגרפיה מגיל 50 ובכל חשד לפנות לכירורג שד. אנחנו עוקבים אחרי ההנחיות בעולם, אך כרגע אין כל שינוי בהמלצות לנשים בישראל".
אחת מכל שמונה
סרטן השד היא המחלה הממארת השכיחה בישראל. גושים בשד הם תופעה נפוצה, אבל אצל מרבית הנשים (80%) מדובר בגושים שפירים המוכרים בשם - ציסטות.
אלו הם שקיקי נוזל שמקורם בבלוטות המייצרות את החלב. סוג שכיח נוסף של גושים שפירים בשד הוא הפיברואדנומה (FIBROADENOMA) המורכב מריקמה סיבית - בלוטית.
כל ממצא בשד מחייב בדיקה וחשוב לא לדחותה. ברוב המקרים, כאמור, אין מדובר בגידול ממאיר, אך במידה וכן, גילוי מוקדם הוא המפתח לריפוי. חשוב לדעת כי גם גברים עשויים לפתח סרטן שד, אולם השכיחות אצלם קטנה פי 100 מזו שאצל הנשים.
ב-90% מהמקרים, הסימן הראשון לסרטן הוא תחושת גוש בשד, אולם ישנם סימנים נוספים אליהם יש לשים לב. יש לחפש אחר שינויים במבנה השד. כ-70% מהגידולים מופיעים בחלק החיצוני העליון של השד, הכולל גם את אזור בית השחי, אך כמובן יש לבדוק ביסודיות את כל אזור השד.
אלו הסימנים שעלולים להעיד על גידול
בשד:
שינוי בצורה או בגודל.
ורידים מורחבים או בולטים.
גוש.
שקע או בליטה בעור.
גירוד עקשני שאינו חולף.
אי נוחות או כאבים (תופעה שאינה סימן שכיח).
בפטמה:
הפרשה דמית או שקופה.
פריחה על הפטמה או מסביב לה.
פטמה ששקעה פנימה לאחרונה.
גוש.
בזרוע:
נפיחות בזרוע העליונה.
נפיחות בבית-השחי.