לא פתרון קסם: מומחים מזהירים מפני ניתוחים לקיצור קיבה

לפני כמה שנים החליטה אשתו של זאב (שם בדוי) שהיא רוצה לעבור ניתוח לקיצור קיבה. "החברות שלה השפיעו עליה", מספר זאב השבוע. "היא לא הייתה שמנה ולא חולה, רק מעט מלאה לאחר הלידות. היא בסך הכול רצתה להיראות יפה, כמו החברות".

בני הזוג היו בטוחים שמדובר בהליך רפואי פשוט וקל, אך שבוע לאחר הניתוח היא החלה לסבול מכאבי בטן והקאות, וחודשים ספורים אחר כך כבר נאלצה לעבור ניתוח בהול בגלל זיהום חמור בחלל הבטן. חודש לאחר מכן נפטרה. "אם היינו יודעים שיש סכנות בניתוח הזה, היא לא הייתה הולכת אליו", אומר היום זאב בעצב. "אני לא הייתי נותן לה לעשות את זה".

אשתו של זאב היא רק אחת הקורבנות של הניתוחים הבריאטריים — או בשמם העממי, ניתוחים לקיצור קיבה — שהפכו לאחרונה לאחד מסוגי הניתוחים הפופולריים בישראל. על פי נתוני משרד הבריאות, ב־2015 לבדה מתו 34 מטופלים בטווח של שנה לאחר הניתוח, שניים במהלך האשפוז מייד לאחר הניתוח, ועוד תשעה בשלושת החודשים אחריו.

רבים אחרים סובלים מסיבוכים קשים. אחת מהם היא דנית (שם בדוי), שנותחה לפני כשמונה שנים בבית החולים "אסף הרופא". במהלך הניתוח ניקבו הרופאים את המעי שלה, ובמשך שבוע לא הצליחו לאתר את הפגיעה למרות שהתלוננה על כאבים עזים. "נתנו לי כל הזמן מורפיום כדי להרגיע את הכאב. זה היה פשוט סיוט", היא מספרת.

אחרי שאותרה הפגיעה בבדיקת CT נשלחה דנית שוב לחדר ניתוח, שם התברר כי היא סובלת מזיהום פנימי. שבעה חודשים שכבה בבית החולים, אבל גם לאחר ששוחררה המשיכו הרופאים לנתח אותה כדי להתגבר על התקלה מהניתוח הראשון. הניתוח האחרון שעברה, תשיעי במספר, היה המורכב מכולם. לאחר סיבוכים במהלכו היא הורדמה והונשמה, ובמשך עשרה ימים הייתה מחוסרת הכרה.

כשהתעוררה, גילתה שהיא אינה יכולה להזיז את רגליה. אחרי שבוע בטיפול נמרץ ושיקום בבית החולים היא הועברה לבית לווינשטיין. "אחרי ארבעה חודשים הרופא אמר לי 'מפה את יוצאת בכיסא גלגלים'. הייתי שבורה. עד אז אמרתי לעצמי שאני יכולה להילחם, שאצא על הרגליים. כבר שלוש שנים שאני בכיסא גלגלים".

לדנית, שנכנסה לניתוח כדי לטפל בסוכרת שלה אבל סיימה אותו משותקת, יש מסר ברור לכל מי ששוקל לעבור ניתוח לקיצור קיבה: "תעשו כל דבר אחר, אבל לא את הניתוח. זה לא שווה את המחיר".

חדר ניתוח. הסיכונים מול סיכויי ההצלחה(צילום: shutterstock)

"אני חיה בצל הכאב"

נראה שבישראל הולכים ומתרבים האנשים שלא שומעים בעצתה של דנית. בעשור האחרון יש עלייה חדה במספר הניתוחים לקיצור קיבה הנעשים בכל העולם, אולם ישראל מובילה את הטרנד ללא צל של ספק. אם ב־2006 בוצעו בארץ רק כאלפיים ניתוחים כאלה, ב־2014 המספר כבר עמד על יותר מ־9,000.

מחקר בינלאומי שפורסם ב־2015 בהוצאת "שפרינגר" הגרמנית, המתמחה במחקרים מדעיים, הציב את ישראל במקום הראשון בשיעורי הניתוחים הבריאטריים ביחס למספר התושבים במדינה. החוקרים בדקו את מספר הניתוחים הנערכים מדי שנה בחמישים מדינות ומצאו כי בישראל מבוצעים 140 ניתוחים ל־100,000 תושבים. זהו נתון הגבוה פי 14 מבגרמניה ופי 3.5 מזה של ארצות־הברית, שבה שיעורי השמנת־היתר הם הגבוהים בעולם.

גם התחרות על קיבתו של הלקוח הישראלי גדולה. על פי המחקר, בישראל פועלים 24 מרכזים רפואיים המבצעים מעל 100 ניתוחים לקיצור קיבה בשנה, כמו מספר המרכזים באיטליה, שבה 60 מיליון תושבים.

