משרתים את הציבור ללא הגנה: העובדים שנפלו בין הכיסאות
אלפי עובדים במערכת הציבורית אינם מועסקים על ידי המדינה או הרשויות המקומיות ובשל כך אינם מוגדרים "עובדי ציבור". המשמעות: העונש בחוק על תקיפת עובדים אלה קל יותר ולא מספק הרתעה. לאחר מאבק ארוך של ארגון המורים, השבוע אושר תיקון לחוק אשר מספק הגנה לכלל עובדי ההוראה, אך עדיין טעון אישור הכנסת. ומה לגבי השאר?
חשופים בצריח: אין ספק כי התופעה הרחבה של העסקת עובדי קבלן על ידי המדינה מייצרת אפליה בתנאי השכר והיציבות התעסוקתית בין מי שזכה להיות מועסק על ידי המדינה ולמי שלא. אך תופעה זו, יחד עם המקרים הרבים של תקיפת עובדים אשר אמונים על הבריאות, החינוך והרווחה של כולנו, מביאים לכך שלא רק שעובדי קבלן אלה לא נהנים מתנאים שווים, אלא הם גם לא מקבלים את ההגנה מאלימות שהמחוקק התכוון להעניק להם.
השבוע זכו עובדי ההוראה לבשורה בדמות התיקון לחוק שקובע כי מי שיתקוף כל עובד הוראה דינו מאסר של חמש שנים. תיקון זה עדיין טעון אישור הכנסת, ובינתיים עובדים רבים נוספים אשר המחוקק התכוון להעניק להם הגנה מיוחדת ממקרי האלימות הרבים, עדיין אינם זכאים לה רק מכיוון שהם אינם מקבלים את תלוש המשכורת שלהם מהמדינה.
קיללו, היכו וזרקו כיסא: אישום בתקיפת רופא ואח
מורה מתל שבע הותקף במוט על ידי תלמיד
אלימות נגד עובדי הרווחה: "מטופל הצית לי את האוטו וירה בו 30 פעם"
"חוק העונשין בישראל קובע ש'תקיפת עובד הציבור' מהווה עבירה פלילית ייחודית וחמורה". מסביר עו"ד אוהד גלעדי, מומחה בדיני עבודה, שותף בנ. פינברג ושות'. "מדובר בעבירה שהעונש הקבוע בחוק לגביה הוא שלוש שנות מאסר, ובנסיבות מסוימות העונש חמור יותר ועומד על חמש שנות מאסר".
עו"ד גלעדי מוסיף שחוק העונשין קובע שגם "העלבת עובד הציבור" מהווה עבירה פלילית אשר העונש בצידה הוא שישה חודשי מאסר, בעוד "הפרעה לעובד הציבור" מהווה עבירה שהעונש בצדה עומד על שנת מאסר אחת.
את מטרת המחוקק בהוראות אלה בחוק העונשין ניתן להבין מפסיקת בית המשפט העליון בנושא: "כמי שלא אחת נמצאים בחזית ההתמודדות עם מתן שירות לאנשים שיודעים אף הם קשיים. עובדי הציבור נדרשים להתגייס כל יום מחדש למתן שירות ולשם כך לגייס כוחות גוף ונפש. זהו הרקע לחקיקת עבירות מיוחדות שעניינן לא רק הגנה על שלמות גופם של עובדי הציבור, אלא גם הגנה על כבודם".
כמה עובדי קבלן עובדים בשירות המדינה? שאלה טובה
כאשר נחקק חוק העונשין המתייחס ומגדיר מיהו עובד ציבור, התופעה של העסקת עובדי קבלן בשירות המדינה לא הייתה קיימת. ולכן ההגדרה הפשוטה של "עובד מדינה או רשות מקומית" כיסתה למעשה את כל עובדי החינוך, הרווחה והבריאות, וכך העניקה לכולם את ההגנה אשר סברו אז כי נדרשת לצורך ביצוע תפקידם. אך ההפרטה שעברה מדינת ישראל בתחומים רבים במהלך שנות התשעים והאלפיים (שדוגמה עדכנית לה ניתן למצוא אפילו בתהליך הגיוס לצה"ל) הגיעה גם למשרדים הממשלתיים שהחלו להפריט שירותים חינוכיים, רפואיים וחברתיים.
