מרוקן קופות: הכישלונות הגדולים של הוליווד השנה
אומנם 2017 יצרה מהפך בטבלת שוברי הקופות כששני הסרטים המכניסים ביותר מובלים על ידי גיבורות נשיות, אבל מבחינה קופתית הייתה זו שנה גרועה מאוד. לרגל סיומה, חזרנו לפלופים הגדולים שלה - מהכואבים ביותר ("בלייד ראנר: 2049"), המיותרים ("קינג ארתור: אגדת המלך") ועד הצפויים והמשמחים ("משמר המפרץ")
לפי רוב התחזיות, ובהסתמך על נתוני הפתיחה המרשימים שלו, "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" אמור להתמקם בנחת באחד משלושת המקומות הראשונים בטבלת שוברי הקופות השנתית בארה"ב, ובכך להתייצב לצד "היפה והחיה" (או לעקוף אותו) שכרגע במקום הראשון ו"וונדר וומן" שבמקום השני. מדובר בשלושה סרטים מז'אנרים שונים שהמשותף להם הוא אחד - במרכזם עומדת גיבורה שמניעה את העניינים, בין אם בעזרת המוח, הכוח, היופי או במקרה של וונדר וומן - שילוב של כל השלושה.
גם מחוץ למסך זו הייתה שנה טובה לנשים בעולם הבידור. בעקבות תחקיר הענק של עיתון ה"ניו יורק טיימס" שחשף את התנהלותו המטרידה והכוחנית של הארווי ויינשטיין כלפי שחקניות ועובדות שונות, נשים רבות בחרו לחשוף את סיפוריהן ואת מטרידיהן בפומבי, ולראשונה נראה שיש לכך גם השלכות כואבות. סרטו של לואי סי.קיי נגנז כשבוע לפני יציאתו לאקרנים בעקבות תלונות על מעשיו, קווין ספייסי הוחלף חודש וחצי לפני הבכורה של "כל הכסף שבעולם" בכריסטופר פלאמר ו-וויינשטיין הוא פרסונה נון גראטה בתעשייה וקשה להאמין שמישהו יסכים לעבוד איתו.
אבל בעוד שנשים נהנו משנה פורייה ומצליחה בקולנוע (שבשאיפה תבוא לידי ביטוי גם בעונת הפרסים הקרובה), שנת 2017 לא הייתה טובה לתעשיית הסרטים. הקיץ האחרון היה החלש בהכנסותיו ב-22 השנים האחרונות וסרטים רבים שהושקעו בהם מיליונים נכשלו וגרמו לאבדות כספיות. מה עושים בעניין? במקרה הטוב ענקיות הסטרימינג כמו נטפליקס ואמזון מתחילות להפיק סרטים ראויים משל עצמן, במקרה הפחות הטוב זה מסתכם במכירת אולפנים ונכסים בידוריים לדיסני, במקרה הרע (בעיקר לחובבי הקולנוע) היוצרים פשוט עוברים למסך הקטן - שם הסיכון משמעותית קטן יותר והחופש האומנותי רב יותר, ובמקרה הכי גרוע - במקום לחשוב יצירתית, האולפנים נשענים על הצלחות קודמות ומחחזרים אותן פעם אחר פעם בסרטי המשך מעייפים מלאים באפקטים ובקלישאות תסריטאיות.
כדי שסרט יצליח להחזיר את ההשקעה שלו, ההכנסות שלו צריכות להיות כפולות מהוצאות ההפקה שלו (ויש כאלה שטוענים שאף משולשות), זאת משום שתקציב ההפקה אינו כולל את תקציב יחסי הציבור שלו, שבדרך כלל מוערך כחצי מתקציב ההפקה. ושוב, זה רק כדי להחזיר את ההשקעה הכספית, עוד לא דיברנו על רווחים. מאחר שסיום שנה זה זמן מצוין להסתכל אחורה וללמוד מטעויות כדי לא לחזור עליהן (משהו שלאור הרימייקים הכושלים שלה, הוליווד לא מצטיינת בו), חזרנו לפלופים הגדולים של השנה, מהכי כואבים ועד לצפויים. אל דאגה, את הסיכומים הטובים נשאיר לאחר כך.
