בדיחת השנה / פלג בחמישי
איך הפכה מדינה צחיחה במזה"ת ל"אחת מעשר הטובות בעולם" באולימפיאדת החורף, עם תמיכה של מאות אלפי שקלים משרת הספורט
האימפריה
רגב ולוסטיג בעידן הקרח
"אנחנו בעשר המדינות הכי טובות בעולם!" - כך הצהיר לפני שבוע מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג, בגיבושון של משלחת ישראל לקראת אולימפיאדת החורף בדרום־קוריאה. משפט שיכול בהחלט להתחרות עם "הליגה שלנו היא השישית בטיבה באירופה" של אבי לוזון, בתחרות עשרת האבסורדים של הספורט הישראלי.
לוסטיג, חשוב להדגיש, הסתמך על נתון עובדתי אחד: ישראל אכן תהיה בין עשר הנבחרות שהשיגו את הקריטריון לתחרות הקבוצתית בהחלקה אמנותית על הקרח, שתיערך בפברואר הקרוב בפיונגצ'אנג. האם זה הופך אותנו לאחת מעשר הנבחרות הטובות בעולם? מי ייצגו אותנו שם? מה הסיכויים לזכות במדליה? ואיך אפשר להפוך קרח לכסף במדינה בלי חורף?
התחרות הקבוצתית הוכנסה למשחקים רק באולימפיאדה הקודמת, בסוצ'י, ואינה עומדת בראש מעייניהם של טובי המחליקים בעולם. היא כוללת ארבע קטגוריות: גברים, נשים, זוגות וריקוד על הקרח. ביחידים ייצג אותנו אלכסיי ביצ'נקו, שעלה מאוקראינה לפני שש שנים, והיחיד בין המחליקים האמנותיים שמדורג בטופ העולמי (8). הנציגה בנשים היא איימי ביוקנן שנולדה בבוסטון ועברה לטקסס (198 בעולם), בזוגות - פייג' קונרס ויבגני קרסנופולסקי (57), ובריקוד - אדל טנקובה ורונלד זילברברג (111). כולם חיים ומתאמנים בניו־ג'רזי, כי במדינה שנמצאת בין עשר הטובות בעולם אין תנאים ומתקנים.
קונרס היא אמריקאית שלא הייתה מספיק טובה לנבחרת ארה"ב. למזלנו, לאמא יש אזרחות ישראלית, וכך אפשר היה לחבר אותה לקרסנופולסקי. הוא גדל כאן ושירת בצה"ל, הקשר שלה לארץ ולשפת הקודש רופף למדי. בשביל זה יש לנו את בוריס חייט, יו"ר התאחדות ההחלקה, שיכול להילחם בקרחונים. בשיחה שקיימנו לפני אליפות אירופה בתחילת השנה התלונן חייט: "ישבתי עם אנשי הוועד האולימפי ומשרד הספורט, וכשאני מדבר עם קיר אני מקבל יותר תשובות". אבל מי כמו העם היהודי יכול להרוויח משיחות עם קירות?
הנה, באירוע החגיגי בשבוע שעבר הוסרו כל המשקעים (בלי קשר לחורף), חייט קיבל מהוועד פרס על מפעל חיים, ולוסטיג בישר לאומה שהשרה חתמה על ענף ההחלקה כענף מועדף, שיקבל סיוע של 900 אלף שקל.
כן, עבור מירי רגב זה מספיק. אז מה אם אין פה כמעט גשם (לא שלג), את מי מעניין שהמרחק בין מרבית כוכבינו למדליה הוא כמו הפרשי הגובה בין הרכבל בחרמון התחתון לאלפים השווייצריים, למי אכפת שאין לנו תשתיות, וכמעט אף אחד לא מכיר את החוקים? למירי רגב אפשר לספר שאנחנו בין "עשר המדינות הטובות בעולם", והיא תרגיש נדיבה כמו סנטה קלאוס ואדיבה כמו שלגייה.
עכשיו נותר רק לחכות ולראות איזו מוזיקת רקע תלווה באולימפיאדה את המחליקים מאימפריית הקרח המזרח־תיכונית. אם בעבר היו אלה צלילי "הבה נגילה" ו"לו הייתי רוטשילד", הייתי הולך הפעם על כוריאוגרפיה שתתאים ללהיט החורפי הכי גדול שלנו: "גשם גשם מיטפטף".
הזובור
אוחנה שוב בורח מאחריות
"אלי אוחנה כינס את כל חברי הצוות המקצועי לשיחה, בה הובהר לכולם כי המתיחות הקיימת לא יכולה להמשיך וכי על הצוות לשתף פעולה באופן מלא לטובת הצלחת הקבוצה". זו ההודעה שמסרה אתמול בית"ר ירושלים, אחרי הזובור שעשה מחזיק תיק הניהול לשק החבטות האומלל, המאמן בני בן־זקן. כן, ההוא שידע פעם לעמוד על עקרונותיו מול איזי שרצקי, ומעדיף לקבל דמי התבטלות אצל אלי טביב.
לפי הדיווחים שזרמו לאתרים, אוחנה נכנס לדשא בבית וגן, אמר לבן־זקן "אנחנו נראים נורא" וזימן אותו למשרדו בתום האימון. שם, על רקע ידיעות בדבר נתק בין המאמן לבין עוזרו גיל לבנדה, שטף אוחנה את כל הצ'ילבות והורה להם ליישר הדורים כי אחרת יעופו כולם. בשביל שטיפה, כידוע, צריך סמרטוטים.
