מחושך לאור: החליפו זוגיות רעה באהבת אמת
בדומה לחג החנוכה, גם חיי האהבה שלנו מתאפיינים לעיתים ביציאה מחושך לאור. זהו סיפורם של אמילי, טוהר ורון שיצאו ממערכות יחסים פוצעות ומצאו לעצמם זוגיות חדשה, בריאה ומכבדת
בדומה לחג החנוכה, גם חיי האהבה שלנו מתאפיינים לעיתים ביציאה מחושך לאור. פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו במערכות יחסים שפשוט אינן טובות עבורנו, או עם בן זוג שגורם לנו להרגיש רע עם מי שאנחנו. כולנו עלולים למצוא את עצמנו במקום הזה, ולא קל לקום, לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה מחוזקים יותר.
לכבוד החנוכה אני מביאה את סיפורם של שלושה אנשים שהצליחו לקום מחשכת מערכת יחסים פוצעת, אל עבר אורה של מערכת יחסים חדשה, בריאה ומכבדת, עם אדם שמאפשר להם להיות הם עצמם, ולאהוב את עצמם קצת יותר כשהם איתו. אלו הם הניסים עליהם הם מודים.
החבר המתעלל של אמילי
אמילי (כל השמות בכתבה הם בדויים) מצאה את עצמה בקשר עם בחור שהתעלל בה, לדבריה. "היתה לו בעיה עם זה שיש לי חיים חוץ ממנו, והרגשתי בכלא בכל התקופה שהייתי איתו. הוא לא הסכים שאזוז ממנו, רצה להיפגש כל יום ולא ויתר. בהתחלה זה החמיא לי, כי הוא חיזר והיה מקסים, אבל מהר מאוד זה הפך להיות משהו חונק ומגביל, ובשלב כלשהו כבר ממש התחלתי לפחד".
למה פחדת ממנו?
"היו לו התקפי קנאה פסיכיים. הוא קינא כשהייתי נפגשת עם חבר טוב שלי, למרות שתמיד הצעתי לו להצטרף, ונתן לי אולטימטום שזה או הוא או החבר. הוא אפילו קינא כשהייתי יוצאת עם חברות ועשה סצנות של קנאה. וכשהייתי אומרת משהו שלא נראה לו היתה מתחילה מתקפת זעם. היו לו התקפי זעם שכללו צעקות וקללות. הוא היה בנאדם מאוד כוחני, במובן המאוד שלילי של המילה, ופסיכופת לפי כל הגדרה.
"לדוגמה, היה לנו ויכוח פוליטי וכשלא הסכמתי איתו הוא התפוצץ. הוא היה מתפוצץ באופן די קבוע. הוא בהחלט ציפה שאתנהג לפי אמות המידה שהתאימו לו. הוא היה מסוכן. ממש. ובנוסף להכל, גיליתי שהוא גונב ממני ולוקח לי כסף מהארנק. היתה שם אלימות נפשית, מילולית וכלכלית. והאלימות הפיזית היתה מעבר לפינה. אחרי חודש וחצי כבר הבנתי שאני חייבת לצאת מהקשר הזה, אבל ממש פחדתי. פחדתי שהוא יפגע בי. הוא אדם גדול וחזק שיכול לפרק אותי בשנייה. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי שאם אני לא יוצאת משם, אני הופכת לאישה מוכה. את לא מבינה כמה קל להידרדר למצב הזה. אז אחרי שלושה חודשים חתכתי. יצאתי מהבית שלו כשהוא ישן, אספתי את הדברים שלי ועפתי. זה היה כבר יותר מדי".
מזל שיצאת משם אחרי שלושה חודשים בלבד.
"לא ברור לי איך נתתי לעצמי להיות שם במשך שלושה חודשים. זה הרגיש כמו שלוש שנים. הקשר מאוד פגע בביטחון העצמי שלי, ולקח לי איזה שנה להתאושש ממנו. כל הזמן שפטתי את עצמי: איך הגעתי למצב הזה בכלל, איך נתתי לזה לקרות. אבל למזלי זה היה רק שלושה חודשים. יש נשים שמבזבזות ככה את החיים שלהן. שנה אחרי הקשר הזוועתי התחלתי קשר זוגי בריא ומדהים, עם אדם שאני מאוד אוהבת ומכירה כבר הרבה שנים. וזה הקשר הכי טוב שהיה לי אי פעם. לא רק בהשוואה לקשר עם הפסיכופת אלא גם בהשוואה לכל הקשרים הקודמים. הוא החבר הכי טוב שלי, מעבר לזה שהוא מאהב מדהים".
מה למדת מהקשר הנוכחי על איך מערכת יחסים טובה צריכה להתנהל?