ב־2015 פורסם ב"ידיעות אחרונות" תחקירם של גיא ליברמן וליאת בר־סתו שחשף את הקשר ההדוק בין חברות הציוד הרפואי שמספקות את הציוד לביצוע ההליך הפופולרי לבין הרופאים; קשר שמתבטא במימון כנסים, נסיעות לחו"ל ואף מלגות. על פי התחקיר, לחברות האלו הקשר הקרוב עם המנתחים שווה מאות מיליונים.

ניתוח בריאטרי נועד לטיפול בהשמנת־יתר חולנית. חשוב להדגיש כי הוא יכול להיות מציל חיים, וכי אלפי מנותחים בישראל עברו את ההליך ללא סיבוכים וחייהם השתפרו לאין ערוך. אולם הפרטים הקטנים לגביו לא בהכרח ידועים לכל המנותחים בישראל; רבים מהם, כך על פי מומחים שאיתם שוחחנו, פונים לניתוח מטעמים אסתטיים. הניתוח הבריאטרי השכיח בישראל הוא ניתוח השרוול, בו מופחתת הקיבה לגודלה של בננה. ניתוח המעקף יוצר נפח קיבה קטן אף יותר. על פי נתוני קופות החולים כ־8 אחוזים מהמנותחים יסבלו מסיבוכים לאחר הניתוח, ושיעור התמותה עומד על כחצי אחוז.

מספר הניתוחים הגדול עומד בסתירה לעובדה ששיעור השמנת־היתר כאן אינו גבוה במיוחד: ישראל ממוקמת כמדינה ה־16 מתוך 35 מדינות ה־OECD. ואולם, נתוני משרד הבריאות ל־2015 מלמדים שבמערכת הבריאות הישראלית היד קלה על ההדק באישור ניתוחים כאלה.

כך, למשל, 44 אחוז מהמנותחים בארץ הם בני 18־39; רבע מהמנותחים מדווחים כי ביכולתם לעלות 4־5 קומות ללא עצירה; לרבע מהמנותחים לא היו מחלות רקע בנוסף להשמנה (כמו יתר לחץ דם וסוכרת); וכשני שלישים מהמנותחים העריכו את מצבם הרפואי כ"טוב מאוד" לפני הניתוח, ורק 8 אחוזים דיווחו שמצבם הרפואי ירוד.

מנתוני המשרד ניתן ללמוד גם שנשים נוטות לעבור ניתוח בשיעור כפול מזה של גברים. עוד מעניין לגלות כי כ־60 אחוז מהמנותחים נשואים, בעוד ש־22 אחוז רווקים ו־12 אחוז גרושים.

ליאת (שם בדוי) עברה את הניתוח הראשון לקיצור קיבה כשהייתה בת 25 בלבד. "הייתי שמנה מאז שאבא שלי נפטר", היא מספרת. "בכל פעם שהיה לי רע הייתי פשוט אוכלת ובוכה".

אחרי שהגיעה למשקל של 110 ק"ג היא עברה ניתוח ראשון לקיצור קיבה, אבל כעבור שנתיים החלה לסבול מהקאות ופנתה לרופא, שהמליץ לה לעבור ניתוח נוסף. "הוא המליץ לי לעשות ניתוח של מעקף, מבלי להסביר לי יותר מדי את הסיכונים. שאלתי אותו אם אחרי הניתוח אחיה ברמת חיים יותר גבוהה, והוא אמר לי 'בטח'. אמרתי 'מצוין!'".

אבל כלום לא היה מצוין כשליאת התעוררה מהניתוח. במשך תקופה ארוכה סבלה מכאבים ומהקאות, ולדבריה לא טופלה כראוי. "הייתי עוברת התקפים, לא יכולתי לדבר, הבטן שלי הייתה מתנפחת ברמות. בכל פעם הייתי מגיעה לבית החולים". רק אחרי שנתיים אותרה הבעיה בבטנה, ומאז היא נותחה מספר פעמים ובימים אלה ממתינה לניתוח נוסף. "אני חיה בצל הכאב", היא אומרת. "אבל הדבר הכי נורא מבחינתי הוא שאני לא יודעת אם אוכל אי־פעם להיכנס להיריון". גם היא ממליצה לחשוב פעמיים לפני שקופצים על שולחן הניתוחים. "יש סיכוי שתהרסו לעצמכם את החיים בשביל כמה קילוגרמים".

איילת קלטר. אנשים חושבים שהניתוח יתקן אותם(צילום: חן חרמוני )

האצבע הקלה על ההדק

מה, אם כן, גורם לישראלים לנהור בהמוניהם לניתוחים לקיצור קיבה? שיחות עם מומחים בתחום מעלים שני הסברים. ראשית, החברה סוגדת לרזון, והניתוחים הללו נתפסים בקרב אנשים בעלי עודף משקל כפתרון קסם. "בחברה שלנו המשקל מגדיר את האדם", אומרת איילת קלטר, מנהלת מרכז "שפת האכילה" לטיפול בהתנהגויות אכילה. "אם אני שמן - אני אדם מקולקל, וחייבים לתקן אותי. ואם אני לא מצליח לבד, אולי הניתוח יעשה זאת".

