תלמדו מעומרי כספי / מליניאק
הפורוורד הישראלי של גולדן סטייט ניצל סיטואציה ששחקנים רבים מפספסים, זיהה הזדמנות ולקח אותה. אולי בזכותו גם ישימו יותר דגש בארץ על חשיבות התנועה ללא כדור, המיומנות בה הוא מתמחה. וגם: הקהל לא יודע למי להאמין
יש מה ללמוד מההצלחה של עומרי כספי בגולדן סטייט. שחקן שרוצה לשמר קריירה ארוכה צריך לדעת לזהות ולנצל הזדמנויות. עומרי ניצל סיטואציה ששחקנים רבים מפספסים, זיהה הזדמנות ולקח אותה. סטיב קר הוא מאמן עם ראש פתוח, שרוצה להגיע עם השחקנים המובילים שלו טריים לפלייאוף, ומחלק את דקות המשחק בין 10־9 שחקנים כבר מתחילת העונה. בשביל לשחק בקבוצה כזאת אצל מאמן כזה, שווה לוותר על כסף.
קשה להחזיק במתח שחקנים שכבר סיימו עונה במאזן הטוב בהיסטוריה (9:73) למשך 82 משחקים. בגולדן סטייט אין מאבקי אגו סטייל לברון ג'יימס וקיירי אירווינג או קובי בראיינט ושאקיל אוניל. כיף לשחק בקבוצה בה השחקנים המובילים מוותרים על זריקות לסל בשביל עוד אסיסט. יש ב־NBA עשרות שחקנים ברמה של כספי, חלקם היו חופשיים בקיץ, אבל קר ראה כנראה מה שמאמנים אחרים לא ראו. יש מאמנים שבודקים סטטיסטיקות, יש שמושפעים מהמלצות ולחצים של סוכנים. לווריורס יש מספיק עמודי תווך, לכן הם מחפשים שחקנים משלימים.
מי שמעריך את השחקנים המשלימים הם בעיקר המאמנים.
ההבדל לעומת הנבחרת
כספי עשה את הקפיצה בזכות מיומנות שקשה לפתח, תנועה ללא כדור. בכדורסל חמישה שחקנים חולקים כדור אחד. זה אומר שבכל רגע נתון יש ארבעה שצריכים לשחק ללא כדור. בכדורגל תשעה שחקני שדה צריכים לנוע ללא כדור. אם תקחו בחשבון שבערך חצי מזמן המשחק קבוצה משחקת הגנה, ובנוסף שחקן אחד או שניים מחזיקים רוב הזמן בכדור (פייר ג'קסון, אנדרו גאודלוק, קרטיס ג'רלס), רוב השחקנים צריכים לשחק ללא כדור. הם צריכים לנוע בשביל לפתוח אופציות מסירה, לחסום, ללכת לריבאונד או לרדת להגנה אחרי זריקה לסל.
שחקנים מחליפים ב־NBA משחקים בדרך כלל ברבע השני, כדי לתת מנוחה לשחקנים המובילים. הסיכון שמאמנים לוקחים כשהם משתפים מחליפים ברבע השני הוא קטן, כי יש לקבוצה 24 דקות לתקן את הנזקים, אם נעשו. כספי עשה העונה את הקפיצה גם בזכות שיפור היכולת, ובעיקר כי הגיע לקבוצה הנכונה. את הנקודות הוא משיג בקליעה מחוץ לקשת ובליי־אפים קלים מתחת לסל. ככל שהוא מצליח, קר נותן בו יותר אמון ומוסיף לו דקות משחק, בהן הוא מספק מספרים טובים יותר, וחוזר חלילה.
אחוזי הקליעה של כספי מחוץ לקשת השתפרו כי עיקר תשומת הלב של ההגנה מתמקדת בסטף קרי, בקווין דוראנט ובקליי תומפסון. השומרים נצמדים אליהם, קרי גם חודר ומכווץ את ההגנה, והשחקן ששומר על כספי עוזר באופן טבעי בשמירה על קרי ודוראנט ומשאיר אותו חופשי לזריקה מבחוץ. רוב השחקנים שנשארים חופשיים עומדים ומחכים שימסרו להם. זה בלט מאוד בעונה שעברה בהפועל ירושלים, כשאמארה סטודמאייר היה מושך אליו שני שומרים.
