תגידו תודה, מה אכפת לכם

כשאני עושה טוב אני מקבלת טוב, כשאני צרת עין העולם שלי צר. המילה תודה, גם אם היא נאמרת בלב או במבט בעיניים, מרחיבה עוד חדר בנשמה, של האומר ושל המקבל. לא צריך נס כדי שדברים טובים יקרו, צריך להתחיל להעריך מחוות קטנות של החיים, והנפלאות כבר יגיעו.

לפני כמה זמן ניגשה אליי אישה בחדר כושר ושאלה איפה אני עושה גוונים. מיד נידבתי את שמו של מעצב השיער ונתתי לה את הנייד שלו, שיהיה לה קל להגיע אליו.

כעבור מספר שבועות, קבל עם ואינטסגרם, אותה אישה כתבה: "בגללך נהרס לי כל השיער". לקח לי כמה דקות להבין מי זאת ועל מה היא מדברת, והייתי בהלם. הרגשתי כאילו עשיתי את הגוונים במו ידיי לאותה זרה מתלהבת וכעת מאוכזבת. התבאסתי קשות, כמו בכל פעם שאני מנסה לעשות משהו טוב וחוטפת כאפה.

כולנו אור איתן. אז תגידו תודה

יותר מעשרים שנה חלפו ועדיין נצבט לי הלב כשאני נזכרת במיקי (שם בדוי, דמות אמיתית), בחורה סנובית שאף אחד בחבורה לא רצה שתבוא איתנו לשום מקום. מיקי לא ידעה, אבל הכרחתי את החבורה להזמין אותה ותמיד הייתי נחמדה אליה, אולי כי הרגשתי שמתחת להתנהגות הלא נעימה שלה היא בסך הכל ילדה מפוחדת שרוצה חיבוק. כשהתפזרה החבורה וכל אחד מצא את הכיוון שלו בחיים, אמר לי אחד מהחבר'ה: "את יודעת שמיקי לא אהבה אותך, נכון? היא אמרה שאת סנובית".

המשפט הזה נתקע לי בגרון, והרגשתי את הדקירה הזאת בכל פעם שעזרתי למישהו בלי ידיעתו או בלי שהוא הוקיר תודה אחר כך. זה קרה כשמישהו התקבל לעבודה נחשקת בזכותי, אבל לא טרח אפילו ליידע אותי שהתקבל, וזה קרה כשמישהי פילסה את דרכה דרך הקשרים שלי, ועוד כמה פעמים אחר כך. אחרי כל מקרה כזה נשבעתי שאני יותר לא עוזרת לאף אחד בחיים, כעסתי על עצמי שאני בכלל נפגעת, ועמדתי במילה שלי ממש חזק! כלומר נשברתי ברגע הראשון שפנו אליי.

למה לא לעזור לאחרים?

אולי אני חיה בלה לה לנד אבל אני באמת מאמינה שאם אני יכולה לעזור, אז למה לא? מה אכפת לי? זה בא על חשבוני? אז זהו, שיש אנשים שחושבים שזה בא על חשבונם, שאם הם יאדירו מישהו אחר זה יקטין אותם. האמת היא בדיוק ההיפך – כשאני עושה טוב אני מקבלת טוב, כשאני צרת עין העולם שלי צר. המילה תודה, גם אם היא נאמרת בלב או במבט בעיניים, מרחיבה עוד חדר בנשמה, של האומר ושל המקבל.

כשהיינו ילדים היינו אומרים "תודה" על כל דבר, כי ככה חינכו אותנו, זה התקשר אצלנו עם נתינה ונצרב במרכז העונג במוח. כשלא התייחסו אלינו פירשנו את זה כדחייה, והמוח מגיב עד היום באותו תכנות ילדותי של התעלמות מול הוקרת תודה.

"הגיהנום הוא הזולת", אמר הפילוסוף סארטר, אבל הגיהנום הוא דווקא זה שלא מפרגן לזולת. להעביר את החיים בקנאה ובזלזול לא מרגיש לי גן עדן, ואת חיי אני מעדיפה להעביר בהוקרה, גם אם קטנה ובלתי מורגשת. תארו לעצמכן עולם של תודות ופרגונים ואהבה הדדית – ממשלות יפלו וחדי קרן יתעופפו על קשת צבעונית בשמיים. יהיה פה כל כך טוב, שנשתגע.

לא צריך נס כדי שדברים טובים יקרו, צריך להתחיל להעריך מחוות קטנות של החיים, והנפלאות כבר יגיעו. ככל שמאירים יותר פנימה, הכל בהיר וצלול יותר. מיקי מלפני עשרים שנה היא לא אותה מיקי של היום (לפעמים אנחנו שותות קפה וצוחקות על אותה תקופה), והאישה שעשתה גוונים נוראיים כתבה השבוע, קבל עם ואינסטגרם: "הקנטתי אותך בעבר פעמיים. רק מקנאה. יש לך יופי של אופי ותעוזה. ואני מתנצלת מכל הלב".

כל אחת היא אור קטן, ביחד אנחנו אור איתן.

חג שמח,

גאיה קורן, מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", עתונאית בידיעות אחרונות, מרצה ומנחת סדנאות להערכה עצמית ,