פחות 32 ק"ג ומעשן כבד: הבריאות של רפי גינת

מי אני:

"איש תקשורת, זמר, בקרוב משיק דיסק הצדעה לשירי לאונרד כהן. לדבר איתי על חיים בריאים זה אבסורד טוטאלי, כי עד לפני שנתיים לא עשיתי שום בדיקות, לא ראיתי רופאים, אני מעשן כבד, אכלתי הרבה. הבן שלי, ליאור, אמר לי, 'הגעת לגיל שנגמרו המשחקים, אני לוקח אותך לרופאת משפחה ואתה עושה סדרת בדיקות' - ומאותו רגע עשיתי כל בדיקה שהומצאה על הגלובוס, מבדיקת מאמץ ועד צנתור וירטואלי. הכול יצא פיקס. אני גר ברמת השרון, נשוי פלוס שלושה וסבא לנכד. בן 68, גובה 1.83, שוקל 102 קילו ושואף ל־99, כדי לראות את המאה מהצד השני שלו".

יום העבודה שלי:

"עשיתי המון טלוויזיה, מִנכ"לתי את ערוץ 10, ערכתי את העיתון שלך ('ידיעות אחרונות'), בשנה האחרונה עשיתי פרויקט של אלבום הצדעה לשירי לאונרד כהן. הפקתי אותו בניו יורק, עם טובי המוזיקאים, עם תזמורת ענק, זמרות שחורות עם קול אלוהי, המעבד המוזיקלי הוא של דונה סאמר, אנשים מקצוענים בליגה אחרת. עשיתי את האלבום בשבילי, ופתאום האמריקנים התחילו לגלות בו עניין ומדברים איתי על הופעות בניו יורק ובמינכן. יש לי בס מתכתי, עם עוצמה, והם היו מופתעים מהקול שלי, אמרו שלא שמעו מישהו עם כזה 'רה' נמוך. ההקלטה הייתה חוויה מטורפת, עשרה ימים עם זמרות ונגנים של מדונה, אלטון ג'ון, ברוס ספרינגסטין. הייתי מקליט שיר ביום והזמרות קראו תווים כמו שאני קורא עיתון, ישבתי המום בהקלטה. בכלל חשבתי להקליט אלבום בשבילי ובשביל חברים, ושייכנס לגלגלצ, כי דברים קודמים שעשיתי לא עברו את הפלייליסט.

"כשאני לא מתעסק באלבום אני מעורב בשידוך חברות ישראליות למדינות באירופה בנושאי תשתיות ואנרגיה. כל חיי הייתי בזמנים לחוצים, עכשיו אני עסוק הרבה פחות וזה כיף, יש לי זמן לשבת עם חברים ולשלב ביזנס ומוזיקה".

התזונה שלי:

"בעבר עשיתי ניתוח טבעת, שבהתחלה עבד שיגעון, ורזיתי 45 קילו. זה החזיק כמה שנים וכעבור 20 שנה הייתי הראשון בארץ שעשה ניתוח שרוול, במהלכו הרופאה מצאה את הטבעת זרוקה בבטן. בהתחלה זה רץ יפה מאוד, ולאט־לאט זה כנראה מתנפח. חזרתי לשקול 140 קילו. כל הניתוחים האלה טובים לזמן מוגבל, מפני שאתה לומד להערים על העזרים האלה.

"לאחרונה הבן שלי החליט לקחת אותי בידיים ולקח אותו לנטורופתית הגר שפר, שנתנה לי דיאטה מאוזנת, ופתאום התחלתי לרדת במשקל. הייתי רגיל לדיאטות מטורפות, שבהן אוכלים רק תפוחים במשך שבועיים. לפני כל פתיחת עונה של 'כלבוטק', כבר 39 שנים, בקיץ הייתי משמין ואז עושה דיאטה מטורפת. אצל הגר התחלתי 134 קילו ובתוך שמונה חודשים הגעתי בלי מאמץ למשקל 102 קילו. אין פחמימות ומאפים, שאני הכי אוהב. אבל כשאני בחו"ל אני לא חוסך מעצמי, אוכל קרואסונים עם ריבה ונקניקיות בלחמנייה, מעלה שלושה קילו. לא נגמלתי מהנאות החיים, אבל כשאני חוטא אני מעניש את עצמי מייד, לא משאיר את החטא שיתנחל אצלי. מייד מקזז.

"כשאני בארץ אני מחמיר עם התפריט שקיבלתי - בבוקר שותה שני הפוך, לפעמים שלושה, עם חלב, בלי סוכר. בצהריים קופסה של פילה טונה בשמן זית, עם סלט כרוב ועליו טחינה. בחמש חטיף חלבון, בערב שני שיפודי פרגית או עוד פעם טונה, מקרלים, סלט ירקות או כרוב. כשאני מול הטלוויזיה אני מנשנש חמישה קרטיבים של 15 קלוריות כל אחד. אני יכול לאכול שניים־שלושה תפוחים ביום, אני לא אוהב, אבל זה הכי טוב. מכנסיים הורדתי מ־44 ל־36 במידות אמריקניות. יש לי שלושה ארונות בגדים: ארון שמן, רזה וביניים".