"אהבה זה לא מספיק. אם שניים לא מסתדרים, זה לא ילך גם אם יש אהבה. זה רומנטי לחשוב ככה, אבל האמת היא שכשלא מסתדרים האהבה נעלמת מאוד מהר. אהבה ומשיכה זה הבסיס, אבל זה לא העיקר. מה שחשוב באמת זה תקשורת טובה, היכולת להכיל אחד את השני, לקבל אחד את השני כמו שאנחנו, להקשיב לצרכים אחד של השני ולהתחשב בהם.
"בקשר הנוכחי יש לנו תקשורת. אנחנו יכולים לדבר על הכול, הוא אדם כל כך פתוח ומכיל ומקבל. אני עוד לפעמים מפחדת להעלות נושאים ולפתוח דברים, אולי זה שאריות הטראומה מהקשר הקודם, אבל איתו אני מרגישה שיש לי קרקע פורייה ללמוד ולצמוח, להיפתח ולומר דברים. הוא מכיל אותי, מקשיב לי, ומתחשב בי ובצרכים שלי".
התיקון של טוהר ורון
טוהר ורון הכירו זו את זה כששניהם היו במערכות יחסים קשות. המפגש ביניהם גרם להם להבין שתיתכן מערכת יחסים מסוג שונה לגמרי, ובעקבותיו הם עזבו את בני הזוג שעשו להם רע. מאז עברו 15 שנים של זוגיות מאושרת יחד, ואין יום שבו הם לא מברכים על החלטתם האמיצה. "רון הציל אותי", אומרת טוהר, "כשפגשתי אותו לא ידעתי עדיין אם נהיה ביחד, אבל הבנתי שאני בטוח לא נמצאת במקום הנכון".
הקשר בין טוהר לבן זוגה הקודם נמשך שלוש שנים. "אני יודעת שהוא אהב אותי, אבל הייתה לו דרך משונה להראות לי את זה, בזה שהוא אף פעם לא הראה לי את זה. הוא זלזל בי, לא חשב עליי, תמיד הייתי אחרונה אצלו. לא זכור לי שהוא אי פעם חגג לי יום הולדת. המחמאה הכי גדולה שלו היתה 'מה קרה שאת נראית טוב היום?', וכינוי החיבה שלי היה 'תחת שמן'. הוא גם תמיד זלזל ברצונות ובבקשות שלי. לדוגמה, הוא היה נהג נוראי והחליט שהוא לא עוצר בעצור. ביקשתי שייסע כמו שצריך כי זה ממש מפחיד אותי, והוא אמר שאם זה מפריע לי אני מוזמנת לצאת מהאוטו. או כשעברתי דירה וביקשתי עזרה ממנו כי ממש קשה לי לעבור דירות, הוא החליט שלנסוע לפסטיבל עם חבר זה יותר חשוב. ואחרי זה עוד עברתי לגור איתו וגרנו ביחד במשך שנתיים. סתומה".
למה נשארת עם מישהו שרואה רק את עצמו?
"חשבתי שאני אוהבת אותו וככה נראית אהבה. חשבתי שככה זה וזה מה שמגיע לי. חשבתי שזה הכי טוב שאמצא. היה לי בטחון עצמי מאד נמוך, ויכול להיות שהקשר אושש את האמונה שלי שזה מה שמגיע לי. אני זוכרת שכשהיינו רבים, הייתי מדמיינת שהוא נופל ומת וזה היה משמח אותי. אכלתי את הלב על זה המון זמן, כי זה נורא לחשוב ככה. כשהייתי עם רון הבנתי שאין מקום לתחושות כאלה בזוגיות. עם רון, גם בריבים הכי קשים שלנו, כל מה שרציתי זה לחבק אותו ולשים הכול מאחורינו".
מתי הבנת שהקשר לא טוב עבורך?
"ברגע שפגשתי את רון, באותה שניה. בחיי שככה זה קרה. הייתי בסמסטר האחרון ללימודים, ורון היה המורה שלי. הוא נכנס לכיתה, קרא שמות, הגיע לשלי. הסתכלנו אחת על השני והיה ניצוץ. כלומר, פיצוץ גרעיני. שלחתי לו מייל על שיעורי הבית, הוא החזיר לי תשובה, התחלנו להתכתב, אחר כך עברנו לצ׳ט ואז למסרונים. בשלב מסוים התחלנו לדבר בטלפון, וגם נפגשנו פעמיים בבתי קפה וניסינו להבין מה קורה פה.