"בלייד ראנר: 2049"
תקציב הפקה: 150 מיליון דולר
הכנסות בצפון אמריקה: 91.4 מיליון דולר
הכנסות בעולם: 166.4 מיליון
לעומת פלופים כמו "ליגת הצדק", "משמר המפרץ" וחבריו, פה מדובר בפלופ כואב למדי. כש"בלייד ראנר" של רידלי סקוט יצא לאקרנים ב-1982 הוא נכשל בקופות אך ברבות השנים הפך ליצירה חכמה, מוערכת ומורכבת שזכתה למעמד קאנוני. מעריצים רבים חששו מהפקה כזו (כפי שמעריצים אדוקים חוששים מרוב סרטי המשך), אבל דווקא הסרט הזה הרגיש נכון. הריסון פורד חזר לתפקידו המקורי לצד ריאן גוסלינג שהצטרף אליו, ואת הסרט ביים דני וילנב - "האיט-בוי" של המדע הבדיוני. צילומים ראשונים הראו שמדובר בהפקה מרשימה, כזאת שלא זורקת את הכסף שלה על אפקטים מיותרים, טריילרים שוחררו ועוררו התרגשות ואפילו הביקורות היו חיוביות. אז מה קרה? 164 דקות, זה כנראה מה שקרה, אבל לא רק. אורך הסרט, הכובד שנלווה אליו והטון הרציני שבו - לא גרמו ליותר מדי צופים לרוץ אל לבתי הקולנוע, וספק אם יצירה זו תיזכר לטובה כמו המקור שלה.
"המגדל האפל"
תקציב הפקה: 60 מיליון דולר
הכנסות בצפון אמריקה: 50.7 מיליון דולר
הכנסות בעולם: 61.1 מיליון דולר
זה כנראה הסרט המאכזב של השנה האחרונה. שנים שמעריציו האדוקים של סטיבן קינג חיכו לעיבוד סדרת ספרי "המגדל האפל", שנחשבת לסדרת הספרים הכי טובה של קינג. במאים נחשבים כמו ג'יי ג'יי אברמס ורון האוורד נרתמו לפרויקט שבוטל פעם אחר פעם בגלל אילוצים שונים, עד שלבסוף ניקולאי ארסל הדני נבחר לכיסא הבימוי. בריאיון ל-ynet לרגל יציאת הסרט הוא אמר שהוא מעריץ של הספרים וגדל עליהם, ורמז שמאוד קשה לעבוד בהוליווד כי מנהלי האולפנים מסתובבים לך מעל הראש. בין אם לקחו לו את החופש היצירתי או שהוא במאי לא מתאים למשימה (לפני כן הוא עשה את הדרמה הדנית "סיפור מלכותי", שהייתה מועמדת לאוסקר הזר) - בסופו של דבר זה היה פלופ רציני שמשלב בסרט אחד עלילות מסרטים קודמים ומערבב בין דמויות לשווא. חבל.
"הרוח במעטפת"
תקציב הפקה: 110 מיליון דולר
הכנסות בצפון אמריקה: 40.1 מיליון דולר
הכנסות בעולם: 129 מיליון
"הרוח במעטפת" בבימוי של רופרט סנדרס ובכיכובה של סקרלט ג'והנסון היה אמור לבשר את גל העיבודים ההוליוודים לסרטי האנימה והמנגה, רק שבסוף הרוח נשארה בעיקר מרוקנת. לא רק שהליהוק של ג'והנסון עורר מחלוקת בטענה לוייט-וושינג, אלא שבסופו של דבר הסרט טיפל בשטחיות בפילוסופיה שעומדת מאחוריו, ועורר כעס בקרב המעריצים האדוקים של המנגה. לגבי שאר הצופים, שלא הסתמכו על היצירה המקורית, הוא לא השאיר רושם. בקיץ הקרוב אמור לצאת לאקרנים עיבוד מנגה מוערכת נוספת, "אליטה: מלאך קרב", הפעם בבימוי של רוברט רודריגז ובהפקתו של ג'יימס קמרון, ובתקווה שגורלה לא יהיה זהה ל"הרוח במעטפת".
