בארץ לעולם לא: לגלוש ב-WiFi בצפון קוריאה
מצפון קוריאה כבר הגיעו סיפורים על חנויות עם פירות פלסטיק, כספומטים שאין בהם כסף ומכונות שתייה בלי חריץ למטבעות. האם כל החידושים שם הם אחיזת עיניים? זה מה שקרה כשכתב AP ניסה להשתמש ב-WiFi בנמל התעופה
צפון קוריאה היא אחת המדינות הכי פחות ידידותיות למי שמחפש חיבור אלחוטי לאינטרנט. מי שיחזיק בה מכשיר הפולט אותות Wi-Fi עלול להיעצר ולספוג קנס כספי עצום. אם אתה צפון קוריאני, מצבך עלול להיות גרוע יותר. עצם הרעיון של שימוש באינטרנט בציבור מלחיץ מאוד את בכירי המשטר, והגישה למרשתת במדינה הקומוניסטית המסוגרת כמעט בלתי אפשרית לאזרחיה - רק לאליטה, וגם זה תחת מגבלות חמורות.
אבל הנה סימן לכך שמשהו אולי משתנה. ספקית האינטרנט המרכזית של צפון קוריאה התקינה לאחרונה רשת Wi-Fi ניסיונית באולם הטיסות היוצאות בנמל התעופה הבינלאומי של פיונגיאנג. זה מקום שהגיוני להתחיל בו. השירות הזה זמין רק לנוסעים שכבר עברו במכס, ורק הם מודעים לקיומו. אריק טלמדגה, כתב סוכנות הידיעות AP, מספר שכשהבחין בסמל ה-WiFi המפורסם באולם הטיסות היוצאות הוא החליט לנסות את השירות החדש. זו עדותו:
"היה לי קצת זמן פנוי. לא ציפיתי ליותר מדי. פינת האינטרנט נחנכה בשנת 2015, אבל מעולם לא ראיתי מישהו משתמש בה באמת. בפעם הראשונה שניסיתי אותה לא היו דיילות ולא היו מקלדות לשולחן העבודה. הפעם החוויה הייתה שונה. אישה צעירה באזור שירותי האינטרנט אמרה לי שאני יכול להשתמש ב-Wi-Fi במשך 30 דקות תמורת שני דולר. היא לקחה את מספר הדרכון שלי ונתנה לי חתיכת נייר עם שם משתמש וסיסמה. האות נקלט הכי טוב ליד בית הקפה, היכן שיש ראוטר, אז היא הציעה לי להתחבר משם.
"ניסיתי. כמה פעמים. שם המשתמש היה שגוי, לפי הודעה שהופיעה לי על המסך. חזרתי לפינת האינטרנט וביקשתי עזרה. הדיילת התנצלה ובאה איתי לבית הקפה וניסינו יחד. לא הצלחנו. היא ביקשה ממני להמתין ואז חזרה עם שם משתמש חדש. הוא לא עבד. היא קראה למפקח בטלפון הסלולרי שלה. ניסינו שוב. ההודעה האחרונה שקיבלנו על המסך לפני שוויתרנו הייתה שאי אפשר לפתוח את העמוד. הדיילת לקחה אותי בחזרה לפינת האינטרנט והחזירה לי את שני הדולרים שלי.
מחוברת לעצמה: כך נראה האינטרנט של צפון קוריאה
"שום דבר מזה לא ממש הפתיע אותי. Wi-Fi בנמל התעופה הוא במקומות רבים יותר דבר ששואפים אליו מאשר דבר שבאמת עובד. היו לי למעשה אותן הבעיות בבייג'ינג, מינוס דיילות כלשהן שיעזרו לי. במידה מסוימת זו גם הייתה הקלה. התחברות לרשת Wi-Fi בלתי מוכרת, במיוחד בנמל תעופה, חושפת את הטלפון לכל מיני סוגים של פגיעה. ועדיין, כתובת ה-IP בנמל התעופה של פיונגיאנג שהופיעה על המסך שלי היא כזו שהגיוני למצוא בשרת פרטי.
"יותר מזה, נראה שהדיילת באמת ניסתה לעזור. היא די עשתה מה שכל אדם אחר היה עושה במצב כזה עם לקוח ואין ספק שהיא הניחה שנצליח לתקן את הבעיה ולהתחבר. היא גם הציעה לי להשתמש באינטרנט באחת מעמדות האינטרנט הנייחות.
בניגוד לאמונה הרווחת, לא הכול בצפון קוריאה מזויף. אבל בהחלט יש דברים שכן. יכול להיות שה-WiFi הוא בדיוק כמו מכשירי הכספומט החדשים בנמל התעופה – האורות דולקים, לפחות לפעמים, אבל אף אחד שאני מכיר לא הצליחה למשוך בהם כסף. יכול להיות שהם כמו המכונה החדשה למכירת קפה באולם מקבלי הפנים. לא הצלחתי למצוא בה חריץ לשלשל דרכו כסף או הבהרה כמה זה יעלה.
למרבה הצער, נאלצתי לתפוס את המטוס שלי בלי לבדוק את האימייל.
אנסה שוב בפעם הבאה, אם ה-WiFi עדיין יהיה שם".
לפנייה לכתב/ת 
