שנה אזרחית חדשה בפתח, ודומה כי כל האתגרים הישנים עודם תלויים ועומדים, בלתי פתורים – ויש שיאמרו אף נעשים חמורים יותר מיום ליום. הצהרתו של הנשיא טראמפ ביחס למובן מאליו, דהיינו ההכרה בקיום הזיקה היהודית לירושלים והיותה בירת המדינה היהודית, היוותה אמתלה מושלמת לפלסטינים להכריז על "ימי זעם" אינסופיים ועל "קבורתו"של "תהליך השלום", ככל שהיה כזה בשנים האחרונות בין ישראל והפלסטינים. ההצהרה גם הניעה את גלגלי הסרק של הדיפלומטיה הבינלאומית להצהיר הצהרות שכנגד ולספק עוד אוויר חם לבלון המזרח תיכוני, מבלי לקדם הנושא לפיתרון ומבלי שתירשם כל תזוזה אמיתית בנושא.

במישור האיזורי, איראן ממשיכה להתגרות בישראל באמצעות בניית כוחה בסוריה ובלבנון (באמצעות הבובה האיראנית על חוטים, "חזבאללה"), כוחות האנרכיה הסלפים מפגינים כוחם מול ישראל (והחמאס, יש לומר) בעזה וסיני, לצערנו, בוערת במאבק בין מצרים ובין גורמי ג’יהאד אכזריים. ובתווך, ישראל עודנה נאבקת לשמור על איזון עדין בין מלחמה ושקט בשטח כאשר הזירה הבינלאומית גועשת מגינויים, הצהרות ומאבקים על התודעה ודעת הקהל, עם הפגנות בזירות שונות שנועדו לשלול את הלגיטימציה הבינלאומית של עצם קיומה. נו, כמו שאמרנו – עולם כמנהגו נוהג, לא?

אז, זהו – שלא. שנה חדשה היא שנה של אתגרים אך גם שנה של הישגים – יותר תיירים מגיעים לישראל, הטכניון השיק לאחרונה את הגרסה הסינית שלו (!!), חברות ישראליות כובשות מקום בזירה הבינלאומית, יזמים חודרים לשווקים חדשים, ישראל ממצבת עצמה מחדש בעולם באמצעות נוכחות בזירות חדשות-ישנות כגון אפריקה ואמריקה הלטינית וקצרה היריעה מלתאר. למתבונן ברור כי רוחות של שינוי מנשבות סביבנו, באופן שאם רק נרשה לעצמנו להרים ראש לרגע מההמולה היומיומית ונאפשר לעצמנו מבט כן ואמיתי על המציאות, נראה דברים חדשים ונפלאים.

"נביט פנימה והחוצה ונמצא אוצרות של ממש". עזאני

וכך הוא הדבר גם ביחס אלינו, כאן, העמלים יום יום "לשגרר"את ישראל בקרב הציבור הרחב. שנה חדשה אינה רק שנה בה נעמוד שוב מול האתגרים הידועים, אלא גם שנה של אפשרויות חדשות – של חידושים ושל רעיונות טריים, שנה של חיבורים אנושיים מיוחדים, שנה שבה נביט פנימה והחוצה ונמצא אוצרות של ממש. שנה שבה נאגור אנרגיות חדשות להראות את הדרך לילדינו ולמשפחתנו, להיאחז בזהות בת אלפי שנים, למצוא נקודות השקה מודרניות למדינה היהודית של ימינו, לאתר את אותו ספר נפלא שזה עתה פורסם במהדורתו האנגלית, אותו סרט מיוחד שכובש את הבמות בהוליווד, את אותה תרופה נפלאה למחלה ארורה.

זו יכולה להיות השנה שבה נמצא את עצמנו מחוברים להורינו, לסבינו וסבתותינו, לאלו שבאו לפנינו ולאלו שיבואו אחרינו, שנה שבה נותיר חותם על המציאות שסביבנו. השנה יכולה להיות שנה של משמעות, שנה שבה האמת תהיה זו שתאיר את הדרך, שנה של שלמות פנימית וחיצונית ושנה שבה נצעד קדימה אל עבר "הארץ המובטחת"בליבנו.

רבים מניחים ייאוש על פני תקווה ומעדיפים לשקוע בפסימיות קיומית. זוהי לא דרכנו. הנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל, אופטימיסט נצחי, אמר פעם כי: "אף על פי שפסימיות נראית יותר רצינית, אופטימיות היא יותר ריאלית". תחשבו על זה לרגע – מדינת ישראל עצמה היא הגשמה של חלום, שבמשקפיים "ריאליות"נראה בלתי אפשרי, והנה היא מולנו! ההוכחה לבלתי-אפשרי! הרשו לי לקחת דקה מהעבודה היומיומית, ולהביט על מה שהשגנו עד כה ב-StandWithUs: הגענו למעל חצי מיליון סטודנטים באוניברסיטאות שונות בארה"ב וברחבי העולם, חלקנו את סיפורה של ישראל עם מעל 200,000 תלמידי תיכון, הכשרנו אלפי מנהיגים צעירים, יצרנו פלטפורמה של מדיה חברתית שאין שני לה בעולם היהודי והפרו-ישראלי ועשרות מליונים של חומרים חינוכיים עשו דרכם אל כל רחבי העולם. זו הייתה השנה שלנו, ואני כולי מלא ציפייה ותקווה לשנה האזרחית החדשה ומה שהיא טומנת בחובה!

הנשיא פרס ז"ל אמר עוד: "אנשים שאין להם פנטזיה לא עושים דברים פנטסטיים".

שתהיה לכולנו שנה פנטסטית!