השחייה הישראלית טובעת בבינוניות / טור
מאמן העל של הנבחרת, דייב מארש, הכריז לפני שנה שהחזון שלו הוא לראות שחיין ישראלי על הפודיום באולימפיאדה. בינתיים זה נשמע כמו בדיחה עצובה. מארש עובד בשלט רחוק, הצעירים לא צוברים ניסיון בתחרויות וחילופי המאמנים פגעו בספורטאים. לא פלא שהתוצאות מאכזבות
אז נכון, מארש הוא לא קוסם, אבל אפשר היה לצפות לקצת יותר ממאמן ברמתו, שבתום שנה של עבודה - שמרביתה הוא עושה בשלט רחוק (חוץ ממחנה אימונים אליו הגיעו השחיינים) - הוא יהיה פחות מנותק מהחומר, במיוחד לאחר שנה נטולת הישגים בינלאומיים בתחרויות החשובות.
לא ייתכן שמארש יגיע לקופנהאגן רק יומיים לפני תחילת אליפות אירופה בבריכות קצרות, לא יישאר בדנמרק אפילו עד לסוף האליפות (ביקר בה יומיים) ויכריז בפני המצלמות וכלי התקשורת שהשחיינים בכחול-לבן יסיימו עם שלוש מדליות. לא פלא שכאשר הגיע תור הדיבור של יושב ראש איגוד השחייה הישראלי, סימון דוידסון, ולאחר ששמע את התחזית, הוא אמר בתמיהה: "3 מדליות??"
היה אפשר לצפות לתיאום בין העמדות, במיוחד בהתחשב בכך שרגע לפני כן עוד קיימו ישיבה.
לרגע אי אפשר לבוא בטענות לספורטאים, שעשו את המקסימום. בטח ובטח כשהכול (כמעט) נופל על כתפיו הרחבות של יעקב טומרקין, שסיים אליפות נהדרת למרות חוסר ההצלחה להשיג מקום על הפודיום. הוא עלה לשלושה גמרים, הוסיף מקום רביעי אחד ופעמיים חמישי, ושבר שני שיאי ישראל.
אליו אפשר לצרף את עמית עברי שעשתה את שלה עם גמר אחד ומקום חמישי, אבל אין הרבה מה לעשות כאשר גם דוד גמבורג וגם מירון חירותי שוברים את השיא הישראלי וזה מספיק בקושי למקום 16 בחצי הגמר.
איפה כל הצעירים שהבטיח מארש שיגיעו לכמה שיותר תחרויות כדי לצבור ניסיון? איפה לירן קונובלוב? יהב שחף, זיו קלונטרוב, תום קרמר, גיל קיזלר, אור סבטייה, מארק חינאווי, איתי גורביץ', זוהר שיקלר, שחר מנחם... אז נכון, חלק מהם בלימודים במכללות בארצות הברית, אבל זה עוד בתחרות שלא צריך בה קריטריון. מה יהיה בקיץ הקרוב באליפות אירופה? איפה הם יקבלו את הניסיון?
אם זה לא מספיק, לשחיינים היה מאוד לא פשוט בשנה האחרונה סביב חילופי המאמנים. עד ינואר ליאוניד קאופמן עדיין אימן אותם בישראל בשיטה שהנחיל כאן בעשרים השנה האחרונות, אותו החליף קאיו קאייביץ' ובאוגוסט האחרון החליף את האחרון לוקה גברילו. בכל אחד מהשינויים היו השחיינים צריכים להתרגל לשיטת עבודה שונה ולדרך אחרת.
אבל לא הכול שחור. הצעירים שכן הגיעו לאליפות אירופה בבריכות קצרות ניסו גם הם לתת את הכול במשחי המוקדמות בבקרים. אם בשנה החולפת ראינו רק מחנה אימון אחד, בשנה הקרובה בלו"ז יש אחד כמעט בכל חודש ואחריו תחרות.
באליפות בדנמרק ראינו את הטובים ביותר מפשלים, אבל המבחן האמיתי הוא לא עכשיו באליפות בבריכה לא אולימפית. המבחן הגדול יהיה בקיץ הקרוב, באליפות אירופה בסקוטלנד. שם יתאפשר אולי לראות את הפירות הראשונים לתהליך החדש, שמצריך עוד עבודה (וכן, גם סבלנות) מצד כולם.
ומילה לקהל לסיום. בשבוע הבא (החל מיום רביעי, 27.12) תתקיים בבריכה בווינגייט אליפות ישראל. אז נכון שאנחנו לא בקיץ, אבל זה זמן טוב לעודד את הצעירים בדרך החדשה לצד הוותיקים, ולתת להם דחיפה לקראת השנה הארוכה.
לפנייה לכתב/ת 
