האם הנוער היום אלים יותר מבעבר?
רבים מאיתנו מכירים את הרגע בו הילד שולח תמונה או סרטון על אלימות בבית הספר. האם הדור הצעיר אלים יותר, או תופעת הווטסאפ והעדכונים השוטפים מהנעשה בכיתה רק נותנים לנו את האשליה הזו? "טכנולוגיה דיגיטלית הופכת את ה'שיימינג' ואת החרמות להרבה יותר מזיקים", אומרת ד"ר קלודי טל, ראש התכנית לתואר שני בגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך
בשיתוף מכללת לוינסקי לחינוך
אין הורה שלא מכיר את התופעה. הילד בבית הספר שולח תמונה או סרטון על אלימות בבית הספר באמצע יום הלימודים וההורה שנמצא בעבודה לא יודע את נפשו. אך האם אנחנו באמת בדור אלים יותר מבעבר או שתופעת הווטסאפ והעדכונים השוטפים מהנעשה בכיתה רק נותנים לנו את האשליה הזו? ובעקבות תופעה זו נשאלת שאלה נוספת, האם אנחנו כהורים מגיבים בהיסטריה במטרה להגן על הילד אבל ללא כוונה מזיקים לו בתגובה שלנו במקום לתת לו להסתדר כפי שאנחנו ההורים הסתדרנו כשהיינו ילדים?
על כך ועוד, ביקשנו לכבוד יום המורה המצוין היום, לברר באולפן ynet עם ד"ר קלודי טל, ראש התכנית לתואר שני בגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך, הינד מימה, סטודנטית בתכנית לתואר שני בגיל הרך, שעושה פרוייקט על תלמידה דחויה בביה"ס ועם ד"ר דוד רטנר, חוקר התופעה של המשולש המורכב: הורים, מורים ותלמידים.
צפו בדיון
ירידה או עלייה באלימות בבתי הספר? תלוי
ד"ר דוד רטנר דווקא מרגיע: "אנחנו מזהים דווקא ירידה עקבית ולא מבוטלת עם השנים", הוא אומר. לדבריו, הוא עקב אחרי דיווחים של תלמידים וגם של מורים על רמת האלימות שהם חשופים אליה בבתי הספר לאורך השנים, וזו האמת אולי בניגוד לשיח הציבורי. אך כאשר מכניסים למשוואה גם את נושא הסמארט-פונים הנתונים משתנים. "דווקא עם הסמארטפונים - ובכלל החשיפה לאינטרנט ולרשתות חברתיות בשנים האחרונות, אנחנו מתחילים לזהות עלייה מסויימת בדיווחי תלמידים על חשיפה לאלימות, על מסרים פוגעניים שהם קיבלו, על תמונות פוגעניות".
אז המעורבות ההורית עוזרת לנו לבלום את האלימות הזו?
"מצד אחד זה מאפשר לנו ההורים ובכלל אולי לציבור, להיות יותר מודעים לתופעה, ויותר ערים לה, וכפועל יוצא אנחנו גם רואים יותר התערבות של מערכת החינוך שמתערבת במניעה ובאכיפה", מסביר ד"ר רטנר, "אבל מן העבר השני, עצם העיסוק של התלמידים בסמארט-פונים - ולמי שיש ילדים יודע כמה זמן הם יכולים לבלות בתוך הקופסא הקטנה הזאת".
מה עושים עם ילד שהוא יותר אלים מהאחרים? ואיך הורה לילד אלים בעצם אמור להתמודד? על כך אומרת ד"ר קלודי טל, כי כשמתגלה אלימות אצל ילד, מי שצריך לטפל בו זה גם ההורה של הילד האלים, גם ההורים של הקורבן וגם המסגרת החינוכית. "כל טיפול כזה חייב להיות משולב".
להגדיר מחדש את גבולות הפרטיות
לדבריה, כשילד חשוף כל הזמן לעובדה שהוא יכול להיות מתועד ומצולם באמצעות הטלפונים הסלולארים של החברים, זה קודם כל גם מסיר אחריות וזה גם מוריד את עניין הפרטיות שאנחנו ההורים נהננו ממנה בתור ילדים. "אנשים זכאים לפרטיות, ושזו אחת הבעיות של השימוש בסמארט-פונים. זהו אתגר מאוד גדול לכולנו כחברה לנסות להגדיר מחדש את סוגיית הפרטיות, ואיפה הגבולות שלנו נגמרים והגבולות של האחר מתחילים".
יש הבדל בין פריפריה למרכז מבחינת אלימות בקרב ילדים?
"יש הבדל בין הפריפריה החברתית לבין המרכז", מודה ד"ר טל. "אלו סביבות יותר מוחלשות, גם מצד ההורים. גם יש יותר אלימות בשכונות ואלו הזרעים של הקשיים, אבל ככל שגננות והורים לילדים בגיל הרך לא יתעלמו מבעיות התנהגות, בגיל צעיר יותר, גם כך זה יגרום למניעה של קשיים. תופעות כאלה של חרמות חברתיים ושל דחייה חברתית של ילדים מתחילים בגן", מדגישה.
לגבי תופעת החרמות, והשאלה: האם התופעה התגברה בעקבות תופעת הסמארט-פונים בבתי הספר, אומרת ד"ר טל, שאמצעי התקשורת גורמים להרבה יותר באמת חשיפה. "אנחנו יודעים יותר. טכנולוגיה דיגיטלית הופכת את ה'שיימינג' ואת החרמות להרבה יותר מזיקים, כי מה שהיה עובר בעל פה ובאיזשהי השפעה סביבתית חברתית בקצב איטי".
ואיך אפשר לעצור אותה בשלב התחלתי?
ד"ר דוד רטנר: "קודם כל עצם המודעות היא מאוד מאוד חשובה ולהבין שיש לנו פה זירה חדשה והרבה הורים נוטים לחסום הכל ולא לאפשר לילד להיחשף לשום אמצעי מתוך פאניקה. זה לא סביר וזה לא יחזיק מים", הוא קובע. "פלטפורמות שהן כן מקובלות ומאוד נפוצות כמו ווטסאפ, צריך לדעת להשתמש בהן והכי חשוב - וזה המסר שאני רוצה לומר: לא פחות חשוב ללמד את הילדים על צריכה מושכלת של מידע. איך לדעת להיזהר מסכנות, איך לדעת לצרוך מידע באופן מושכל, ולא לבלוע כל דבר ששולחים לך ולהאמין לו כתורה מסיני".
בשיתוף מכללת לוינסקי לחינוך
לפנייה לכתב/ת 
