נפרדים מרונית מטלון: "היא הייתה קול קלאסי בספרות העברית"
עמיתיה של הסופרת רונית מטלון כואבים את מותה בטרם עת בגיל 58. "אבידה גדולה לספרות", נפרד א"ב יהושע. "רונית היתה אות ומופת. קול נוקב, אמין ונשי", ספדה לה אורלי קסטל-בלום
מבכים את מותה: רונית מטלון, הסופרת המוערכת שהלכה לעולמה הלילה לאחר מאבק במחלת הסרטן, הייתה דמות מרכזית בספרות העברית. יצירותיה עסקו בנושאים מהותיים הנוגעים לזהות ישראלית וליוו קוראים רבים, בהם כמובן גם סופרים, חוקרים ועמיתים.
הסופר א"ב יהושע, חבר וקולגה, שקיבל עם מטלון את פרס א.מ.ת. בשנה שעברה הוכה בהלם ממותה. "זה היה מאוד פתאומי. שמעתי שהיא חולה לפני שבועיים וזה הפתיע אותי מאוד", סיפר ונזכר בחברותם העמוקה. "את רונית אני מכיר שנים רבות ומעריך אותה כאחת הסופרות המזהירות שיש פה. 'קול צעדינו' הוא מבין הספרים המיוחדים שנכתבו בשנים האחרונות".
"היא הייתה כותבת ענקית שניגשה לעניין המזרחי באופן מורכב ומאוד מעניין, כשהדברים התבססו על הרקע שלה והמשפחה שממנה באה", אפיין יהושע את כתיבתה. "מלבד זאת היא הייתה מאוד ביקורתית וחיבבתי אותה באופן מיוחד. היה לה קול צלול בכל הנוגע לכנות". מטלון החליפה את יהושע כמרצה ופרופסור מן המניין באוניברסיטת חיפה. "המפגש האחרון שלנו היה באוניברסיטה לפני כמה חודשים. היא הייתה אהובה שם מאוד על כולם. אינטלקטואלית ענקית ואידיאולוגית גדולה. זו אבידה לספרות, למחשבה הישראלית ולביקורת".
הסופרת אורלי קסטל-בלום סיפרה מי הייתה מטלון עבורה. "רונית היא אות ומופת. בשבילי היא תמיד הייתה אינדבידואליסטית שעובדת לבד, ריאליסטית שיודעת גם את החשיבות של הבהייה עצמה", שיתפה קסטל-בלום ונזכרה בשיחה שהתקיימה ביניהן לאחרונה, לפני שתפסה אותה המחלה. "לפני כמה חודשים היא סיפרה לי כמה מקסים בחיפה למעלה בכרמל, כמה שקט שם, שהיא מוצאת את עצמה בוהה בגינות ציבוריות. היא הייתה קול קלאסי בספרות הישראלית, נוקב, אמין, נשי עם מודעות חברתית גבוהה והיא תחסר מאוד בנוף הספרותי. ידעתי שהיא חלתה אבל לא ידעתי שהמצב כל כך גרוע. אני ממש בהלם".
נשיא המדינה, רובי ריבלין נפרד מהסופרת המוערכת בפוסט שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו: "רונית מטלון המנוחה לא הייתה רק סופרת נהדרת, שספריה השמיעו קול נשי ומזרחי צלול, מקורי ונחוש, אלא גם העמידה דורות של סופרים ואנשי ספר במסגרת עבודתה האקדמית. זוהי זכות ותרומה גדולה לתרבות הישראלית, שתלווה את כולנו גם הלאה. חבל על דאבדין ולא משתכחין".
באוניברסיטת חיפה, בה מטלון עמדה בראש החוג לכתיבה יוצרת, הרכינו ראש. נשיא האוניברסיטה, פרופסור רון רובין ספד לה: "זהו יום עצוב ואבדה גדולה לעולם הספרות והתרבות בישראל". הוא סיפר על הדרך בה שילבה בין הכתיבה, ההוראה והמחקר: "מעבר להיותה סופרת מצוינת, רונית הייתה דוגמא לשילוב בין עולם הרוח והאקדמיה. הסטודנטים הרבים שלה לאורך השנים זכו ללמוד ממרצה מעולה שידעה איך משלבים בין תיאוריה מצד אחד ופרקטיקה מצד שני. הייתה בה תמיד התשוקה ללמד ולהעביר את הידע שלה לסטודנטים הצעירים. זוהי אבידה גדולה".
יערה שחורי, סופרת ועורכת ספרות מקור בהוצאת כתר, בה פורסם ספרה האחרון של מטלון, ספדה לה כמו כן. "מעבר לחשיבות שלה לספרות העברית, היא עוד תילמד ותחקר. טביעת האצבע שלה היא ייחודית ומשמעותית. היא הצליחה להעמיד גוף ספרותי כל כך חשוב והייתה סוג של מגדלור". שחורי נזכרה במפגשה הראשון עם יצירתה של הסופרת, ברומן "זה עם הפנים אלינו", שלדבריה היה שונה מכל דבר אחר שקראה. "היושר שלה, העושר האינטלקטואלי, היכולת שלה להביע עמדות לא מקובלות, אף פעם לא לנסות למצוא חן, לא להגיד מה שנכון להגיד, כשתוך כל זה היא עושה המון סטיות מספר לספר. היא הייתה זהירה במובן של להגיד את דבר האמת, אבל הייתה אמיצה באופן שבו כתבה. יש אנשים שספרות היא דת עבורם והיא ממש כזו".
"מכלל הסופרים רונית מטלון הייתה מישהי שהייתי מקפידה לקרוא מתוך סקרנות כנה", סיפרה הסופרת ומבקרת הספרות איריס לעאל, שגם הזכירה את "זה עם הפנים אלינו" בתור הרומן הראשון של מטלון שקראה. "לקח לי זמן להבין את הכוח של הספר ואת מלוא היופי והחדשנות שלו, וחזרתי אליו כמה פעמים. היא התבססה על מחשבה, לא על אינסטינקט ובכלל לא הייתה אוטומטית. מבחינתי זו יוצרת ענקית שחשוב וכדאי לחזור לקרוא בה".
הסופר איימן סיכסק, שהיה תלמיד של מטלון באוניברסיטת חיפה, סיפר על מי שליוותה אותו גם לאחר הלימודים, בפוסט שפרסם בפייסבוק: "בגיל 20 הייתי סטודנט מבוהל במחלקת הכתיבה היוצרת של האוניברסיטה העברית", הוא כתב. "רונית מטלון הייתה אחת המרצות, והאדם הראשון שפחדתי ממש להראות לו טקסט שלי. היא הייתה ידועה כמורה מחמירה, כזו שיכולת האבחנה שלה מפלחת טקסטים ולבבות של כותבים צעירים ושאפתנים במשפט אחד או שניים. כשהיא אהבה את הסיפור שלי, הרגשתי שחציתי את האוורסט. אלה שהיו מספיק בני מזל כדי לזכות באהבתה של רונית, ידעו שאחרי ההחמרה והקושי מגיעה תמיכה, ליווי ותבונה בנדיבות שאין שנייה לה. הבוקר איבדנו במפתיע, כשהיא בת 58, את אחד הקולות החשובים ביותר בספרות העברית, סופרת שכתיבתה הרחיבה את השיח על זהות ישראלית. הפסדנו את כל מה שהיא הייתה יכולה עוד לתת לנו, ובכל זאת היא השאירה אחריה כל כך הרבה. להתראות בהמשך, רונית אהובה. בטח לא היית אוהבת את הטקסט הזה. כשניפגש שוב, תגידי לי מה היית משנה".
 |