"ליגת הצדק"
תקציב הפקה: 300 מיליון דולר
הכנסות בצפון אמריקה: 220 מיליון דולר
הכנסות בעולם: 416 מיליון דולר
לעומת "וונדר וומן" שהפתיע רבים בהצלחתו (בין השאר כי הופק בתקציב צנוע יחסית, רק 150 מיליון דולר), "ליגת הצדק" שניסה להתחרות בחבורת "הנוקמים" של מארוול ולקבץ את כל גיבורי-העל השווים של D.C, נכשל, בערך כמו כל סרט שהם הוציאו מידם בשנים האחרונות. גם פה היו קשיים בהפקה, בעיקר לקראת הסוף כשזאק סניידר עזב את הצילומים בגלל טרגדיה משפחתית (בתו התאבדה). ג'וס ווידון הוקפץ לפוסט פרודקשן, החליט לצלם קטעים שלמים מחדש ולנסות ליצור סרט ראוי. אם להיות עדינים - לא יצא לו. הבאטמן של בן אפלק משעמם, הסופרמן של הנרי קאביל מלוטש מדי ושאר דמויות המשנה לא סיפקו את מה שנדרש מהם, שזה להיות מרעננים ומצחיקים. נכון, גל גדות עשתה עבודה טובה, אבל אפילו היא לא יכולה להחזיק את כל הסרט על כתפיה ובשביל זה יש לה את "וונדר וומן". לא לחינם החליטו לאחרונה אולפני האחים וורנר לעשות סדר מחדש בחטיבת הקומיקס שלהם, כי מאז טרילוגיית "האביר האפל" וההבלחה החד-פעמית של "וונדר וומן", משהו לא עובד שם.
"ולריאן ועיר אלף הכוכבים"
תקציב הפקה: 177 מיליון דולר
הכנסות בצפון אמריקה: 40 מיליון דולר
הכנסות בעולם: 184 מיליון דולר
ההפקה הצרפתית של לוק בסון נחשבת לסרט הכי יקר שצרפת הפיקה - עיבוד מדע בדיוני עתיר אפקטים המבוסס על הקומיקס האהוב "ולריאן ולורלין". הטעות הראשונה שלהם הייתה ללהק את קארה דלווין שמנסה למתג את עצמה מחדש כשחקנית ולא דוגמנית. צעד לא נכון לקריירה שלה - כי בכל ההופעות שלה בין אם זה ב"יחידת המתאבדים" או "ערים מנייר", כישורי המשחק שלה היו דלילים עד לא נראים. דווקא בכל הנוגע למראה החיצוני היא מצטיינת.
אבל כמובן אי אפשר להאשים רק אותה וגם השחקן שלצידה דיין דיהן סובל מחוסר כריזמה. כמו כן, התסריט היה מרושל וגדוש, הוויזואליה הייתה מעייפת והתוצאה הסופית נראתה כאילו נתנו למישהו הרבה מאוד כסף והוא השתמש בו בפזרנות ובלי חשיבה עמוקה. בעצם זה בדיוק מה שקרה.
"קינג ארתור: אגדת החרב"
תקציב הפקה: 175 מיליון דולרהכנסות בצפון אמריקה: 39 מיליון דולר
הכנסות בעולם: 109 מיליון דולר
המיתוס של המלך ארתור עובד כל כך הרבה פעמים לקולנוע שלא ברור מה היה דחוף לגאי ריצ'י לספר את סיפורו מחדש. לזכותו ייאמר שהוא ניסה להביא כאן משהו חדש - לא אביר מרשים אלא אדם גס רוח ואלים שגדל בתנאים קשים בלונדון שמגלה להפתעתו הרבה שהוא-הוא, מלך אנגליה. המרחק בין תיאור טוב לסרט להצלחה קופתית מעולם לא נראה כל כך רחוק. ארתור של צ'ארלי הנום לא סיפק את הסחורה, הופעת האורח של דיוויד בקהאם הייתה מיותרת והאקשן היה עלוב. מדובר באחד הפלופים הכי גדולים של השנה שאפילו לא החזיר את ההשקעה הכספית שלו. במקור בכלל דובר על סדרה של שישה(!) סרטים, ספק אם יש בן אדם אחד שמחכה לסרט ההמשך.
"משמר המפרץ"
תקציב הפקה: 69 מיליון דולרהכנסות בצפון אמריקה: 58 מיליון דולר
הכנסות בעולם: 119 מיליון דולר
ויש גם כמה כישלונות משמחים. רובנו לא רוצים לחיות בעולם שבו הסרטים המצליחים הם בעצם עיבודים לסדרות טראש משנות ה-90 שהתבססו בעיקר על המראה החיצוני של הדמויות. למרות ליהוק כוכבים כמו דווין ג'ונסון וזאק אפרון והופעות האורח של פמלה אנדרסון ודיוויד הסלהוף, כוכבי הסדרה המקוריים - הסרט לא הביא שום דבר חדש או מרענן אל המסך - לא קטעי אקשן טובים בין הגלים הסוערים ולא עלילה כיפית כפי שמצופה מלהיט קיצי. נכשל - וטוב שכך.
.jpg)
