לא סת"ם: הקליגרף שהופך אותיות לציורים
כמיל דאו היה רק בן 17 וחצי כשהחל לעבוד בעיתון ולכתוב בידו את האותיות שבכותרות. יום אחד טיפת דיו נחתה על הדף ויצרה ציור. הוא התאהב, ומאז מצייר ציורים שבתוכם מסתתרות מילים בערבית - מהתנ"ך, הפילוסופיה והספרות. "כשצייר מצייר, הוא מבטא קצת את אלוהים", הוא אומר בראיון
בעולם ממוחשב, נדמה שההזדמנות הגדולה לאחוז בעט ולכתוב באמצעות היד, שמורה לשנות בית הספר היסודי והתיכון. המלאכה העדינה בה הדיו פוגש את הדף, מסתלסל עליו בעדינות ויוצר צורות משונות שאיכשהו מסתדרות לתבניות מילים, הולכת ומתמעטת. את מקומה תופסים כפתורי מקלדת עם ציורי אותיות דפוס. הפעלת לחץ עם כרית האצבע כלפי מטה מטביעה את האות על מסך המחשב, והכתב הוא אחיד לכולם – אפילו כתב של רופא הופך להיות קריא להפליא. בעולם כזה, כמעט לא נותר מקום לרומנטיקה הישנה, הלא יעילה הזו, שבכתיבה ידנית.
ומנגד, תחום שלם מסרב לקבל עליו את הגזרה הדיגיטלית, ומתקיים כצורת אומנות חיה ונושמת - הקליגרפיה. מקור המילה הוא ביוונית – קאלוס משמעו יופי, וגרפוס – כתיבה. ביהדות היא מוכרת ככתיבה תמה, אותן אותיות המכונות כתב סת"ם, ומאפיינות ספרי תורה, תפילין או מזוזות. בדומה לכך, גם באיסלאם רואים בקליגרפיה צורת אומנות נשגבת, כמעט קדושה, כזו שמהווה גשר בין השפה לדת. הנוצרים היו אלה שכתבו קליגרפיה ערבית תחילה, כשהאבן הראשונה שעליה סותת כתב קליגרפי, בערבית וביוונית יחד, נמצאה על גבי כנסייה בסוריה.
הקליגרף כמיל דאו, ערבי נוצרי המתגורר בחיפה, לקח את האסתטיקה של הקליגרפיה המוסלמית צעד אחד קדימה, ומשלב בעבודותיו את הכתב הערבי יחד עם ציורים. במסגרת פסטיבל החג של החגים בחיפה, הוא יערוך סיור במרכז קימידיה לתרבות שבבעלותו, בו הוא מלמד קליגרפיה, ויציג את עבודותיו. כחלק מהרצון לשמר את המורשת הזו, דאו מלמד תלמידים בבית ספר קליגרפיה. "יש בערבית בערך 10 סוגי קליגרפיה בסיסיים", הוא אומר. "ובתוך כל אחד מהם, יש עוד סוגים - יש סוג אחד, למשל, שיש בתוכו 70 סוגים שונים. אבל כשאני מפתח עם תלמידים את הרעיון של הציור אז אנחנו מתמקדים יותר ביופי ולא בחוקים. כדי לצייר באותיות צריך לצאת מהחוקים היבשים".
סיפור הפגישה של דאו עם צורת האומנות הזו, התחיל באופן פיוטי ממש: "ב-1973, אחרי שסיימתי את כיתה י"ב, התחלתי לעבוד בעיתון בתור קליגרף, הייתי אחראי לכתוב את הכותרות של העיתון כי בזמנו לא היה מחשב. פעם אחת טיפת דיו שחורה פתאום נפלה על הנייר הלבן, ויצרה מן צורה, ואז צץ לי הרעיון לצייר באותיות. בגיל 19 התחלתי לפתח את הרעיון, ועשיתי תערוכה גדולה. זה היה נדיר. הצגתי 30 תמונות של קליגרפיה בציור. וזה תפס תאוצה כי אנשים אהבו לראות שילוב בין התוכן לצורה".
דאו בוחר משפטים מהחיים, מכתבי קודש או מספרות, ומפיח חיים באותיות: "למשל, יש משפט של ג'ובראן חליל ג'ובארן: 'תן לי את החליל ופצח בשיר, שהרי שירה היא סוד הקיום', אז בניתי מהאותיות כלי נגינה". בציור אחר בהשראת אותו המשפט, הפך דאו את הכתב הערבי לאישה שמנגנת בחליל.
לדאו יש תכנון שאפתני במיוחד - לכתוב את הברית החדשה בקליגרפיה. "כיום יש רק הדפסות, לא משהו אומנותי כמו שעשו סופרי סת"ם עם התנ"ך ביהדות. אז אני חושב ליצור דבר כזה בעתיד".
"כדי להיות קליגרף טוב", הוא מסביר, "צריך לדעת לשלב קלאסי ומודרני. אותיות מודרניות מבטאות יותר יופי בדרך כלל, והצד הקלאסי הוא זה שמקפיד על החוקים. מעבר לכך, צריך יכולת טובה לפנטז, וכושר ריכוז מאוד גדול".
לאן המחשבות שלך נודדות כשאתה מצייר?
"תראי, למרות שאני נוצרי, עד גיל 23 לא קראתי את הברית החדשה ולא התעניינתי בדת. לא ידעתי מה זה להיות בקשר עם אלוהים, עם הבורא. כי לא אהבתי את הרעיון שהדת מפרידה בין אנשים. אבל כשקראתי קצת מהברית החדשה, התחלתי לאהוב מה שישו אמר, כי הוא אומר דברים נפלאים, למשל לאהוב את האויב. אף פעם לא קראתי דבר כזה, וזה התחיל לחלחל אצלי. ראיתי שישו קורא לכולם לבוא - לא רק לקבוצה מסוימת. אז התחלתי להבין את משמעות החיים מבחינתי - ליצור דברים יפים כמו שאלוהים ברא יופי. כשצייר מצייר, הוא מבטא קצת את הבורא".
נשמע כמו המון אחריות.
"כן, אבל זה יפה, כי הדת מגבילה אותך בכל מיני דברים – תעשה אל תעשה. אלו חיים בלתי נסבלים, אבל כשמתחילים לעשות את הדברים מאהבה זה נשמע אחרת. זה כל הסיפור".
כשאתה מתעסק במלאכה הזו אתה מרגיש קרבה יותר גדולה לאלוהים או לאהבה?
"זה משתנה. האומנות יכולה לקחת אותי מאוד רחוק. מה שיפה בצורת הקליגרפיה הזו, הוא שאנשים בהתחלה לא יודעים מה כתוב, אבל זה כמו פאזל – הם מתחילים לפענח את התמונה, עד שבסוף מוצאים את הטקסט ומחייכים".
כמו חידה.
"כן, כמו חידה. לפעמים כשבאות קבוצות אנשים, אני לוקח את השמות שלהם והופך אותם לציור. זה כל כך מדהים אותם. אני פותח בשבילם דלתות שהיו סגורות".
פסטיבל החג של החגים, בו תוכלו לפגוש את כמיל דאו, יתקיים ב-14-23 בדצמבר בחיפה.
