איתן היה כל מה שרציתי, אבל סקס לא היה שם
הרגשתי שעם גבר כמו איתן אצטרך ללכת לאט אבל בטוח. לא עוד חגיגת התלהבות רגעית וחסרת אחריות, שאחריה אצטרך לאסוף את שברי הלב שלי מהרצפה. לא עוד סקס בדייט ראשון או שני – הפעם אנחנו נכיר זה את זה באמת
אני חסר סבלנות מטבעי. חסר סבלנות כשהקופאית בסופר מסתבכת עם המצרכים ומבקשת את הכרטיס ביטול מהמנהלת, חסר סבלנות כשהאוטו לפניי מחנה ברוורס במשך שעה, חסר סבלנות כשאנשים הולכים לאט ברחוב, אני ישראלי קלאסי, נו. בא לי שדברים יזוזו וינועו מהר, בזמן שאני עצמי מלך האיטיות. אני תמיד לוקח לילה לפני שאני מחליט החלטה קריטית, פתקי המטלות שלי הולכים לאיבוד לפני שאני מתחיל בכלל לבצע משהו מהם, וכשאני צריך להחליף מצעים, אני זקוק ליומיים כדי לעכל את הבשורה המרה.
כשהכרתי את איתן לקיתי באותה תסמונת איטיות ידועה. איתן היה התגלמות כל מה שרציתי וחלמתי עליו בשנים האחרונות – גבר מסוקס, אינטליגנט, מצחיק, והכי חשוב - האיש אשכרה הקשיב וקיבל יפה את החפירות וקדיחות השכל שלי. הרגשתי שעם גבר כמו איתן אצטרך ללכת לאט אבל בטוח. לא עוד חגיגת התלהבות רגעית וחסרת אחריות, שאחריה אצטרך לאסוף את שברי הלב שלי מהרצפה. לא עוד סקס בדייט ראשון או שני – הפעם אנחנו נכיר זה את זה באמת! הבעיה היא ששלב ההיכרות התרחב למחוזות חדשים של מסמוס, וכך מצאנו את עצמנו יוצאים שלושה שבועות ועדיין לא הגענו למיטה.
מה קרה לתשוקה? על הנייר, שנינו מאוד בעניין. אנחנו יכולים לדבר שעות זה עם זה, אבל נדמה לי שמשהו בדינמיקה בינינו הוא פחות זוגי ויותר חברי. לבסוף, החלטתי שאני נלחם בחוסר התשוקה וממש הכנתי לנו דד-ליין לסקס המיוחל – שמעולם לא הגיע. "משיכה היא כימית", הטיחה בי ידידה שלי. "לא יעזור לך כלום. זה מעבר לשליטתך. או שזה קורה או שזה לא קורה". "אבל הוא מדהים", ניסיתי להתווכח. "וברור שיש בינינו משיכה. את לא מבינה איזה מהמם הוא".
ניצוצות של הבנה
חודש אחרי שאני ואיתן פירקנו בצער את מערכת היחסים האפלטונית שלנו, ישבתי עם חבריי בבר. בחור שקשקשתי איתו קצת בטינדר רצה לקפוץ. האינסטינקט שלי היה לשלול את הצעתו, אבל אז חשבתי לעצמי שאני גם ככה פה עם חברים, אז למה לא בעצם? ואז הבחור הגיע, והוא אכן לא היה הטייפ-קאסט שלי – לא מבחינת מראה, לא בגיל, ובטח שלא בווייב הסטלני, אבל חיוך אחד קטן מצידו ונסתם לי הפה. גם החברים שלי התלהבו ממנו בצורה קצת מטרידה.
חמש שעות אחרי זה התעוררתי כשהוא ישן לצידי (נשבע לכם שהוא ישן עם אותו חיוך!). הסתכלתי עליו וכל מה שרציתי היה להעיר אותו בנשיקות ולא להפסיק לגעת בו. ואז הבנתי את תורת הכימיה - השנים לימדו אותי להאמין שאני מחפש משהו מסוים שאמור להתאים לי, עד שבניתי לעצמי מן קלסתרון ופרופיל של מבוקש שיענה על כל מה שאני צריך כביכול בבן זוג. ואיתן היה הבחור הזה, הוא ענה על כל צ'ק ליסט שהיה לי בראש, אבל ניצוצות לא היו שם. כנראה שמשיכה היא באמת כימית, ועם כימיה אני לא מתווכח.
