גלאקטיקוס, גרסת הבייסבול
בדומה ל-NBA, גם ה-MLB הולכת לכיוון סופר-טימס. הראשונות שעשו זאת הן לוס אנג'לס איינג'לס שצירפה מגיש יפני עם פוטנציאל עצום לאמריקני מוכח, וניו יורק יאנקיז שזיווגה שני כוכבים המדורגים במקום ה-1 וה-2 בכמות ההומראנים
ב-NBA זו כבר שיטה בדוקה: סופרסטאר שרוצה הצלחה מיידית מחבר את עצמו לכוכב אחר, או יותר מאחד, כדי ליצור גרסה מסוימת של גלאקטיקוס. כל הליגה מנסה להתחרות בגולדן סטייט ובקליבלנד בהקשר הזה, והקיץ האחרון היה עמוס במעברים שיצרו כוח משותף - כרמלו אנתוני ופול ג'ורג' חברו לראסל ווסטברוק באוקלהומה סיטי, כריס פול הגיע לעזור לג'יימס הארדן ביוסטון, ובוסטון שילבה בין קיירי ארווינג לגורדון הייוורד.
במובן הזה, ב-NBA מתגברים על בעיית תקרת השכר ודומים יותר להתנהלות של קבוצות כדורגל אירופיות, שמנסות לרכז במקום אחד כמה שיותר שחקנים שוברי שוויון שיכולים לנצח כל יריבה. שאר הליגות בארה"ב נהנות מפיזור סביר של שמות גדולים, כשבפוטבול, למשל, יש כ"כ הרבה משתנים שגם קבוצה עם הרץ הטוב בליגה (לוויאון בל), התופס הטוב בליגה (אנטוניו בראון) וקוורטרבק מעולה בדמות בן רות'ליסברגר תעבור תלאות עד שתיקח אליפות, אם בכלל.
בייסבול זה עולם אחר. הכוכבים הגדולים ביותר הם המגישים, שלפי היכולת שלהם המשחק מקבל כיוון. הם מנווטים את הקבוצה ויכולים לבדם להביא ניצחון, כמעט בלי צורך בהתקפה מרשימה. כל אחד מהם יכול להופיע רק בכמות מוגבלת של משחקים ובהפרש של כמה ימים בין לבין הופעות בגלל המאמץ הפיזי האדיר, ולכן הוא לא יכול לבדו להיות אחראי לקבוצה מצליחה. הוא זקוק לעוד מגישים מעולים לצדו, אבל בגלל שלא רואים את כולם על המגרש בבת אחת, קשה לפעמים להתרגש מהחיבור ומהעומק, גם אם מספר כוכבים שייכים למועדון אחד.
אבל יש גם מקרים קיצוניים שחשוב להתייחס אליהם, כמו השניים שהתחוללו השבוע וצפויים להשפיע באופן ניכר על הליגה. בשני מהלכים קרובים זה לזה, שתי קבוצות מקצוות היבשת הפכו בבת אחת לכוחות מאיימים בסגנון קבוצות הכוכבים של ה-NBA. מבחינה מקצועית נותר לראות אם העניין יצליח בעונה שתיפתח בעוד מספר חודשים, אבל מבחינת פריצת הדרך, היאנקיז והאיינג'לס, יצרו עניין יוצא דופן בליגה, משהו שיכול להזרים דם חדש לבסיס האוהדים המזדקן ולתת לה אנרגיות להן היא זקוקה נואשות. כי שתי הקבוצות הפכו עכשיו לסיפור, להר של ציפיות שחובה לעקוב אחריו, וזה דבר נדיר עבור מועדון בייסבול בעולם הספורט האמריקני הגועש שמשתגע על צבע ורעש.
היד של היפני, הלב של האמריקני
האיתות הראשון הגיע מיפן. בארה"ב כינו אותו "אחד הכישרונות המדוברים ביותר בהיסטוריה של הבייסבול", וקבוצות רבות בליגה ניסו להחתים אותו ברגע שהפך לזמין (השחקנים שמגיעים מיפן מצטרפים אחרי ששתי הליגות מסכמות על כך). ובסופו של דבר, המגיש בן ה-23, שוהיי אוטאני, החליט להגיע ללוס אנג'לס. האיינג'לס היו בטירוף, מן הסתם. זו פשוט מציאה שקשה לדמיין, לא רק ששחקן עם הגשה בעלת עוצמה מדהימה וכישרון כמו היפני החליט להגיע, אלא שבשלוש השנים הראשונות הוא לא יוכל להרוויח יותר מחצי מיליון דולר לעונה בגלל חוקי הליגה. ב"לוס אנג'לס טיימס" העריכו כי אם אוטאני היה מצטרף בגיל 25, הוא היה מקבל חוזה ארוך טווח של 200 מיליון דולר.