כל זה לא קרה בשיחת ועידה או בפגישה חשאית במשרדי המועדון, אלא במקום שכולם - אוהדים ותקשורת - יכולים לראות. כי בדיוק כמו שאומרים במועדון, לכל הנוכחים בשיחה יש מטרה משותפת: לנקות את אוחנה מאחריות להפסדים.
הרדודים
נובלמן ושרף יורדים נמוך
לשידורי הליגה הלאומית בימי שישי אחה"צ הצטרף בשנה האחרונה שי נובלמן - זמר, מפיק מוזיקלי, בדחן וטרחן. שלשום הוא שידר את משחק גביע המדינה בין הפועל עפולה לנצרת־עילית, והגיע לשיאו בדקה ה־73. שיא השפל.
"האנשים פה אומרים שהשחקנים של עפולה לא נראים טוב בגלל העומס", דיווח נובלמן. "אומרים שמאז שהם זכו בגביע הטוטו הם משלמים מחיר מאוד יקר על כושר גופני, עד כדי כך שקורים דברים שהם בגדר נאחס. מספרים שהבלם שלהם, ריזוק האוקראיני, אחותו נהרגה בתאונת דרכים לפני שבועיים, וחלק מהאוהדים מייחסים את זה לעומס של גביע הטוטו"... העיקר שיש למי לייחס את האיוולת, ולא בטוח שאלה האוהדים.
בשלב זה נכנס לדברים הפרשן באולפן שלמה שרף. "בושה וחרפה לחבר את זה בכלל", נזף בו שרף, שנשמע לפתע כמו המבוגר האחראי. אלא שאז הגיעו רגעי ההכרעה, עם כל הסינדרלות, וגם הפרשן הוותיק הוכיח שהוא לא מספיק בוגר אפילו לערוץ הילדים.
"ממב"ע, בני ממב"ע. זה שם אירוטי", ציחקק שרף החושני למראה ההפתעה שבה הדיחה הקבוצה מליגה ב' את נורדיה מליגה א', וששמה נגזר מראשי תיבות של ארבעת היישובים הדרוזיים שהיא מייצגת: מסעדה, מג'דל שמס, בוקעתא
ועין קיניא. אז מה? כולה דרוזים, ושרף לא נרגע. "אני כל הזמן חושב זה שבט באפריקה. ממבה לה במבה", גיחך האיש שכל העולם יודע להגות את שם הקבוצה בה כיכב. הפועל קפרסאבה.
אחר כך היה קצת שקט, אולי בגלל שמישהו נתן לו סופגנייה או סביבון, עד שהגיעה הפתעה עוד יותר גדולה: בני מוסמוס מליגה ג' הדיחה את בני לוד מהלאומית. "מוסמוס שוקולד", נשמעה לפתע ההלצה מצוות הפרשנים. "אתה יודע מה", אמר שרף תוך כדי גיחוך: "מיש־מאש. הפועל מיש־מאש גם טוב". איזה צחוקים איתו.
חשבתם שנגמר? הצחקתם את שלמה. פתאום הוא נזכר שוב בשם הקבוצה, ודפק שוס בלתי רגיל: "מוסמוס? עם השמות האלה אפשר לעשות ארוחת ערב טובה מאוד. שבוע הבא יהיה גם קוסקוס". בטח, אחלה ארוחה אפשר לעשות עם שמות כאלה. רק שלא ישכח להביא את החבר שלו, שום.
הצייצן
למה התקוון אורן סמדג'ה
"סיימתי את שנת 2017 בצורה מתוקה. ברוך שמאילוב זוכה במדליית ארד בטורניר הקשה בעולם, המאסטר". כך, בציוץ בטוויטר, החמיא לעצמו מאמן נבחרת הג'ודו אורן סמדג'ה עם שובו מהטורניר בסנט פטרסבורג, שבו הודח חניכו הבכיר טל פליקר כבר בסיבוב הראשון.
"זהו, נגמר בטוב. ארבע מדליות לנבחרת ישראל גברים מהטורניר הקשה בעולם גראנד סלאם. חוזר מחר עייף, מותש ובעיקר שמח". טפח לעצמו סמדג'ה על השכם, בטוויטר, אחרי הטורניר באבו דאבי באוקטובר.
"זכייה בגראנד סלאם טוקיו נחשבת לכמעט בלתי אפשרי", צייץ סמדג'ה ב־3 בדצמבר, אחרי שנבחרת הג'ודו חזרה מיפן בידיים ריקות.
מסקנה: אם אחד הג'ודאים של סמדג'ה חוזר עם מדליה, סימן שאלה היו הטורנירים הכי קשים בעולם, ואם הם חזרו בידיים ריקות, מדובר בטורניר שכמעט בלתי אפשרי לזכות בו (שזה כנראה דרגה אחת מעל "הכי קשה בעולם").
ואיך אפשר לסיים בלי הציוץ שחיבר המאמן הכי מאותגר בעולם, לפני ההמראה לטורניר האחרון בסנט פטרסבורג, ושבו דיווח כי שלושה מהג'ודאים שלו "ינוחו בבית ויתקוננו לאליפות ישראל". ברכות לכל החניכים של המאמן והמחנך סמדג'ה, וחנוקה שמח לכולם.
לפנייה לכתב/ת 
