מכבי ת"א נדלקת - ואז נשרפת בלי סיבה

מכוניות דראג-רייסינג מתדלקים בניטרומתאן. זה רועש, זה בוער וזה מטיס אותן ל-500 קמ"ש. הקטע הוא שהן טסות רק 300 מטר ואז שולפים מצנחים. לכאורה, מכבי אין דה יד מתודלקת בניטרומתאן כי התוצאות בסיבוב הראשון הן 3-6 בבית לעומת 4-2 בחוץ. אבל אם מסתכלים על כל הסיבוב הראשון, רואים שאחרי ניצחון בדרך כלל יגיע הפסד. אם יתחברו להם שני ניצחונות, תמיד יגיעו שני הפסדים, בלי קשר לבית או חוץ.

חוסר היציבות לאורך הסיבוב מתבטא גם בחוסר יציבות במהלך משחקים. מכבי נדלקת אבל אז נשרפת. מין חורים שחורים לא מוסברים ששותים את האנרגיה מהקבוצה. כך ראינו לא פעם משחקים שפשוט מוכרעים ברבע בודד של ריפיון בהגנה או של חוסר ריכוז ותיאום בהתקפה. כך מול הכוכב האדום (רבע 3), אנאדולו (רבע 4), ברצלונה (1) וצסק"א (2). אני מדבר על הפרש דו-ספרתי ברבע.

מכבי מאוכזבת(צילום: עוז מועלם)

כך היה גם מול מלאגה. בחצי הראשון מכבי הייתה מדהימה. משחק הגנה מעולה בעיקר של בולדן (5 חטיפות!), שיתוק מקאלןם ע"י דיברתולומאו שהמאיס עליו את החיים, שימוש מוגזם באוגוסטין במקום שרמדיני - מה שאיפשר לפרחוסקי ולטיוס חופש בהתקפה ופחות לחץ בהגנה. כל זה הביא ל-6 חטיפות של מכבי ועוד 7 איבודים של הספרדים בחצי. מכבי עשתה את מה שהיא עושה הכי טוב ביורוליג: הורידה את האחוזים של היריבים. מתוך ייאוש הספרדים החלו לזרוק ל-3, לא אחת החוזקות שלהם, וסיימו את החצי עם 7 מ-16. בהתקפה קול וג'קסון חדרו בלי התנגדות. בדקה ה-15 מכבי הגיעה ליתרון השיא שלה במשחק, 14 נקודות.

ואז הגיע הרבע השלישי. נגמר הדלק. פתאום ג'קסון שומר על מקאלום. שומר רע. שומר רחוק ממנו. שומר לאט. לא עובר מתחת לחסימה ומאפשר לו לנהל בנחת את המשחק (15 נק ו-6 אס') .פתאום דיברתולומאו שומר דווקא על ברוקס. פתאום שרמדיני נכנס במקום אוגוסטין, סוחט 4 עבירות, קולע 5 מ-6 ועוד 5 מ-5 מהעונשין. פתאום קול וג'קסון יותר עייפים, יותר קשה להם לחדור. הם מנסים בכוח, נתקעים על הבייסליין, לא עושים סל, לא סוחטים עבירה ולא משחררים לאחרים. ועכשיו תור מכבי לזרוק מהשלוש. וכשמכבי זורקת לשלוש זה שווה להרמת ידיים, כי מכבי היא האחרונה ביורוליג באחוזים משלוש. ככל שהתקדם המשחק מכבי זרקה יותר ויותר ואיבדה יותר ויותר:

רבע 1: 2-2

רבע 2: 6-3

רבע 3: 8-1

רבע 4: 10-3