הסיפור הקצר שהפך ללהיט: לינה דנהאם עשתה את זה קודם

כשבועיים חלפו מיום פרסומו של הסיפור הקצר Cat Person בגיליון דצמבר של "הניו־יורקר", ונדמה שמזמן לא זימנה יצירה ספרותית תילי פרשנויות כה רבים, מחלוקות כה סוערות וחוזה כה שמן - הדיווחים מדברים על מיליון דולר שתקבל מחברת הסיפור קריסטן רופניאן, בת ה־36. רופניאן הפכה אם כן לסינדרלה ספרותית, אחת שהשאירה נעל אחת של ואנס על מדרגות "הניו־יורקר" וזכתה במלוכה, אף שבסך הכל כתבה על מקרה שגרתי למדי: מרגו, סטודנטית בת 20 העובדת במזנון של סינמטק במישיגן, פוגשת שם את רוברט, גבר בן 34 שבא לקנות פופקורן וסוכריות ליקריץ, ואחרי פלירטוט קצר הם ממשיכים להתכתב בצ'טים, יוצאים לדייט, שותים יחד, ובסופו הם זורמים לביתו, שם הם מקיימים יחסי מין מגושמים, שמרגו עושה באי־חשק.

למחרת מרגו מעדיפה להפסיק להתראות עם רוברט אבל מהססת: בכל זאת הוא הפגין כלפיה רגשות ועורר בה רחמים. חברתה שולחת לו הודעה ששמה ליחסים סוף פסוק, אבל גם אם נדמה שרוברט מקבל את הגזירה, לאחר זמן מה הוא אורב למרגו בבר השכונתי, ובלילה שולח לה הודעות רכושניות ותוקפניות, ומסכם בשם התואר "זונה" - מילתו האחרונה של הסיפור כולו.

מזמן לא נשמעה הצהרה ספרותית כל כך שמרנית ומפונקת. "Cat Person"(צילום: shutterstock)

הסיפור כתוב בגוף שלישי אך צמוד לתודעתה של מרגו, המתארת בפירוט את שלבי ההיכרות עם רוברט וציטוטים מתכתובות ביניהם, ודורשת לא מעט במראהו החיצוני ובביצועיו המיניים. כל אלה משווים לסיפור נופך מציצני מושך: הדלת בחדר השינה אינה נסגרת על אפו של הקורא ולא נשמעת קריאת "קאט!" כשהשניים פושטים את בגדיהם. אך הדגש הספרותי נעוץ בחדירה אל רגשותיה התנודתיים של אישה כלפי גבר שמיועד להיות מאהבה - כמו אנה קרנינה, מאדאם בובארי, מריאן דשווד וגברת דאלוויי לפניה - עם טוויסט עכשווי מאוד.

אבל האם העכשוויות של "קט פרסון" היא רק טוויסט, או שהיא עצם העניין? מרגו היא גיבורה לא מפותחת, מרוכזת בעצמה וילדותית - מין "קול של דור", אותו ציווי שנתנה לנו בזמנו לינה דנהאם, ומאז הפך לתו תקן מייגע שתולים על כתפיו של כל גיק, ובלבד שיהיה יליד שנות ה־90. גיבורה אדולוסנטית יכולה להיות מרתקת, אבל 'קט פרסון' אדולוסנטי במהותו - מציג תודעה ריקנית, דבק בעלילתו הכחושה בלי שאר רוח, מתחבט בסוגיה פריבילגית עד כדי דחייה: רופניאן סיפרה כי ביקשה לבחון מה קורה כשנוצר קשר רומנטי עם "אנשים שאנחנו פוגשים מחוץ למעגל החברתי שלנו". מזמן לא נשמעה הצהרה ספרותית כל כך שמרנית ומפונקת.

בעוד הספרות נדחקת עוד ועוד לשולי התרבות, הוויראליות של 'קט פרסון' מעוררת את החשד שגם הקורא העכשווי לוקה באדולוסנטיות לא מבוטלת:

 נעים לו לקרוא על עולמו הקטנוני, להתווכח בלהט על ענייני השעה (הסיפור נקלע לדיוני MeToo#) בלי להידרש להקשרים רחבים יותר, בלי לשבור את הראש על פערים ואירוניה, להיות קורא צרכני ולא יצרני. וכמו מוצרים אופנתיים אחרים, נדמה שכבר עכשיו עולה טעם מיושן מהעיסוק הנוסף בסיפור הזה. יש להניח שדפי העיתון של 'קט פרסון' התקמטו זה כבר לפקעת מוצקה, שנדחסה לעמקי נעל ואנס חדשה שמחכה לסינדרלה המילניאלית הבאה.

הביקורת פורסמה ב"ידיעות אחרונות", מוסף "7 לילות".