שקד נגד השופטים: "הדמוקרטיה בורחת מהעם"; חיוּת: "אמירות מבישות נגד שופטים"
כנס העמותה למשפט ציבורי הבליט את המחלוקת בין שרת המשפטים לנשיאת ביהמ"ש העליון. ברקע הביקורת על הצעת חוק יסוד: החקיקה של שקד ובנט אמרה שרת המשפטים: "העליון רואה את ירושלים של מעלה ולא את דרום ת"א של מטה". חיות: "נבחרי ציבור קראו לא לכבד החלטות ויש מי ששומע ומפנים"
עימות חזיתי בצמרת המשפטית: הכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי, שנערך הערב (יום ה') בזכרון יעקב, עמד בסימן מסלול התנגשות בין נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות לשרת המשפטים איילת שקד. בדברי השתיים חזו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט וכן שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה. ynet העביר את האירוע בשידור חי.
שרת המשפטים שקד תקפה את שופטי בית המשפט העליון בטענה שפסיקותיהם מנותקות מצורכי העם. ברקע הביקורת של בית המשפט העליון על הצעת חוק יסוד: החקיקה המשותפת לה ולשר החינוך נפתלי בנט, ציינה השרה שקד כי "הדמוקרטיה הישראלית בורחת מהעם. הדבר נובע מפחד עמוק וקמאי מהעם ומריחוקן של חלק מהאליטות הישנות ממציאות החיים".
נשיאת העליון חיות אמרה מנגד בנאומה: "בטקס ההשבעה ציינתי כי דיאלוג בין רשויות השלטון חיוני במדינה דמוקרטית גם אם יש מתחים וכל רשות תשמור על כבודה של רעותה. לדאבון הלב, הדרך שבה מתבטאים חלק מחברי הכנסת והשרים כלפי הרשות השופטת רחוק מלהיות מכבד והדוגמאות מהתקופה האחרונה מבישות".
חיות אמרה עוד בהקשר זה כי "לצערנו שמענו קולות מנבחרי ציבור שקראו שלא לכבד את ההחלטות ויש בציבור מי ששומע את הקולות האלו ומפנים אותם. הדבר מוביל למצב של 'איש הישר בעיניו יעשה'. הדבר חמור ביותר הוא שהדברים נשמעים מנבחרי ציבור".
הצעת החוק של שקד ובנט קובעת בין היתר כי כי בג"ץ יוכל לפסול חוק במקרים חריגים ורק בהרכב של תשעה שופטים וברוב של שני שלישים מההרכב. ההצעה נועדה להסדיר את ההכרה בסמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת - לראשונה מאז המהפכה החוקתית של שנות ה-90, שלפיה ביטלו השופטים חוקים מכוח הפסיקה שלהם.
שקד הדגישה בדבריה כי פסיקות השופטים, שמבטלות לעתים חוקים של הכנסת, נעשית ללא סמכות חוקית. ברמזה לפסיקה בנושא המסתניים אמרה שקד: "העליון רואה את ירושלים של מעלה, ולא את דרום תל-אביב של מטה". שקד הוסיפה כי "השופטים אינם בני האור והמחוקקים אינם בני החושך". היא האשימה את השופטים שגורמים לכך ש"הדמוקרטיה הישראלית בורחת מהעם".
לדברי השרה שקד, "בריחתה של הדמוקרטיה מהעם מתקיימת במרחק הגון מהרחוב וניזונה מחוסר היכרות מספקת איתו, עם צרכיו, חולשותיו, תסכוליו, יתרונותיו, יופיו ומאווייו. היא מבוססת על העדפת הנורמה המשפטית הטהורה על פני המציאות הקונקרטית. מציאות שלעולם תהיה קשה יותר, סבוכה יותר ומורכבת יותר מכל פלפול משפטי.
