"אני שונא אתכם, הלוואי שהיו לי הורים אחרים"
ילדים מאותתים כשקשה להם להסביר את עצמם או כשהם חושבים שאנחנו לא מבינים אותם. איך נצליח לגלות למה הילד מתכוון, גם כשהוא כועס ואומר משפטים שקשה לשמוע?
לא פשוט לשמוע אמירות כמו "אני שונאת אתכם, הלואי שהיו לי הורים אחרים". אנחנו נפגעים וכועסים בדרך כלל, אך האמירות הללו הן למעשה הדרך של הילדים לדבר איתנו כשהם לא תמיד יודעים איך לעשות זאת.
באמירה זו, הרגשות של הילדה מאוד אמיתיים וחזקים, וחשוב לא להתייחס אליהם בזלזול אך גם לא בבהלה. התגובה צריכה להיות אמפטית עם התייחסות בוגרת למצב ולרגשות שעלו, למשל - "אנחנו מבינים שאת כועסת. את רוצה לספר לנו מה קרה?"
לעיתים נגלה שמה שהילד אומר או עושה שונה ולעיתים אף הפוך מהכוונה האמיתית שלו - הסמויה. כדאי שנעצור רגע לפני שאנחנו מגיבים ממקום רגשי ואוטומטי, כדי לנסות להבין מה המסר. לא קל לעצור ולהשהות תגובה כשהילד משקר, שופך את צלחת הקורנפלקס על הרצפה (ולא בפעם הראשונה), מתחצף, צועק, מתווכח או בוכה. התגובות שלנו והביקורת שלנו בדרך כלל מיידיות, אוטומטיות ורגשיות, אך זה בדיוק המקום לעצור רגע ולשאול - "מה הוא מנסה להגיד לי?"
מתי מתרחשים איתותים?
- בהתאם להתפתחות הכרונולוגית של גיל הילד: גיל המרד (2-3 שנים) שמבטא את הרצון להיפרדות ועצמאות, גיל ההתבגרות בו גם יש תקופת מרד, כעסים וצורך בעצמאות. אם נכיר בשלבים השונים ובאיתותים המתאימים לגיל, ייקל עלינו להבין את הילדים ולהתייחס אליהם בהתאם.
- כאשר לילד חסרות המילים לביטוי המצוקה שלו: לילדים בני 4-5 קשה להסביר חוסר ביטחון או ביישנות למשל, ולכן יראו זאת על ידי איתות. אם ילד בן חמש מאוד מתגעגע לאחד ההורים שלא נמצא הרבה בבית, יתקשה להסביר את הגעגוע והעצב שלו ונוכל לשמוע פתאום מהגננת שההתנהגות בגן השתנתה, שהוא מרביץ יותר או שנרגיש בבית שהוא עצבני ומתפרץ בקלות.
קראו עוד:
- מחקר: מספר הלידות משפיע על מראה הפנים
- המזכרת של ליה בת ה-8 שנפטרה מסרטן
- "הצלתי את הילדים שלי מאבא לא טוב שהייתי עלול להיות"
- כשהילדים לא בטוחים שהוריהם ירצו או יוכלו להקשיב להם. ילד שמנסה לומר לנו שקרה לו משהו בבית הספר ואנחנו מעבירים את זה ב"אל תדאג זה בסדר, ככה גם היה לי בגילך", עלול לפנות לאיתות של הסתגרות, התחלות (מחלה), כעס וכדומה.
- כאשר הילדים חשים שזה יפיק יותר תועלת מהמילים. מי לא מכיר את האיתות הידוע של ילד שמושך בצמות לבת שהוא אוהב? או מרביץ לאחותו כי הוא מרגיש שזה מה שיפיק את תשומת הלב המירבית.
- איתותים יכולים להיות נלמדים אם הם מזכים בעקבותיהם עידוד ותשומת לב מהמקום הלא נכון. אם ילד שזקוק לתשומת לב, מצליח לקבל אותה רק כאשר הוא משתטח על הריצפה בצרחות - נגלה שהתנהגות זו תחזור על עצמה שוב ושוב כאשר הילד ירצה את תשומת הלב שלנו.
