"סכנה אמיתית": זו המדינה שתקלוט את המגורשים
3,500 דולר יוענקו לכל מבקש מקלט שישראל תשלח לרואנדה גם ללא הסכמתו - אבל ארגוני זכויות אדם מזהירים: "אין להם איך לשרוד שם והמענק שהם מקבלים מסמן אותם כמטרה". הכירו את המדינה שהגיעה להסכם עם ישראל - תמורת קבלת 5,000 דולר לראש
בשלוש השנים האחרונות הייתה רואנדה אחת המדינות שאליהן הועברו מבקשי מקלט במסגרת "עזיבה מרצון". בארגוני זכויות אדם בישראל טוענים כי עתידם של מבקשי המקלט ברואנדה הוא עגום, גם על סמך מחקרים אקדמיים שנעשו בנושא, ועל כן העברתם לשם מנוגדת לאמנת האו"ם בדבר מעמדם של פליטים.
פרופ' גליה צבר, חוקרת אפריקה והגירה ונשיאת המרכז האקדמי רופין, הייתה הראשונה שיצאה לחקור מה עלה בגורל אותם מבקשי מקלט מאריתריאה וסודן ש"עזבו מרצון" לרואנדה עם הבטחה שיזכו שם להגנה ויוכלו להתחיל את חייהם מחדש. הממצאים אמורים להדאיג מאוד את הרשויות בישראל.
"מבקש מקלט מאריתריאה או סודן, שהיה בישראל ומגורש, אינו חוזר לביתו כי זה מנוגד לאמנות של האו"ם ונשקפת סכנה ברורה לחייו", מסבירה צבר. "בישראל מניחים - הוא שחור מאפריקה אז נגרש אותו למדינה אפריקנית אחרת, אבל איך הוא ישרוד שם? אין לו עבודה, הוא לא יודע את השפה, אין מערכת תמיכה של המדינה, אין מערכת סביבתית תומכת כמו ארגוני סיוע. המצב הכלכלי שם לא דומה למדינת ישראל".
פרופ' צבר גילתה שכמעט כל המגורשים לרואנדה לא נשארו שם, ותוך זמן קצר מאוד החלו שוב בנדודים בניסיון למצוא מקום מקלט ראוי. "חלק גדול מהם ממשיך ומחפש דרך להגיע למרחבים שהם יכולים לחיות, לעבוד ולשרוד בהם", היא מסבירה. "רואנדה היא מדינה יחסית קטנה ויש בה שלטון מאוד ריכוזי, ברמת פיקוח ובקרה שלא פגשתי במדינות אפריקה. כל צעד מבוקר ומפוקח. יש המון משטרה וכוחות ביטחון. מצד אחד זה נותן תחושה מאוד טובה של ביטחון ויציבות, אך מצד שני זה לגמרי ברור שאין שם אנשים שמסתובבים סתם".
לדברי צבר, "השלטון ברואנדה ייצב את המדינה אחרי מלחמת האזרחים, שיקם תשתיות חיוניות כולל בתי ספר, שירותי בריאות ופיתוח כלכלי, אבל בכלל לא ברור שפליטים יהיו שותפים לכל זה. בהסתמך על ניסיון העבר, צריך לשאול האם הם יזכו להגנה? לסיוע של סוכנות האו"ם? האם הם יוכלו לעבוד? אנחנו שולחים אוכלוסייה מוחלשת למדינות העניות ביותר בעולם ומכניסים את מבקשי המקלט שוב למעגל המוחלש".
רשות האוכלוסין וההגירה: "בית המשפט אישר שלא נשקפת להם סכנה"
על פי ההסכם, ישראל תשלם לרואנדה 5,000 דולר עבור כל מבקש מקלט שיגורש אליה. שרת החוץ של רואנדה טענה לאחרונה כי נדרש סכום גדול יותר כדי להעניק למגורשים רמת חיים נאותה, אך הערכת החוקרים היא שהכסף לא יגיע בסופו של דבר למבקשי המקלט, אלא יועבר כתשלום של ישראל עבור ממשלת רואנדה.
מעבר לתשלום לרואנדה, המדינה תוסיף לשלם לכל מגורש מענק בסך 3,500 דולר, ותממן לו את כרטיס הטיסה. פרופ' צבר מוסיפה כי "אני מניחה כי רואנדה בעיקר רוצה את הכסף שהיא תקבל תמורתם, אבל לא רוצה אותם. זה ברור שיש כאן סחר בבני אדם".
מאות עדויות שנאספו ממבקשי מקלט שהועברו לרואנדה בשנים האחרונות מלמדות כי דווקא המענק הזה, שאמור לאפשר להם התחלה נוחה במקום חדש, מהווה פעמים רבות סכנה אמיתית לביטחונם. סיגל רוזן, מנהלת המחלקה למדיניות ציבורית במוקד לפליטים ולמהגרים, מסבירה: "כל מי שמקבל אותם יודע שיש להם לפחות 3,500 דולר בכיס במזומן והרבה פעמים יותר אם הם חסכו פה משהו. בגלל זה הם חשופים למעשי שוד, גם בחסות הרשויות. פעם אחר פעם אנחנו שומעים שהם נעצרים ונדרש מהם כופר לשחרורם. היה עדיף לשלוח אותם בלי כסף".
רוזן מתארת כיצד השלטונות במדינה אפריקנית מבצעים את השוד בעצמם: "במהלך נסיעה בחושך במדבר ממתינים להם שוטרים כדי לקחת את כל הכסף שיש להם. מי שיוצא מכאן חושב שעם הכסף הזה הם יוכלו לבנות את עתידם באפריקה, אבל הכסף מסמן אותם כמטרה".
לרוזן גם טענות על ההתעלמות הישראלית מהסיכונים ואף מדגישה כי מדובר בהפרת האמנה הבינלאומית בדבר מעמד הפליטים. "הם מצאו את דרכם אלינו ואנחנו מחויבים לתת להם מקלט על פי האמנה שישראל חתומה עליה. אנחנו לא יכולים להחליט שאפשר לשלוח אותם למדינה מושחתת שלא יכולה להבטיח להם ביטחון, וזה מה שקורה לאור הניסיון שנצבר עד היום", האשימה רוזן.
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "בית המשפט העליון אישר לאחרונה שההסכמים עם מדינות אלו ראויים ומידתיים ולא נשקפת שום סכנה ליוצאים מרצון, ואיננו מוצאים מקום להוסיף על כך. מבדיקות שנעשו פעמים רבות, ושעדיין מתבצעות, לא ידוע לנו על מקרים כמתואר בפנייה. נהפוך הוא, היוצאים מרצון מקבלים מענק יציאה מכובד, כרטיס טיסה ממומן ואשרה במדינת היעד כפי שהובטח על פי ההסכם".
לפנייה לכתב/ת 