אבל אוטאני, בחור ענק ופיזי שמתנשא לגובה 1.95 מ', הוא הרבה יותר ממגיש מבטיח. האיש שמכונה "בייב רות' היפני" הוא גם חובט מעולה, מה שהופך אותו לאיום כפול ונדיר ושחקן שיכול לשלוט בליגה, למרות שנחשף שכבר עבר פציעה במרפק בעברו. הוא יכול לבצע דברים שלא נראו שנים על מגרשי הבייסבול אם יצדיק את התקוות בו. ולכו תדעו, אולי הוא גם יהפוך לחבר הכי טוב של השחקן הטוב בעולם, שבמקרה ישחק איתו.
באתר הליגה קראו למייק טראוט: "השחקן המיוחד הזה שמגיע פעם בדור ועוצר את נשימתך". שחקן מרכז השדה בן ה-26 הוא פנומן אמיתי, שחוץ מיכולת מבריקה בכל היבט של המשחק מציג גם את העובדה שמדובר בענף מזן אחר - כי בשבע עונות בליגה, בהן הפגין לראווה כמה דברים מטורפים, הוא הצליח להגיע עם האיינג'לס לפלייאוף רק פעם אחת, ולעוף אחרי שלושה משחקים. אין עוד הרבה ענפים קבוצתיים בהם הטוב ביותר של הטוב ביותר לא מספיק בשביל ללכת עד הסוף (זוכרים את לברון ג'יימס והגמר הראשון עם קליבלנד הבינונית?).
השילוב בין אוטאני לטראוט מסעיר את האוהדים ואת הליגה. כאמור, שני שחקנים לבדם לא יכולים לקחת אליפות, אולי אפילו לא להוביל קבוצה לפלייאוף. אבל כשמדובר בשני שמות ייחודיים, הם יכולים ליצור אפקט שיעיף את הקבוצה למעלה.
מחבטים לוהטים
היאנקיז המפוארים בנו בקפידה יופי של קבוצה בשנים האחרונות בניסיון ליצור סגל שיוסיף אליפות לרשימה הארוכה של המועדון, והעונה הפסידו רק בגמר האמריקן ליג לאלופה שבדרך - יוסטון. לאורך כל המסע הזה זרח רוקי מדהים
בשם ארון ג'אדג' שמסתמן בתור אחד מהשחקנים המובילים בליגה לעתיד הקרוב. הפופולריות שלו קיבלה דחיפה בזכות החשיפה שהקבוצה מניו יורק מקבלת, וארה"ב התאהבה. אבל מה הצעד הבא? מספר ימים לאחר החתימה של אוטאני בלוס אנג'לס, הגיע תורה של ניו יורק להתרגש.
אחרי מאבק ממושך עם מיאמי מרלינס בנוגע לעתידו, ה-MVP של הנשיונל ליג, ג'אנקרלו סטנטון, הצטרף ליאנקיז כדי להוסיף כמות עצומה של "וואו" לקבוצה. לג'אדג' יש יד עצבנית משלו ומספרי חבטות מרשימים, אבל סטנטון עדיין בליגה אחרת, אחד החובטים המושלמים שנראו בבייסבול המקצועני מזה זמן רב. השחקן בן ה-28 היה חתום על חוזה שיא של 325 מיליון דולר ל-13 שנים (ליאנקיז נותרו 265 מיליון לשלם), והצליח יפה במיאמי, אבל הקבוצה רצתה להיפטר מהחוזה העצום כדי להיבנות מחדש, והוא רצה לעבור למקום בו יוכל לשחק בפלייאוף לראשונה. בגלל שבחוזה היה סעיף שלא מאפשר להעביר אותו בטרייד, הקבוצה נאלצה להתמודד עם הגחמות שלו, ואחרי שסירב לשתי עסקאות המרלינס איימו עליו כי לא יאפשרו לו לעזוב. בסופו של דבר ניו יורק זינקה על המציאה.
סטנטון וג'אדג' היו שני השחקנים שדורגו במקומות 1 ו-2 בכמות ההומראנים בליגה בעונה החולפת. הציוות שלהם יכול להוביל לכמות אדירה של כדורים שיעופו ליציעים בניו יורק. אם האיינג'לס התחילו בהקמת משהו לעתיד, סטנטון הצטרף למכונה משומנת ויכול להיות ההבדל בין ההדחה הכואבת בפלייאוף האחרון לאליפות השנה.
בניו יורק יחפשו הנפות מחבט עוצמתיות, בלוס אנג'לס יקוו שהשחקן הטוב בעולם יעזור לחברו היפני החדש להפוך לטוב בעולם. ובכך, ה-MLB עשה צעד לעבר ה-NBA - זיווגי כוכבים יוצאי דופן, מהסוג שקשה לזכור בליגה, ויוסיפו כמות עניין עצומה לעונה הקרובה.