"זו מציאות שמאלצת אותנו, נבחרי הציבור, שהעם שלח אל הכנסת ואל הממשלה, 'לעשות פוליטיקה', במובן הכי טוב של המילה: מציאת פשרות חוקיות ברות השגה במציאות חיינו. מציאות שלא תמיד יוצאת נשכרת מהסדרים חוקתיים חדים ומופלאים, שעם כל תעוזתם – לעיתים – דבר אין להם עם העולם הממשי; הם נקבעים במשיכת קולמוס שיפוטית מרשימה, אבל החיים חזקים מהם בהרבה".
"העם הפך לסכנה הניבטת מכל פינה"
השרה שקד טענה שהשופטים עורכים הפרדה בין ה"דמוס" (העם ביוונית) ל"קרטוס" (השלטון ביוונית). לדבריה, "הדמוס הפך לדמון, והעם הפך לסכנה הניבטת מכל פינה ואורבת לשיטתנו. הכרעותיו של הדמוס, לפי התיאוריה הפוליטית החדשה, מונעות מרגשות ולא ממחשבות, מדחפים ולא מדעות. ובדיוק בשל כך - חוקיו של העם, כפי שאלה מחוקקים באמצעות נבחריו, מצוירים לא פעם כמי שעשויים להמיט על כולנו אסון נורא".
לדברי שרת המשפטים, חוק היסוד יחזיר את השיטה שלנו ליסודות הדמוקרטיים המסורתיים שלה. שקד אף עקצה בדבריה את השופטים ואמרה כי "החוק החשוב הזה הוא עמידה על העיקרון המשפטי הידוע והמוכר: פעולה של רשות שלטונית חייבת להיעשות על פי חוק. ולכלל הזה אין, לא צריך שיהיה וגם לא יהיה, שום יוצא מן הכלל. גם לא כאשר הרשות הזו היא הרשות השופטת המבקשת לפסול את חוקיה של הכנסת, וזאת ללא סמכות חוקית מפורשת".
שקד טענה שביקורת שיפוטית על תוצרי הכנסת אסור לה שתתקיים "על בסיס טקסט חוקי דל ואקרובטיקה פרשנית נדיבה. שמירה על 'שלטון החוק' טוב לה שתתקיים גם היא על פי חוק". כדוגמה לכך ציינה את החלטת בג"ץ בעניין השבת גופות מחבלים. לדבריה, "יחד עם כל עם ישראל קיבלנו בימים האחרונים בהשתוממות את פסק הדין המורה לממשלה לוותר על החזקת גופות המחבלים שבידינו, ללא חקיקה חדשה. כיצד לבית המשפט מעולם לא הפריע אותו חוסר הסמכה מפורש בבואו לפסול חוקים? האם בספר החוקים שבית המשפט מחזיק בידיו הסמכות הזו מופיעה?".
לדעתה של השרה שקד, "עקרון הרוב וכיבוד הכרעת המחוקק הוא עניין שקדושתו בוודאי לא פחותה בעיניי מדאגה כנה לזכויות הפרט. כיבוד הרשות המחוקקת הוא אבן הראשה של השיטה הדמוקרטית שלנו. ההתייחסות להכרעת הרוב כאל עניין הליכי בלבד, כקליפת הדמוקרטיה, היא זלזול בציבור וזלזול במוסד הדמוקרטי היחיד שהציבור בוחר בו באופן ישיר".
שקד סבורה שההתנגדות לחוק יסוד החקיקה היא התנגדות ליסוד הדמוקרטי המזוקק שהכנסת מייצגת. "תרגולת פסילת החוקים, שהשנה חווינו ממנה די לכמה שנים, ושיש כנראה מי שמדמיינים בטעות שהתרגלנו אליה, אינה יכולה להתבסס 'כהררים התלויים בשערה'".
בהתייחסה להתנגדות השופטים לאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל ברוב של 61 ח"כים בלבד אמרה שקד בהתרסה: "צריך להיות מנותק לחלוטין מהמערכת הפוליטית כדי להאמין בכך. דרישת הרוב המוחלט לאחר פסילת חוק בידי בית המשפט העליון היא רף משמעותי וקשה לצליחה. לא בנקל יתמלא ואין שום סיבה שבגללה צריך להגביה אותו מעבר לכך. משמעות הדרישה ב'פסקת ההתגברות' לרוב הגדול מרוב מוחלט, וזאת כדי להעביר חוק בהוראת שעה בלבד, היא זלזול מוחלט בהליך הדמוקרטי. משמעותה היא שלטון המיעוט".