הכמות המדויקת של עובדים המועסקים על ידי המדינה בהעסקה לא ישירה היא גם היום - סוג של תעלומה, אך לפי הערכות מדובר על 100,000 – 150,000 עובדים. הכנסת החלה לעסוק בכך ב-2014, אז פורסם דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת אשר קבע כי אין המשרדים אוספים נתונים על אודות מספר עובדי הקבלן אשר נקלטו בשירות המדינה.
נושא "מורי הקבלן" במערכת החינוך עלה לכותרות ביוני 2014 אז קראה ועדת החינוך של הכנסת למשרד החינוך לפעול להעסקה ישירה של עובדי ההוראה במשרד. במאי 2015 פורסם דו"ח מבקר המדינה שמתח ביקורת על הפרת הבטחתו של משרד החינוך להגברת הפיקוח על תופעת מורי הקבלן ועל כך שאין בידיו מידע על העסקה עקיפה במערכת החינוך.
בינואר 2017 נערך דיון בוועדת החינוך של הכנסת בו ציינה סוניה פרץ, מנהלת אגף בכיר כח אדם בהוראה, כי לצד מערכת החינוך הרשמית, המונה 125,000 עובדים, ישנה מערכת "חינוך מוכר שאינו רשמי", אשר מונה 55,000 עובדי הוראה שמועסקים על ידי בעלויות כמו "רשת אורט, הרשויות המקומיות, רשת עמל וכדומה".
פרץ טענה כי מעבר ל-180,000 עובדים אלה משרד החינוך עדיין לא יודע להעריך במדויק כמה עובדי קבלן מועסקים בבתי הספר והמסגרות החינוכיות, אך לפי הנתונים הראשוניים שאספו מדובר בכ-10,000 עובדים. יו"ר הועדה, יעקב מרגי (ש"ס) דרש כי יוצג בפני הוועדה מיפוי סופי של עובדי הקבלן במערכת החינוך עד חודש מאי השנה. מיפוי זה עדיין לא הוצג עד היום.
לפי נתונים אלה כבר אז ניתן היה להבין כי עשרות אלפי עובדי הוראה אינם מוגדרים כעובדי ציבור ולמעשה לא זוכים להגנה המיוחדת לפי חוק העונשין. במקביל, ועל רקע מקרי האלימות הרבים כנגד מורים (לפי נתוני הארגונים לפחות מורה אחד מותקף כל שבוע), ניהל בשנה וחצי האחרונות ארגון המורים העל יסודיים מאבק מול משרד החינוך כדי לקדם חקיקה אשר נועדה לתקן את חוק העונשין כך שיתייחס לכל עובדי ההוראה באופן מפורש ויעניק להם את ההגנה המשפטית הנדרשת.
במשרד החינוך טענו בתחילה כי יש להתייחס לעובדי ההוראה כאל "עובדי ציבור" כהגדרתם בחוק העונשין במקום לתקן את חוק העונשין כך שיתייחס לעובדים אלה באופן מפורש, ויעניק להם את ההגנה המשפטית הנדרשת, אך לאחר שבתחילת החודש איים ארגון המורים בשביתה לאחר מקרה נוסף של תקיפת מורה, מנכ"ל משרד החינוך הודיע ליו"ר הארגון רן ארז כי יובא לוועדת השרים תיקון לחוק שיחמיר את הענישה במקרי אלימות נגד מורים.
תיקון זה אכן אושר בוועדת השרים לחקיקה בתחילת השבוע ועבר בקריאה טרומית בכנסת. התיקון קובע כי לחוק העונשין ייכנס סעיף בנוסח הבא: "התוקף עובד חינוך בזמן עבודתו והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של נתקף, דינו מאסר חמש שנים". תיקון לחוק זה, אשר עדיין טעון אישור סופי של הכנסת מכסה סוף סוף את כלל עובדי ההוראה, ומספק להם הגנה אף מחמירה יותר משאר עובדי הציבור.
