"הדרך היצירתית לגרום לילדיי להתקלח"
עדי לזר מצאה את עצמה כל ערב במאבקי כוחות עם שלושת ילדיה כדי שייכנסו למקלחת, עד שהחליטה לשים לזה סוף. היא קראה להם לשיחה וביקשה מהם למצוא פתרון למצב. טבלה אחת פשוטה עשתה סדר בבלגן
יום שעבר נפלא, בכיף ובנעימים על כולנו יכול להסתיים רע מאוד בגלל זמן המקלחת. צעקות, ריבים ואיומים ("אני סופרת עד שלוש, מי שלא נכנס למקלחת...", מכירים?). מצאתי את עצמי כועסת, מרימה את הקול, חסרת אונים ודי מיואשת.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הציפיה הייתה שיתקלחו מרצונם החופשי ובזמן, ומייד לאחר מכן נשב למשחק קופסה כולנו יחד או שאקריא להם סיפור. אפילו לצפות יחד בטלוויזיה הייתי מוכנה אם רק היו נכנסים כבר להתקלח, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד, ולצערי הרב זה לא עבר בשלום בימים האחרונים.
כולנו יודעים שברגע שהמים החמים והנעימים נוגעים בעורם הרך והחמים של הילדים שלנו - הם כבר לא רוצים לצאת משם לעולמי עולמים או לפחות עד שהמים יתחילו להתקרר, אבל הם בשלהם - לא רוצים להתקלח. לא רוצים להיפרד מהיום. לצערי, שעות הערב לא היו נעימות וזורמות כפי שקיוויתי ורציתי. מהר מאוד הבנתי שככה אי אפשר להמשיך, לא נעים לי ואפילו לא נעים לילדים, תתפלאו.
ואני - מנחת הורים. "הסנדלרית הזאת לא הולכת יחפה", אמרתי לעצמי. כשאני עובדת עם הורים אני משוחחת איתם כל הזמן על להיות הורה יוזם ולא הורה מגיב, להיות בוב הבנאי ולא סמי הכבאי. האיומים, הצעקות והעונשים הם סמי הכבאי. אז איך אפשר להיות בוב הבנאי? הנה מה שעשיתי עם ילדיי שלי, תאומות בנות שבע וילד בן שש.
באווירה נעימה ורגועה (שימו לב, חשוב שנהיה רגועים ושלווים) קראתי לכולם מסביב לשולחן, נשמתי עמוק, גייסתי סבלנות ואורך רוח ואמרתי: "בזמן האחרון אתם לא נכנסים להתקלח כשאני מבקשת". בשלב הזה אנחנו מפרטים את האירוע עצמו בצורה ניטרלית ו"יבשה" ללא האשמות.
בשלב הבא אנחנו מספרים מה אנחנו מרגישים ואת הסיבה. חשוב לשמור על שפה מכבדת, ללא טענות והאשמות: "אני מרגישה שאני כועסת ולא נחמדה ונעימה כמו שהייתי רוצה להיות כי זה מתיש אותי".
כעת אנחנו שואלים שאלה פתוחה ועתידית ושותקים - "אז מה עושים?". החלק האחרון הוא המאתגר ביותר עבורנו ההורים, אבל תאפשרו לילדים שלכם לחשוב, להעלות רעיונות ולהיות יצירתיים. אם הם מתקשים, אפשר לעזור בעדינות רק בהתחלה.
קראו עוד:
- הילד לא מפסיק לרייר? יש מה לעשות
- הורים מספרים: הילדים עוזרים, אנחנו משלמים
- חנוכה 2017: אטרקציות משפחתיות
ואז קרה לילדיי דבר מופלא. ראיתי אותם חושבים ומתחילים להציע רעיונות: "אז לא נתקלח" (אין סיכוי, מכירה אותם ואת האימא שלהם), "אז נלך להתקלח מייד כשאת מבקשת" (ילדודס, לא נולדתי אתמול), "נעשה טבלה ונתקלח בתורות" (בום!).
ככה נולדה הטבלה שעשתה לנו סדר בבלגן. כל אחד יודע איפה הוא מתקלח ומה מיקומו בסדר המקלחות. החשוב הוא שהרעיון הוא לגמרי שלהם, הם היו יצירתיים וחשבו מה יעבוד. הביצוע - גם הוא שלהם: לקחו דף, חשבו וכתבו בעצמם את החלוקה. הם שיתפו פעולה איתי ושיתפו פעולה זה עם זה, שוחחו ביניהם והחליטו מי מתקלח מתי ואיפה.
ועכשיו לשאלת השאלות - מה קורה אם אחד הילדים לא מתקלח? לא פועל לפי הטבלה? כדאי שתחליטו עם עצמכם מראש כדי שתגיבו בהתאם.
יש הורים שמוכנים שהילדים לא יתקלחו כל יום (במיוחד עכשיו, בחורף), יש הורים שיאספו את ילדיהם על הידיים למקלחת (לא בכוח, אלא מתוך תחושת החלטיות וכבוד יחד), ויש הורים שיחליטו על "תוצאה" הגיונית אם הילד לא מתקלח, למשל, "לא תוכל לשמוע סיפור לפני שינה כי בזבזנו כל כך הרבה זמן על נושא המקלחת". כל הורה עם הדרך שבה הוא מאמין.
תמיד תשאירו את הדלת פתוחה: תפתחו את זמן המקלחות למחרת עם הטבלה. הישארו עקביים וחזרו לאפשרות הנעימה, המכבדת, שהם בחרו. חשוב לזכור שהדרך להנגיש לילדינו חוקים בבית צריכה להגיע מתוך שיתוף פעולה איתם, בדרך יצירתית, נעימה ומכבדת.
עדי לזר , מנחת הורים לגיל הרך, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך
לפנייה לכתב/ת 