ילדים לא מתעייפים מלאותת, אם הם לא יצליחו להשיג משהו, הם ימשיכו בכך ואף יחמירו את העוצמה כדי לקבל מענה למסר הרגשי שהם לא מצליחים להביע במילים.
איך נצליח לגלות מה הילדים רוצים להגיד?
1. מודעות: המפתח הוא הבנה ששעמום יכול לייצג גם פחד, קושי, דכדוך או מצוקה חברתית. שקר יכול לאותת על פחד מדחייה או כישלון, כעס לעיתים יכול לאותת על פגיעה או כאב ממישהו או משהו, הצקה יכולה לומר לנו על חיפוש תשומת לב, צורך בהכלה וכדומה.
2. האם הבנו נכון? לעיתים מה שאנחנו שומעים לוקח אותנו לחששות שלנו, ולא תמיד זה גם מה שהילד מרגיש. ההבנה לרוב היא מהפרשנות האישית שלנו לסיטואציה וחשוב שנשאל את עצמנו ואת הילדים אם הבנו נכון. למשל, את המשפט "אימא, לא כיף לי בגן" אימא אחת יכולה לחשוב שהגננת לא מספיק טובה, השנייה יכולה לחשוב שלילדה אין מספיק חברים, השלישית מפחדת שקרה משהו לא טוב בצהרון. הילדה בכלל התכוונה שהיא רוצה קצת זמן אימא שתבוא לקחת אותה יותר מוקדם.
3. באיזה מקום והקשר מופיע האיתות? האם זה קורה בעיקר בבית או גם מחוץ לבית, בבית הספר או בגן? זה קורה כשאתם לבד איתו או כשיש אנשים בסביבה? (האם הילדה צורחת ומשתוללת כשההורים רבים ביניהם? כשיש מריבות בינה לבין האחים שלה? האם זה קורה בבית הספר או בגן בזמן משחק חופשי? האם זה קורה תמיד במקום שיביך אתכם? אולי זה דווקא כשהילדה לבדה ומשחקת במשחקי דמיון?).
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
4. מתי מופיע האיתות? האם זה קורה בשעה מסוימת של היום, בזמן מסויים של השבוע? (לדוגמה, אם האיתות מופיע ממש לפני שהולכים לישון או ממש בשנייה לפני שצריך לצאת מהבית והכי ממהרים? האם קרה משבר כלשהו בחייו של הילד - מעבר דירה, לידת אח, מחלה של בן משפחה וכדומה.
5. מי הכי מושפע ולמי זה באמת מיועד? לא תמיד המסרים הם עבורנו ההורים. לעיתים זה לגננת או למורה, לעיתים לאחד האחים או לחברים. צריך לראות על מי האיתות הכי משפיע או במילים אחרות את מי הוא הכי מעצבן/מביך/מכעיס/פוגע.
6. מה התגובה שלנו? האם בתגובה שלנו אנחנו כועסים, מוותרים יותר או נבהלים מהילד. למשל, כל פעם שאנחנו בסופר, הילד משטתח על הרצפה ואנחנו מרגישים לא נעים, מוותרים וקונים לו מה שרצה?
7. נשאל שאלות הבהרה: הכוונה לא לשאול "למה אתה עושה את זה?" כיוון שהילד לא ידע לענות על כך וזה יגרום לו לחוש ששופטים ומאשימים אותו, אלא שאלות שיתנו לילד תחושה שאנחנו באמת מקשיבים לו: "אמרת שמשעמם לך בבית ספר, למה אתה מתכוון?", "אתה כל הזמן אומר שאנחנו לא אוהבים אותך בבית, אתה יכול לתת לי דוגמה?".
8. חשיבה על פתרון: חשבו ביחד עם הילד על פתרון. תופתעו לפעמים כמה הילדים יצירתיים וכמה הפתרונות שלהם טובים ופשוטים לביצוע. בנוסף, כאשר הפתרון מגיע מהילד, אתם יכולים לדעת שזה בדיוק מה שהוא צריך.
אור שוורץ כהן, יועצת חינוכית M.A, מנחת הורים ומאמנת רגשית לילדים, ומנהלת את האתר ודף הפייסבוק "הורות יצירתית
"
איך להגיב כשהילד בהתקף זעם?
לפנייה לכתב/ת 