"אחרי הפגישה השניה איתו, נכנסתי הביתה והחבר היה כבר במיטה, אמרתי לילה טוב, סובבתי את הגב והלכתי לישון. החבר שאל, חצי בצחוק, 'מה, את לא אוהבת אותי יותר?'. עניתי לו: 'אתה יודע מה? נראה לי שלא'. הוא אמר לי שהיו לנו שלוש שנים יפות ומחר הוא יקח את הדברים שלו ויחזור להורים, וזה מה שהוא עשה. אני כמובן מאוד בכיתי והייתי אכולת רגשות אשמה ובסערת רגשות. הוא נותר אדיש אפילו בפרידה".
מערכת היחסים של רון היתה קשה באופן אחר, וכללה גם אלימות: "היינו ביחד מגיל צעיר", הוא מספר. "אחרי עשור ביחד הפכנו לשני זרים, אז החלטנו להציל את המצב ולהביא ילד. מההיריון החיים הפכו לגיהינום. התחילה טרפת שבאה לידי ביטוי בעיקר בהתפרצויות זעם, צעקות והמון לחץ על כלום. אחרי הלידה הכול החמיר, הטירוף נעשה אלים. היו שם השפלות ומה לא".
זה בסדר מבחינתך לתת דוגמה?
"מבחינת השפלות, היא היתה מתקשרת אליי חמש דקות לפני שאני נכנס ללמד, עם צרחות וקללות ואיזה אפס אתה וכאלה בגלל דברים לא חשובים. ואז אתה צריך לאסוף את עצמך ולהיכנס ללמד ולשחק אותה שהכול קול. חטפתי סטירות על בסיס יומי על כל דבר, אבל סטירות פיזיות. בשלב מסוים גם נזרקה לעברי צנצנת שפתחה לי את המצח, וזה אף פעם לא הפסיק.
"היא היתה מתנצלת, מתיישבת על הרצפה ובוכה, ואחרי זה 'תראה מה אתה גורם לי לעשות' ואחרי זה סליחה וכאלה. מנעד רגשות מאוד מבלבל. בהתחלה הייתי בהלם, אחרי זה ניסיתי לעצור במילים, אחרי זה ניסיתי לחבק כל פעם כשחשבתי שזה בא. בסוף הפסקתי להגיב. כל פעם שזה קרה לקחתי את עצמי וישנתי באותו לילה מחוץ לבית, בדרך כלל באוטו".
אני מצטערת שעברת את זה.
"גם אני מצטער על זה. אבל אני לא שופט את עצמי ולא בטוח שהייתי עושה אחרת. לפעמים צריך לעבור דברים כדי לדעת מה לעשות יותר טוב. לקח לי זמן להבין שאם אני רוצה להמשיך להיות אבא מתפקד, אני צריך לעזוב. ואז הכרתי את טוהר, ופתאום נפל לי האסימון שיכול להיות משהו אחר. השארתי הכול מאחור ועזבתי סופית בלי לחזור. אנחנו יחד עוד מעט 15 שנה. וטוהר, כפרה עליה, מוכנה להכיל אותי ולא מתחשבנת איתי על כלום, וגם אני לא איתה. אנחנו לא מפסיקים לדבר כל הזמן, על כל דבר. אני פשוט מת עליה".
איך בונים אמון וביטחון זה בזו כששניכם מגיעים מקשרים לא טובים?
"ההתחלה היתה קשה מאוד, זו היתה תקופה של הסתגלות מחדש. לבטוח מחדש, ללמוד לתת ולקבל, וכל מיני דברים שבקשר רגיל הם ברורים מאליהם. עד היום יש לי 'התפלקויות' שקשורות לחיים הקודמים. למשל, כשהאקסית ביקשה שאעשה משהו זה היה צריך להיות עכשיו, אחרת הייתי חוטף מטר של ירידות. כשטוהר מבקשת משהו היא לא מבקשת עכשיו, אבל כל פעם שהיא מבקשת משהו אני נלחץ נורא".
"השנים הראשונות באמת היו מאוד קשות", מאשרת טוהר. "כל דבר הכי קטן שחשדנו בו שהוא מזכיר את הקשר הקודם, נעמדנו על הרגליים האחוריות. השוני הגדול היה שלא משנה כמה קושי חווינו יחד, כל כך אהבנו וידענו שאנחנו במקום הנכון, כך שהצלחנו להתגבר על הכול. עוצמת האהבה בינינו והידיעה שאני עם מישהו שמקשיב לי, שמוכן לעשות הכול בשבילי, גרמה לי לסמוך עליו בעיניים עצומות. והוא גם מעולם לא אכזב אותי. לידו אני תמיד מרגישה הכי שווה והכי יפה, ובאופן כללי, אני תמיד מרגישה איתו הכי. הרבה ממי שאני היום זה בזכותו. הוא גרם לי לאהוב את עצמי קצת יותר".