עובדים בקופת חולים? אתם לא עובדי ציבור
מדי שנה מדווחים כ-3,000 אירועי אלימות נגד עובדים במערכת הבריאות - 75% מהם בבתי החולים, 25% בקופות החולים, בטיפות החלב ובמרפאות השונות. לפי נתוני הלמ"ס בשנים 2015-2013 היו כ-196 אלף מועסקים בשנה בשירותי הבריאות. עם זאת, לפי נתוני משרד הבריאות מספר עובדי המדינה במערכת הבריאות נכון לדצמבר 2017 הם כ-43,973.
בחלק המתייחס לתקיפת עובדי ציבור בחוק העונשין קיימת התייחסות מחמירה למי ש"תוקף עובד חירום כאשר הוא מטפל באדם שמצוי בסכנת חיים או בסכנה חמורה לשלמות הגוף, או כאשר הוא עובד בחדר מיון". ודינו על פי החוק – מאסר חמש שנים. ההגדרה של "עובד חירום" היא: "רופא, סטז׳ר, אח, מיילד, חובש, מי שממלא תפקיד במד״א או אדם אחר הממלא תפקיד בחדר מיון".
כלומר, ישנם עשרות אלפי עובדים במערכת הבריאות אשר אינם מוגדרים כעובדי ציבור, ואלו מתוכם אשר אינם עובדי חירום, לא זוכים כלל להגנה המיוחדת אליה כיוון המחוקק. אחת מהן הייתה האחות טובה קררו שנרצחה על ידי מטופל בקופת חולים כללית בחולון בתחילת השנה. לפני מספר שבועות הניח ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) הצעת חוק על שולחן הכנסת אשר מבקשת להוסיף את "עובדי קופות החולים, לרבות צוות מנהלי ומאבטחים" לקטגורית "עובדי החירום".
בהצעת החוק נכתב: "רק לפני פחות משנה רעשה הארץ בעקבות הכותרות המהדהדות בכלי תקשורת אודות הרצח המזעזע של האחות טובה קררו ז"ל אשר הוצתה למוות על ידי מבוטח בסניף של קופת חולים כללית בעיר חולון. קררו למרבה האבסורד לא הוגדרה כעובדת ציבור, משום שעבדה בקופת חולים, ולא בבית חולים ממשלתי. יש צורך מיידי בתיקון חוק העונשין, התשל"ז–1977, כך שכל עובדי מערכת הבריאות ייכללו בהגדרה של עובדי חירום ותוענק להם ההגנה לה הם זכאים".
ומה לגבי משרתי הציבור במערכת הרווחה? על פי נתוני איגוד העובדים הסוציאליים ומשרד הרווחה, ב-2016 נרשמו יותר מ-180 אירועי תקיפה של עובדי רווחה, וב-2015 נרשמו יותר מ-230 אירועים שכאלה - מחציתם אירועי תקיפה פיזית.משאל שערך האיגוד בקרב 1,500 עובדים סוציאליים העלה שאחד מכל חמישה סובל מצורה כלשהי של אלימות ממטופלים.
בישראל מועסקים כ- 20,000 עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות, במשרדי ממשלה שונים, בקופות חולים ובעמותות. אלה המועסקים בעמותות ובקופות החולים, ומספרם מוערך בכ-10,000 עובדים, אינם מוגדרים כאמור כ"עובדי ציבור" ואינם זוכים להגנה המיוחדת בחוק. העובדים הסוציאליים נאבקו מספר שנים על מימון העסקת מאבטחים בכל מתקני הרווחה, אך גם כאן, את ההגנה המיוחדת בחוק המגדיר אותם כ"עובדי ציבור", אלפים מהם לא יקבלו.
סייעו בהכנת הכתבה: רותם אליזרע ושחר חי
לפנייה לכתב/ת 
