תנו למאמנים לעבוד בשקט

17 מאמנים שונים עזבו את קבוצותיהם בליגת העל מאז תחילת יוני, ממוצע של אחד כל עשרה ימים. ממוצע שגדול פי אחד וחצי מזה של השנה שעברה. לשם השוואה, העונה בפרמייר ליג עזבו שמונה מאמנים, בליגה הרוסית גם שמונה ובבונדסליגה שישה. כל משחק שלישי ברציפות של קבוצת צמרת שנגמר ללא ניצחון, והתקשורת והפרשנים מטיחים אשמה, מכנים את התקופה "משבר" וטוענים כי כסאו של המאמן מתנדנד. הבעיה העיקרית בכך היא שהבעלים או המנהל המקצועי מושפע מהעניין, והמאמן מוצא את עצמו בדרך ללשכת האבטלה.

לדוגמה, אחרי שלוש אליפויות רצופות של מכבי תל אביב הגיעה קבוצה חדשה ורעננה יותר, וזכתה פעמיים ברצף באליפות. המנהל המקצועי, ג'ורדי קרויף, התחיל לאמן את הצהובים. אני לא חושב שהמהלך טוב, אבל אני גם לא חושב שמה שקרה בהמשך העונה נכון. מכבי נמצאת בתקופה פחות טובה. דווח כי קרויף על סף פיטורים ואילו האוהדים והתקשורת כבר קוראים לפטרו. מה קרה? מכבי עדיין במקום השלישי שמוביל לאירופה, עם הזדמנות להגדיל את הפער מהמקום הרביעי לחמש נקודות ולהקטין את הפער מהפסגה לשלוש בלבד. 

ג'ורדי קרויף(צילום: עוז מועלם)

בניגוד להולנדי מתל אביב, ישנו צרפתי שמאמן בלונדון את התותחנים. הארסנל העומד לרשותו אכן מתאים לרמות הגבוהות של אנגליה, אך הקבוצה ממוקמת במקום החמישי המוביל לשלב הבתים של הליגה האירופית. האוהדים וכלל חובבי הכדורגל בממלכה יודעים שהליגה האירופית היא לא הרמה של המועדון שהגיע בעשרים וחמש השנים האחרונות שלוש פעמים למקום הראשון ושש פעמים לשני. המאמן מחזיק יותר מעשרים שנים בתפקיד, ויש לו "רק" 10 תארים. בישראל  הוא היה מוצא את עצמו מחוץ לקבוצה כבר לפני שני עשורים. דוגמה עם צרפתי אחר: זידאן וריאל נמצאים במרחק שמונה נקודות מהמקום הראשון בליגה. אמנם דובר על פיטורי זידאן, אך השמועות לא היו רציניות וזידאן עומד איתן על קווי סנטיאגו ברנבאו.

פחות מדי הזדמנויות ניתנות למאמנים ששוקדים יומם וליל על תוכנית משחק ועליהם יש הכי הרבה לחץ: אם יאשימו את השחקנים, אז 11 אנשים חלקו את האשמה. אם המאמן יואשם – כל האשמה תוטח בו. בנוסף, למאמן אין מה לעשות ברגע שהמשחק עצמו מתנהל, מלבד מתן הוראות, שלא תמיד ייושמו בצורה האידאלית עליה חשב. המאמן צריך להיות מי שיאפס את השחקנים, יגיד להם איך לשחק ולהוות אדם סמכותי שנמצא מעל השחקנים. ברגע שכל שבוע וחצי מאמן אחר מפוטר, המאמן חי בחשש ופוחד מפיטורים על חשבון מציאת דרך לניטרול היריבה הבאה. שזה עובד, כמו אצל באר שבע, אז הכל בסדר. אבל הפיטורים רובצים מעל ראשו של כל מאמן שבידיו חוזה חתום עם קבוצת כדורגל כלשהי. זה מזיק רק לקבוצה ולמאמן, וכך גם הכדורגל עצמו נפגע והאוהדים מקבלים תצוגה רכילותית מחוץ למגרש ומפסידים גם במלחמה הזאת.

ארסן ונגר(צילום: AFP)

רמה נמוכה בזירה הבינלאומית

בתי המונדיאל הוגרלו וטורניר הגמר מתקרב. גם ליגת האומות בדרך, אך דבר אחד מפריע לי: הרמה. קחו למשל את ארגנטינה, נבחרת עמוסה כשרונות ועטורת כוכבים, מוצפת כדורגלנים נוצצים וכו', אבל היא כמעט לא העפילה למונדיאל, ולא זכתה בתואר מאז 1993. האלביסלסטה נמצאים בכושר רע (אני חושב שבמונדיאל הקרוב זה ישתנה), למרות שהשחקנים שלה נמצאים בכושר טוב. איטליה  לא העפילה לטורניר בו זכתה ארבע פעמים בעבר, למרות שברשותה ההגנה הטובה בעולם והתקפה נהדרת. אז למה כל שחקן שמככב בקבוצתו לא מתפקד בנבחרת? הדוגמה הכי מוכרת לנו היא נבחרת ישראל – זהבי מחורר רשתות בסין, חמד וכיאל מעלים קבוצה לפרמייר ליג, שחקני באר שבע מנצחים את אינטר וסאות'המפטון, אך בסוף התלכיד מפסיד למקדוניה בבית.

אז למה כל זה קורה? כי הנבחרות מתאמנות ומשחקות יחד לעיתם רחוקות. אין חיבור. מסי לא נוהג לשחק עם איש מנבחרת ארגנטינה, למעט מסצ'ראנו שגם הוא כבר לא בהרכב – אז איך הוא יצליח? שנה אחרי שארבעתם הגיעו לגמר ליגת האלופות, שלישיית ה-BBC ההגנתית ובופון מודחים מהמונדיאל לפני שהתחיל בכלל. למה? כי לא היה כל קשר בין ההגנה להתקפה. ובארץ מזמנים כל לגיונר שהמאמן אמר לו שיש לו טכניקה טובה, בישל או כבש. אז מה הפלא? אפשר להסתכל על זה גם מהכיוון ההפוך: גרמניה מצליחה מאוד, כשרוב ההרכב שלה מורכב משחקני באיירן מינכן. אצל ספרד הדבר דומה, רק שרוב ההרכב מורכב משחקני ברצלונה וריאל מדריד שמכירים כל כך טוב אחד את השני.

אז מה עושים? מוסיפים פגרה. כפי שיש את פגרת הקיץ – שתהיה גם פגרת חורף. ינואר מושלג וגשום במיוחד, ומזג האוויר לא טוב לכדורגל. אמנם זה לא מאוד ריאלי, אך על מנת שהמונדיאל, היורו ומשחקי נבחרות בכלל יהיו יותר אטרקטיביים, פגרה נוספת לא תזיק . מה ישוחק בה? למשך שבוע עד שבועיים טורניר בינלאומי של פיפ"א שיפגיש נבחרות מכל הרמות. בישראל זה יוכל לתרום בהחזרת האוהדים ובכך לשיפור ביכולתה של הנבחרת, אך זה רק בזירה שלנו.