מתגרשים? חשבו על הילדים בעוד עשור מהיום
העומס הנפשי שמעוררת הפרידה אינו מותיר מרחב ופניות למחשבות על האופן שבו יתנהלו בני הזוג כהורים לילדים משותפים עשר שנים לאחר הגירושים, ואפילו לא שנתיים אחריהם, אבל זה בהחלט משהו שצריך להקדיש לו מחשבה
כשבני זוג מהרהרים בפרידה, הם מנסים לדמיין איך יראה התהליך – כיצד יודיעו לבן הזוג, האם ניתן יהיה לסיים את הקשר בדרכי שלום או שברור שיהיה צורך בהכרעה שיפוטית, האם הם ימכרו את דירת המגורים או שרק אחד מבני הזוג יעזוב אותה, ולאילו הסכמות הם יגיעו בנוגע לילדים. בשלב הזה מחליטים על אחד משני נתיבים בדרך לגט: על מאבק חסר פשרות - על כל המשתמע, או על הליך גישור שיאפשר סיום הוגן והגון לזוגיות.
הבחירה בנתיב הפרידה
בשלב הפרידה שדה הראייה של בני הזוג מוגבל - הראייה היא לטווח הקצר של תהליך הפרידה עצמו, ולא הרבה מעבר לו. העומס הנפשי שמעוררת הפרידה אינו מותיר מרחב ופניות למחשבות על האופן שבו יתנהלו בני הזוג כהורים לילדים משותפים עשר שנים לאחר הגירושים, ואפילו לא שנתיים לאחריהם. השאלות המיידיות הן כבדות משקל במובן הרגשי ובמובן הכלכלי גם יחד.
כשמדובר בהורים לילדים צעירים, המחשבות מתמקדות ביומיום: עלויות הגן והצהרון, המשמורת, חלוקת ההוצאות, תשלומי מזונות וכדומה. בני הזוג אינם יכולים לדעת איך יתפתחו ילדיהם, איך הם יהיו בתור מתבגרים צעירים, מה יהיו ההעדפות שלהם, האם יהיו להם קשיים בלימודים או שהם יגלו כישורים מיוחדים שיצריכו השקעה וטיפוח. קשה לחשוב על ילד בן 5 בתור צעיר שלומד נהיגה, יוצא למסע לפולין, אולי כבר מתכונן לפסיכומטרי או לגיבוש בגולני. ומי בכלל חושב על משברי גיל ההתבגרות או על הקשיים הנפשיים שאחד מהילדים עתיד אולי לחוות? יש כל כך הרבה דאגות קרובות יותר, כמו איך ירגיש הילד כשישמע שהוריו נפרדים - האם הוא יסתגר ויתכנס בתוך עצמו או שהוא ידבר על כך ויחלוק את רגשותיו עם ההורים, המורה והחברים.
כך בני הזוג נכנסים לתהליך הפרידה כשהמטרה העיקרית שעומדת לנגד עיניהם היא ביצוע הפרידה וסיום התהליך באופן מיטבי מבחינתם. לעיתים, הפירוש האישי שניתן למילה "מיטבי" הוא ששני בני הזוג יוכלו להמשיך לחיות בכבוד, ולעיתים הדאגה היא לפתרון מיטבי באופן אישי, גם אם משמעות הפתרון היא פגיעה בזכויות בן הזוג האחר. לפעמים קשה להתגבר על הצורך בנקמה, או על הצורך להוכיח לבן הזוג שהוא "לא בסדר". החלטה על מאבק ללא פשרות היא, אם כן, סוג של עיוורון לטעמי, שבו לא זו בלבד שלא רואים כיצד יתנהלו בני המשפחה בעוד כמה שנים, אלא גם לא רואים את הילדים בתוך תהליך הפרידה עצמו. במקרים כאלה, הסיכוי להגיע לפתרון בדרך של גישור הוא נמוך מאד, ובדרך כלל תתפתח מחלוקת משפטית שעשויה להסתיים רק לכשייחתם פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה או של בית הדין הרבני.
בלהט המחלוקות אף אחד מבני הזוג אינו חושב על האופן שבו יתנהלו החיים לאחר שבית המשפט יכריע במחלוקות ביניהם. הנישואין יפורקו, אבל השותפות ההורית אינה ניתנת לפירוק. הילדים תמיד יהיו ילדים משותפים והם יהיו זקוקים להורים שמכוונים אליהם, מטפלים בהם ואינם מניחים ליחסים ביניהם להפריע לגידול הילדים. בפועל, בהרבה משפחות שבהן ההורים חיים יחד מתקיימות מחלוקות בין ההורים בכל הנוגע לחינוך הילדים. המצב הזה יכול להחריף במקרה של פרידה שהתנהלה בעצימות גבוהה, בטח כשזה מגיע לסכסוך משפטי. בכל פעם שמתעורר משהו הנוגע לילדים ובפרט כשעניין זה יהיה כרוך בהוצאות כספיות נוספות, עלולים השדים של כאבי העבר, העלבונות, הכעסים ולעתים גם הרצון לנקמה, להרים את ראשם ולנהל בפועל את הטיפול בילדים. תאמרו שזה טבעי ובלתי נמנע, ואיך אפשר בכלל לצפות מבני זוג שנפרדו שיתנהגו בצורה חברית ובשיתוף פעולה זה עם זה. אין ספק שזה מורכב וקשה, אבל לא מדובר כאן בציפייה שבני זוג שנפרדו יהיו חברים בזכות עצמם, אלא שימשיכו לגדל את הילדים המשותפים שלהם בשיתוף פעולה.
תמיד מומלץ לפנות לטיפול פרטני, זוגי או משפחתי גם אחרי הפרידה, כדי לעבד את הדברים, להניח את משקעי העבר מאחור ולתפקד היטב כמשפחה שמתקיימת בשני בתים נפרדים. זהו תיקון שלאחר מעשה. אבל אולי הדבר החשוב ביותר ששני בני זוג צריכים לעשות כשהם נמצאים בפתחו של מסלול פרידה, הוא להשתחרר מהמחשבה הסטריאוטיפית על ההתנהגות הצפויה של בן הזוג האחר, ולקבל החלטה משותפת שהילדים הם לעולם מחוץ למעגל המחלוקות ביניהם, ולבחור בדרך של פרידה בהסכמה ובעצימות נמוכה, מתוך החלטה להיות גרושים או פרודים באושר, עד סוף הימים.
גם השאלות הכלכליות הסבוכות ביותר יכולות למצוא פתרון אם מוותרים על גישה לוחמנית ולעומתית, ומנסים למצוא פתרון פרקטי שיאפשר לשני בני הזוג לעבור לשלב הבא בחייהם. קשה ככל שתהיה, פרידה שמתנהלת מחוץ לכותלי בית המשפט, על ספת המטפל הזוגי או בחדר הגישור, תהיה תמיד קשה פחות מזו שמתנהלת בין כותלי בית המשפט. מי שרוצה לפעול מבעוד מועד, מי שהמושג "טובת הילדים" אינו ביטוי שחוק עבורו אלא תפיסת עולם, מי שרוצה להבטיח שפירוק הנישואים לא יהיה פירוק המשפחה, יגיע לבית המשפט פעם אחת בלבד – לאישור הסכם הגירושים.
עו"ד נילי שילה הינה מגשרת-עו"ד בתחום המשפחה, בעלת הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי.
לפנייה לכתב/ת 