הסבר נוסף הוא כלכלי. בישראל כלולים הניתוחים הבריאטריים בסל הבריאות. התנאי הוא עמידה בקריטריונים: בעלי מדד BMI 40 ומעלה, או בעלי מדד BMI 35 ומעלה הסובלים בנוסף מסיבוכי השמנת־יתר (דוגמת לחץ דם גבוה, סוכרת או מחלות לב). מי שעומד בקריטריונים מקבל את המימון לניתוח הנכסף מקופת החולים. על פי רשומות של משרד הבריאות מאוקטובר 2017, ניתוח לקיצור קיבה עולה כ־60 אלף שקל, אך עבור החולה הוא יעלה לאחר ההחזר בין 1,000 ל־10,000 שקלים בלבד, תלוי בקופה ובסוג הביטוח. ובמילים אחרות, המדינה מממנת את ניתוחי קיצור הקיבה בהיקף של 50 אלף שקל לניתוח, ובסך הכל כחצי מיליארד שקל בשנה.

המצב הזה הופך את הניתוח לכלכלי עבור המנותח, וגם עבור המנתח. לדברי רופא בכיר בתחום, "אלו ניתוחים לא ארוכים במיוחד, ומשלמים עליהם מצוין. בנוסף, הקלות שבה ניתן לקבל מימון לניתוח בארץ אין לה כמעט אח ורע בעולם. זה הופך את האצבע למאוד קלה על ההדק, ואתה יכול לדחוף כמעט כל אחד לניתוח. רואים את זה אם מסתכלים על חתכי הגיל של המנותחים, שרבים מהם צעירים וקשה להאמין שהם כבר חולים".

"בארה"ב ובמדינות שונות באירופה הניתוחים הבריאטריים ממומנים דרך ביטוחים פרטיים", אומרת יפית קסלר, דיאטנית בריאטרית במרכז לטיפול בהשמנת־יתר. "לכן, בחו"ל יכולים לאכוף את עניין המעקב לאחר הניתוח — אם לא תבוא למעקב לא תקבל החזר כספי מהביטוח. אצלנו אדם שאושר לניתוח לא מחויב להגיע למעקב".

יפית קסלר. באירופה הניתוחים הבריאטריים ממומנים דרך ביטוחים פרטיים(צילום: אליה איזריקובה )

במשרד הבריאות דורשים אמנם שכל מנותח יזכה לליווי צמוד לפני הניתוח ואחריו, אולם רופא בכיר מעיד כי "כל הקטע של המעקב פרוץ לגמרי". במקרים אחרים, לטענתו, יש נטייה למשקלים ולגבהים להתעגל, כך שהמטופלים יעמדו בקריטריונים של ה־BMI. "כבר יצא לי למדוד במרפאה אנשים ששקלו 100 ק"ג, ואז הגיעו עם מכתב ממרפאה אחרת שבו הם שוקלים 108 ק"ג, או שלפתע הם התקצרו בכמה סנטימטרים. חלק ניכר מזה זו חמדנות של כירורגים".

הכירורגים יושבים גם בוועדות המאשרות את הניתוחים, לצד דיאטנים ופסיכולוגים. גורם היושב בוועדה כזו מספר שישנם מאבקי כוחות בין המנתחים, שנוטים להמליץ על ניתוח, לבין הגורמים האחרים המבקשים לעודד אפיקי טיפול אחרים כמו קבוצות תמיכה, דיאטות וטיפולים פסיכולוגיים.

גם לאחר הניתוח המטופלים לא זוכים תמיד למעקב. "יש סיבוכים לניתוח הזה, בעיקר כשלא עוקבים, ולא כל הקופות מקפידות", טוען גורם בכיר. הטענה מקבלת משנה תוקף בשיחה עם עו"ד יונתן דייויס, המתמחה בתביעות רשלנות רפואית. "חשוב מאוד שבית החולים יערוך את המעקב לאחר הניתוחים. זה לא נעשה מספיק, במיוחד לא בפריפריה", הוא אומר. "ישנם מקרים של אנשים שנפגעים ואפילו נהרגים בגלל שלא עקבו אחריהם כמו שצריך".

ממשרד הבריאות נמסר: "נוהלי משרד הבריאות לביצוע ניתוח בריאטרי עוגנו בחוזר מינהל רפואה. בחוזר נקבעו הקריטריונים של BMI מינימלי לביצוע הניתוח, כמו גם הדרישה לעבור ועדה הבוחנת את התאמת המועמד לניתוח. על פי הדיווחים המגיעים מכל המחלקות לרשם הבריאטרי נראה כי הרוב המכריע של המנותחים עומדים בקריטריונים אלה. כמו כן מבוצעות על ידי מינהל רפואה ביקורות במחלקות, ורק מחלקות העומדות בקריטריונים מוכרות על ידי המשרד כבעלות מרכז בריאטרי הרשאי לבצע ניתוחים".

הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"