למה רק מעטים נעים וחותכים לסל? כי תנועה ללא כדור זה הרגל שצריך לפתח ולתרגל. רוב השחקנים מתחילים לזוז ולפעול כשהכדור מגיע אליהם. כך גם נוהגים אנשים בחיים: קונים דירה רק כשיש להם כסף, פותחים עסק כשיש להם ביטחון מלא שיצליחו, מעדיפים לקנות מוצר אחרי שמיליון אנשים ניסו אותו ומחירו עלה. שחקנים, עם או בלי מאמן אישי, עובדים רוב הזמן על קליעה לסל ועל שליטה בכדור. בשביל לתרגל תנועה ללא כדור נדרשים לפחות שניים, וגם הם יעדיפו לזרוק לסל. הפיק־אנד־רול היום באופנה. המטרה היא לשחרר את המכדרר או את החוסם שמתגלגל לסל או יוצא לקליעה. לשחקן עם הכדור, שמצוי תחת לחץ, יש כאופציה שלישית שלושה שחקנים פנויים שמחכים בעמדות שנקבעות מראש.
רוב המאמנים ברוב הקבוצות, וגם במחנות הכדורסל בחופשות, עובדים עם השחקנים על שליטה בכדור וקליעה, למרות שברוב המשחק רוב השחקנים עומדים בהגנה או ללא כדור. ליאור אליהו עשה קריירה על תנועה ללא כדור, עד שהפכו אותו בטעות לחופר עם הגב לסל מול שחקנים שגבוהים ממנו בראש. כאשר שחקן נמצא בתנועה, הוא מביא תועלת גם אם הוא לא מקבל את הכדור, כי הוא מעסיק את השומר שלו שלא יכול לעזור בהגנה.
מכל זווית שלא תסתכלו על זה, תנועה ללא כדור היא בונוס. נקודות קלות בלי להתאמץ. רוב השחקנים הם בינוניים פלוס־מינוס, לכן כל שחקן צריך למצוא לעצמו נישה להצטיין בה, וגם לבחור קבוצה שמשחקת בסגנון שמתאים לו. כספי משחק ליד קלעים גדולים שגם יודעים ואוהבים למסור. בשפת הכדורסל, הם עושים את השחקנים סביבם טובים יותר. השאלה היא למה הוא לא הצליח לעשות עם הנבחרת בקיץ מה שהוא עושה בגולדן סטייט היום. שתי סיבות: הראשונה – גם ליתר הנבחרות היו שחקני NBA. השנייה – למרות שגם בנבחרת כספי נע ללא כדור, בגולדן סטייט השומרים שלו הולכים לעזור בשמירה על דוראנט, ואילו בנבחרת הם לא עזבו אותו גם כשהלך לשירותים במחצית.
מאחר שעומרי כספי הוא מודל לחיקוי לצעירים, זו הזדמנות למאמנים לתרגל תנועה ללא כדור.
הציבור מאבד אמון
בזמן שהספורט בישראל היה עסוק בשמונת חודשי ההשעיה שנפסקו לשיר צדק בבית הדין המשמעתי של אופ"א, נתפס כריס פרום לאחר שהשתמש בחומרים אסורים. פרום, בעל ארבע זכיות בטור דה פראנס ושתי מדליות אולימפיות, השתמש לטענתו בתרופה נגד אסתמה ודיווח עליה כנדרש. זה מה שטוענים רוב הספורטאים שנתפסים, והסוף ידוע. פרום הוא הכריסטיאנו רונאלדו של מרוצי האופניים. אחד הספורטאים הגדולים בעולם. תארו לעצמכם איזו מהומה הייתה פורצת אילו לאו מסי או ניימאר היו נכשלים בבדיקת חומרים אסורים.
הנזק הגדול לספורט הוא אובדן אמון הציבור. מאחר שבן ג'ונסון וג'סטין גטלין נתפסו והושעו, לא מעט אנשים מטילים ספק גם בתוצאות המדהימות שהשיג אוסיין בולט. מעבדות הבדיקה משתכללות ולכן שומרים את הדגימות שבע שנים, למקרה שיימצאו בעתיד אמצעים חדשים שיאפשרו גילוי חומרים שהטכנולוגיה לא מסוגלת לזהות כיום. היחיד שיודע באילו חומרים השתמש הוא הספורטאי עצמו, במיוחד אם הוא רוכב אופניים, ועוד מספר 1 בעולם. חבל שספורטאי כזה אולי לא יגיע בחודש מאי לג'ירו בירושלים.
מה חשב לעצמו כריס פרום, שלא יגלו בדמו חומר אסור?
לפנייה לכתב/ת 
