אל תבלפו איטלקים מבוגרים
"מסביב לשולחן ב-80 יום", פרק 3: טורניר הפוקר הראשון שלי בפראג התחיל כמו חלום ונגמר באסון. לפחות התמיכה שקיבלתי מהכמות העצומה של הישראלים שנהרו לכאן עזרה להפיג קצת את תחושת ההחמצה. הבלוג של אייל שמחון, החובבן שהפך למקצוען
133 ישראלים מתוך 2,117 שחקנים שילמו ממיטב כספם (1,100 אירו כל אחד) כדי לשחק בטורניר הפתיחה של פסטיבל פוקרסטארס בפראג בניסיון להניף את הגביע ולזכות ב-365 אלף אירו. באחוזים זה יוצא 6% מהמשתתפים - המדינה השלישית בגודלה מבחינת נציגות בטורניר (יחד עם גרמניה, צ'כיה וצרפת). מספר בלתי נתפס ביחס לגודל האוכלוסייה שלנו, על אחת כמה וכמה כשהמשחק אינו חוקי בארץ.
הפרק השני: תחפושות או לא להיות
"מעצמת פוקר" כתב אחד מחברי קבוצת הווטסאפ של השחקנים הישראלים בפראג שלא מפסיקה לעבוד 24/7 ואוכלת לכולם את הראש והבטרייה בטלפון. אבל אולי זה בכלל סוד הקסם של השחקנים הישראלים שזוכים ללא מעט הצלחות בשנים האחרונות - הפרגון ההדדי ותחושת ה"אנחנו מול כל העולם".
את הטורניר הראשון בפראג פתחתי בסערה. בסיום היום הראשון דורגתי במקום השני בצ'יפים מתוך יותר מ-300 המשתתפים שנותרו. הערימה שלי עמדה על 480 אלף צ'יפים - פי 3.5 מהערימה הממוצעת. למען האמת זה אחד הדברים שמאפיינים את המשחק שלי: היכולת לבנות ערימות צ'יפים מפלצתיות כבר בשלבים הראשונים של המשחק. זאת נקראת אסטרטגיית Go big or go home - משחק בסיכון גבוה יותר שמטרתו לנסות לצבור כמה שיותר צ'יפים בשלבים הראשונים של הטורניר, בהם יש יותר שחקנים חובבנים, במטרה להצליח למנף את ערימת הצ'יפים בשלבים מתקדמים יותר.
אבל יש גם את הצד שני של הז'יטון. והצד השני הוא הכישרון לרסק את הערימה ביד אחת או ברצף ידיים אליו אני נכנס כמו אל תוך מערבולת מנטלית שקשה לצאת ממנה - טילט בז'רגון המקצועי. והטילט הזה הגיע בתחילתו של היום השני מול שחקן איטלקי מבוגר ולא כל כך מיומן.
לאחר 10 דקות של משחק, אותו שחקן הכריז אול-אין כשאני בעמדת הביג בליינד. הצצתי בקלפים וראיתי מלך ומלכה, אך מכיוון שלא היה לי מספיק מידע עם אילו ידיים הוא מוכן לסכן את חיי הטורניר שלו בחרתי לקפל והוא חשף זוג שמיניות. אם הייתי בוחר לשלם, לכל אחד מאיתנו היה סיכוי של כ-50 אחוזים לנצח את היד (אצלנו קוראים למצב כזה "פליפ" – הטלת מטבע) ואולי כל ההמשך היה נראה אחרת לגמרי.
סיבוב לאחר מכן הוא שוב הכריז אול-אין בגובה 19 ביג בליינדים (או בקיצור BB). הפעם בחרתי לשלם מעמדת ה-BB עם אס ו-9 והוא חשף זוג אסים והכפיל את הערימה שלו על חשבוני. "מול שחקן טוב שמבין פוקר, התשלום שלך נכון", כתב לי המאמן שלי בניתוח שעשינו בדיעבד, "אבל מול שחקן לא טוב היית צריך לקפל, כי שחקנים כאלה נוטים לסכן את הערימה שלהם בעיקר עם ידיים חזקות". ביד הזו איבדתי כרבע מהערימה שלי שעבדתי כל כך קשה בשביל לצבור אותה.
כאן למעשה התחיל הטילט, שמונע ממני לשחק את הפוקר הכי טוב שלי, ה-A-Game שלי. סיבוב לאחר מכן, ממש כמו בקרב איגרוף יצא לדרך הסיבוב השלישי בינינו, רק שהפעם קיבלתי נוק-אאוט, ממנו כבר היה לי קשה להתאושש. האיטלקי בחר לבצע העלאה ל-12 אלף, ושוב כשאני בעמדת ה-BB. הפעם בחרתי לשלם עם נסיך יהלום ו-9 תלתן ולראות את הפלופ. הפלופ הביא איתו מלך, נסיך ו-8 עם שני יהלומים. עשיתי צ'ק, האיטלקי הימר 20 אלף, ושילמתי.