"המבחן האמיתי - כשהעמדה אינה תואמת"
השופטת חיות אמרה כי בית המשפט פועל להביא את ההכרעה לרשות האחראית לנושא כדי שתפעל בתחומה ורק במקרים שבהם הדבר לא ניתן - היא מתערבת. הנשיאה הביאה דוגמאות מגיוס בני הישיבות, מינוי שר במקום סגן שר ועוד. לדבריה, "אם יש מי שסבור שכיבוד הרשות המחוקקת והמבצעת משמעה העלמת עין משלטון החוק וזכויות האדם טעות בידו".
עוד אמרה הנשיאה חיות כי "המבחן האמיתי אינו כאשר הדעה של בית המשפט תואמת את עמדתו של נבחר הציבור אלא דווקא כאשר העמדה אינה תואמת, והיא ניתנת בפומבי. לא יהא זה מוגזם לצפות כי הביקורת תנוסח בלשון ראויה שתתייחס לגופה של החלטה ולא לגופם של השופטים או של בית המשפט. כל גישה אחרת יכולה להוביל אותנו למצב של אי כיבוד החלטות שיפוטיות".
על הטענה למעורבות יתר של בית המשפט העליון אמרה הנשיאה חיות: "לאמיתו של דבר, אנחנו נתקלים בנבחרי ציבור שגוררים רגליים ונמנעים מלקבל החלטות ומגלגלים את ההחלטות לפתחו של בית המשפט העליון כדי ש'יוציא את הערמונים מהאש'. הדבר חוזר על עצמו פעם אחרי פעם. לאחר קבלת ההחלטה בבית המשפט העליון, שלא תמיד נעימה לאוזן, הם צועקים על אובדן המשילות. לדבריהם, 'זה לא אנחנו, זה בג"ץ".
היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט הביע התנגדות נחרצת להצעת החוק של השרים שקד ובנט. לדבריו, "דומה בעיניי שישנם גורמים הסבורים כי כל החלטה שמתקבלת על ידי הרוב בכנסת היא בהכרח לגיטימית. הם בדעה זו בדרך כלל כאשר הם נמנים עם הרוב. סברה זו מתעלמת מכך שלעתים עלול הרוב לקבל החלטות הפוגעות במיעוט. במקרים כאלה הגוף היחיד שעשוי להגן על המיעוט מפני עריצותו של הרוב הוא בית המשפט. תפקידו החשוב ביותר של בית המשפט בתחום החוקתי הינו להגן על המיעוט ולשמור על זכויות האדם. וזה אכן מה שעושה בית המשפט העליון של ישראל".
הוא אמר עוד כי "משמעות התזכיר שפורסם לפיו די ברוב של 61 חברי כנסת לצורך קביעתו של חוק 'עוקף בג"ץ', היא עיקור מתוכן של סמכות בג"ץ למלא את תפקידו כמגן המיעוט. הוא מקשה עליו עד מאוד לקיים ביקורת חוקתית אפקטיבית. קבלת האמור בתזכיר יביא בעיני לפגיעה של ממש בדמוקרטיה הישראלית. מדובר בהתבוננות חסרה על המונח 'שלטון הרוב'.
"יש מי שטועה לחשוב, שדמוקרטיה היא רק שיטת בחירות, ושתכליתו היחידה של המשפט היא לאפשר למי שזכה ברוב הקולות בבחירות לנהוג כאוות נפשו.
ברוח הדברים האלה, אמר אחד מחברי הכנסת לאחרונה, בעקבות פסק דין שבו נדחתה עמדת המדינה, ש'הממשלה תצטרך להחליט אם להמשיך לקיים את החלטות בג"ץ'. רבותיי, זו איננה דמוקרטיה, אלא זו סכנה לדמוקרטיה. אין זו דמוקרטיה בלי הגנה אפקטיבית על זכויות הפרט".
לפנייה לכתב/ת 
