האם יש סיכוי לחיים משותפים בישראל?
איך יוצרים חיים משותפים בין קבוצות שונות באוכלוסיה ההטרוגנית בישראל? כנס דב לאוטמן שיתקיים בסוף החודש יעסוק באפשרויות השילוב והחיבור דרך מסגרות החינוך הבלתי פורמלי בישראל. "החינוך הבלתי פורמלי יוצר את ההזדמנות להיפגש, ללמוד ולעשות יחד"
בשיתוף פורום דב לאוטמן
אם בעבר היה את "הצופים", "הנוער העובד והלומד" ותנועת "בני עקיבא", כמסגרות בלתי פורמליות עיקריות, כיום קיימות עשרות מסגרות נוספות בהן בני נוער יכולים להתנדב. אך השינוי המבורך - יש לומר - הוא לא רק בריבוי המסגרות אלא גם בשילוב של מגזרים שונים באותה המסגרת, מתוך כוונה ליצור אינטגראציה ביניהם.
לקראת כנס "דב לאוטמן" שיתקיים ב-26.12 בשותפות "קרן לאוטמן", האוניברסיטה הפתוחה, עיריית רעננה ושותפים נוספים, בו ידונו על תרומת החינוך הבלתי פורמאלי לשילוב המגזרים השונים, הזמנו לאולפן ynet את טל מדר, מנהלת שותפויות של מועצת ארגוני הילדים והנוער, ד"ר ירון גירש, מנחה הקבוצה של פורום "דב לאוטמן", מישל בן שטרית, מנהל מחלקת ילדים, נוער וצעירים בחברה למתנ"סים וד"ר אילנה פאול, מרצה במכללת "בית ברל לחינוך" כדי להבין מהם עד כמה המסגרות של החינוך הבלתי פורמאלי מקדמות חינוך לחיים משותפים ומסייעות לשילוב בין המגזרים.
צפו בפאנל
להיחשף למגוון תכנים, התנסויות ופעילויות
"החינוך הבלתי פורמאלי נשען על הבחירה החופשית של החניכים ועל ההצטרפות הוולונטארית של ילדים ובני נוער בכלל, להיות חלק בתוך הפעילות", אומרת טל מדר כשנשאלת מהי תרומתן של מסגרות החינוך הבלתי- פורמאלי בהשוואה למערכת החינוך הפורמאלית. "הדבר הזה מאפשר למי שנמצא בתוך המסגרת עצמה להיחשף למגוון של תכנים והתנסויות ופעילויות, שהנער או הנערה הרבה יותר מחויבים אליהם, הרבה יותר נכונים אליהם, מתרגשים לקראתם ומחויבים ומצליחים להטמיע את התהליכים ואת המסרים פנימה, בגלל שמראש הם בחרו להיות שם באופן עצמאי".
- יש דוגמה של ממש לאינטראקציה במסגרות האלה?
"בתוך השיח של החיים המשותפים אפשר לקחת דוגמה את נוער מד"א, שזה נוער שפועל על אמבולנסים להצלת חיים, ובתוך מסגרת האמבולנס ממש לא משנה אם אתה יהודי דתי או יהודי חילוני, אם אתה ערבי או דרוזי או נוצרי, אתה עולה על האמבולנס, מבלה משמרת שלמה ביחד, פועל למטרה משותפת ודרך זה למעשה נחשף ומכיר את האחר שהוא לא איתך בבית הספר ולא איתך במסגרות אחרות".
מישל בן שטרית מביא דוגמה נוספת: מ"מרכז ווהלין". "זה מועדון מוזיקלי לנוער, ואנחנו מפגישים בו אוכלוסיות שונות, כל אחד מביא את הזהות שלו, את הניסיון שלו, את הידע שלו". מישל מספר כי בני הנוער הקימו יחד הרכב מוזיקלי, ולדבריו,יש לכך השפעה מאוד גדולה, משום שכל אחד מהצעירים מציג עצמו בפני חבריו ומעביר את המסר שלו - "מסר שאפשר ביחד. קורים דברים מדהימים בתהליך הזה".
"אני חושב שדבר נוסף שייחודי לחינוך הבלתי פורמאלי זה המרחב הקהילתי המשותף", מוסיף בן שטרית. "בבית הספר מה שקורה בדרך כלל שהם נפרדים - דתיים, חילונים, ערבים, יהודים, חרדים, ופתאום במרחב הקהילתי המשותף שאתה גר יחד בשכנות משותפת, יש לך אפשרות ממש ממש להפגיש אחד את השני מתוך מקום של שוויון וערכים משותפים".
-איך דו קיום בא לידי ביטוי ביום יום?
ד"ר אילנה פאול מציינת שאפשר לראות את הדו קיום מתרחש בפועל באוניברסיטאות: "באקדמיה כאשר סטודנטים מגיעים - שם זו ההזדמנות שלהם להיפגש, ללמוד ביחד ולעשות יחד". לדבריה, יש יוזמה להפגיש סטודנטים שלא ישבו רק אחד ליד השני אלא יפעלו יחד אחד עם השני, יטיילו יחד ויכירו האחד את השני. "יש לזה תרומה מאוד משמעותית על החינוך שלהם ועל האופן שבו הם רואים את החברה".
ברמה מערכתית, מה ארגון חינוכי צריך לקחת בחשבון כשהוא מתמודד עם העניין הזה של דו- קיום?
מישל: "אני חושב שארגון קודם כל צריך להגדיר שהוא מאמין בזה, ושזה ערך מרכזי אצלו. דבר שני הוא צריך לייצר מחויבות מאוד גדולה של כל בעלי התפקידים בארגון לטובת סיכוי של חיים משותפים כי זה לא פשוט. ודבר שלישי הוא צריך להשקיע משאבים. אם רוצים לקיים הלכה למעשה פעילות משותפת של בני נוער, צריך להשקיע משאבים מאוד גדולים".
ד"ר ירון גירש, מנחה הקבוצה של פורום "דב לאוטמן" מספר שכדי לקדם את הנושא הוקמה קבוצת עבודה בת 35 משתתפים ממקומות שונים בשדה החינוך הבלתי פורמאלי, במטרה לבחון דרכי פעולה לחיים משותפים. "במשך כמה חודשים נפגשנו פעם בכמה שבועות בשביל לברר בינינו שיתוף בין אידיאולוגיות ותפיסות שונות, מתוך מחויבות ואמונה גדולה בחינוך הבלתי פורמאלי שהוא יכול בשיתוף עם גורמים אחרים לעשות שינוי אמיתי בחברה הישראלית".
"מה שעוד מעניין בעניין הזה הוא שאנחנו יושבים פה קבוצה של ארבעה יהודים", מוסיפה ד"ר אילנה פאול לקראת סיום, "אבל הרעב הזה לתוכניות הללו ולמפגשים הללו קיימים גם בחברה הערבית ובחברה הדתית. יש שם רצון עז לקבל תוכניות ולהיפגש".
בשיתוף פורום דב לאוטמן
לפנייה לכתב/ת 