הטרן הביא עימו 7 יהלום. על פניו מדובר בקלף מצוין עבורי לנסות ולבלף אותו, שכן הוא סוגר קומבינציות חזקות של צבעים ורצפים, מהידיים היותר חזקות בפוקר. בחרתי לעשות צ'ק והאיטלקי עשה כמוני.
הריבר שנפתח היה 4 תלתן חסר משמעות. תוכנית המשחק שלי בשלב זה הייתה לעשות צ'ק ובמידה והוא יהמר, להכריז אול-אין כחלק מבלוף גדול ולגרום לו לקפל זוג בכיר יותר משלי. האיטלקי אכן הימר על 40 אלף ואני אכן הכרזתי אול-אין 150 אלף. הוא לא חשב הרבה, שילם עם זוג אס וגרף את הקופה.
"צריך לחשוב מההיכרות שלך עם השחקן אם הוא נוטה לזרוק ידיים או לא", כתב לי המאמן. "מהמידע שיש לי על זה שהוא איטלקי מבוגר אני מניח שהוא מאלה שפחות אוהבים לזרוק". מכאן כבר היה לי קשה להתאושש, וחצי שעה לאחר מכן הודחתי מהטורניר במקום ה-197 ועם זכייה צנועה של 2,100 אירו.
ישראל – מעצמת פוקר
שיחקתי מאות טורנירים בחיי וחוויתי הרבה אכזבות בשולחן הפוקר, אבל משום מה ההדחה הזאת עקצה לי יותר בלב. אולי בגלל שמדובר בטורניר יוקרתי והייתי בעמדה טובה להגיע רחוק ואולי בגלל שזו הפעם הראשונה שאני ממש מתעד בטקסט ובווידאו את מה שעובר עליי וזוכה להרבה תמיכה ופרגון מהסביבה. ממש קיוויתי שזה ייגמר כמו סיפור מהאגדות בו אני מגיע עד לשולחן הגמר ומשחק בשולחן מצולם שצופים בו אלפי ישראלים. אבל זה לא קרה.
133 שחקנים ישראלים יש פה עכשיו בפראג וכולם בלי יוצא מן הכלל מעודדים ומחזקים אחד את השני. גם אם זה מישהו שהרגע הכרתי כי שמעתי אותו במקרה מדבר על ידי בעברית, יש חיבור מיידי שמתבסס על השילוב שבין הישראליות לתשוקה לפוקר. אנחנו ביחד לפני, אחרי ובזמן הטורנירים, אוכלים, מבלים, חולקים מחשבות וקשיים, מתייעצים זה עם זה ונותנים תחושה שלמרות שכל אחד משחק לעצמו אנחנו אף פעם לא לבד פה. וזה סוד הקסם שלנו.
מעצמת פוקר.
בינתיים הספקתי להיות מודח מעוד שני טורנירים, להחליט שאני לוקח יום חופש לפני האירוע המרכזי, לחזור בי מההחלטה, להירשם לטורניר נוסף בעלות של 550 אירו, לסיים במקום ה-13 מתוך 577 שחקנים ולגרוף 3,200 אירו. בהחלט הספק מכובד.
פראג, סיכום ביניים לאחר 5 ימים
מספר טורנירים: 5
מספר קאשאאוטים: 2
ככל שאני משחק יותר באירופה, כך אני רוכש יותר חברים ומכרים מרחבי העולם. קשה להתעלם מהתחפושות הבולטות - הפעם גם הבאתי איתי תחפושת חדשה של דביבון - ואני מרגיש שחלק גדול מהשחקנים בטורניר כבר מכיר אותי או שמע עליי. הרקורד של הזכייה בשני טורנירים גדולים בהחלט משחק לטובתי ואני מרגיש שאני מקבל קרדיט מהרבה שחקנים. עכשיו התחיל האירוע המרכזי, השני הכי גדול ומתוקשר ששיחקתי בחיי – 5,300 אירו דמי כניסה ופרס ראשון של כמיליון אירו. אני מקווה שמעבר להצלחה בטורניר גם אצליח לשחק בשולחן המצולם בשידור ישיר. ואם זה יקרה - אני מבטיח שיהיה שמח.
- מוזמנים לעקוב אחריי גם בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