כושר:

"פה לא יעזור לאף אחד שום דבר, אני לא עושה ספורט בכלל, לא רץ ולא הולך. ספורט זה לא בריא, תראי איך כל הספורטאים נראים בגילי, הגוף שלהם משלם מחיר. כל החברים שלי עם נקע או שבר או חוזרים מסקי לבית חולים. אשתי עושה כל יום 10 ק"מ בהליכה, אבל זה לא מעניין אותי.

"אני מעשן מגיל 12 והחל מגיל 16 שתי קופסאות ביום, כל יום. גילו לי אמפיזמה בריאות, התחלתי לקחת משאף ספיריבה, והמדדים השתפרו באופן שהפתיע אפילו את הרופאים. הבדיקות שלי יותר טובות משל המשפחה שלי, והם כולם שומרים על הבריאות".

גם כשאני עובד בלחץ אני תמיד רגוע. רפי גינת(צילום: רמי זרנגר)

טיפוח:

"פדיקור פעם בשישה שבועות, ג'ל או וקס על השיער אחרי חפיפה, וכמובן דאודורנט ואפטרשייב".

לנפש:

"גם כשהייתי עובד בלחץ מטורף תמיד הייתי רגוע. אף אחד לא זוכר אותי מרים את הקול אפילו בשיא הבלגנים. התדמית של 'כלבוטק' עם הקול המפחיד היא רק תדמית, שעזרה לרייטינג. הכול אצלי גדול - הדמות, הקול, התכנים, וזה נתן תחושה של כוח, אבל אני רגיש, בוכה בסרטים. יש לי נכד בן ארבע וכשהוא רץ אליי בחיבוקים מטורפים, 'סבא רפי, אני אוהב אותך', אני נמס. כשהבת שלי מביאה בייביסיטר במקומי אני כועס. ילדים זה הקרן, הנכד זה ריבית. אני אוהב אותו בטירוף".

שורה תחתונה:

"הספקתי לא רע עד עכשיו, אבל החיים ממשיכים, יש לי עוד מה לעשות ולתת ולקבל. החיים יפים ומעניינים".

מה אומרים המומחים?

רקפת אריאלי, דיאטנית קלינית וספורט, המרכז לרפואת ספורט שערי צדק:

"אורח החיים של רפי אינו בריא כלל וכלל, הוא אינו מבצע פעילות גופנית והתפריט היומי שלו לא יציב ולוקה בחסר. יש לו היסטוריה ארוכה של עליות וירידות במשקל ועדיף להיות 'שמן יציב' משמן־רזה־שמן־רזה. בנו דואג בצדק לבריאותו, וחשוב לדעת כי בדיקות תקינות אינן בהכרח מצביעות על בריאות מיטבית, מפני שיש מדדים שלא ניתנים לאבחון. לכן, על אף שמצבו הבריאותי בשלב זה מוגדר כתקין, אני ממליצה לו בחום לשנות משמעותית את אורח חייו.

"משקלו של רפי גבוה ביחס לגובהו, וככל שהוא ימשיך לעשות דיאטות לא מאוזנות ולא מזינות, כך הירידה במשקל תהיה קשה מניסיון לניסיון. גוף האדם לא אוהב להיות במצב של סטרס, ולכן הוא מפעיל מנגנונים שיעצרו את תהליך הירידה במשקל. זו הסיבה שכעת משקלו יורד בקצב הרבה יותר איטי. זה הזמן לשלב פעילות גופנית ולגוון את התפריט, שכרגע דל מאוד בפחמימות ועשיר בחלבון. נראה שהוא משלים את הפחמימות החסרות בשהותו בחו"ל על ידי צריכה של מאפים. מומלץ שיוסיף פירות מגוונים, ירקות מגוונים, קטניות ודגנים מלאים.

"שתייה של שלוש כוסות קפה הפוך לארוחת בוקר נשמעת כמו ניסיון למסך את תחושת הרעב על ידי צריכת קפאין, שיתרום לעוררות מערכות הגוף. באותו מחיר קלורי מוטב לצרוך כריך או מוזלי וליהנות מיתרונות תזונתיים ומתחושת שובע אמיתית. גם צריכת חמישה קרטיבים דיאטטיים מדי יום נשמעת כמו ניסיון למסך את הצורך במתוק על ידי צריכה גבוהה של ממתיקים מלאכותיים. עדיף לקחת מאכל איכותי שיענה על הצורך האמיתי במתוק ולא לנסות לעבוד על הגוף.

"למה לאכול תפוחים אם הוא לא אוהב? מי קבע שזה טוב? למה לאכול משהו שלא אוהבים כשאין לו שום יתרון אמיתי על פני מוצר מקביל? מה יש בתפוח שאין באפרסמון, בבננה ובתפוז, שהוא משוכנע שזה כל כך טוב עבורו? התייחסות לאכילה כאל מערכת של תגמול ועונש היא התייחסות לא בריאה, שיכולה להוביל לאכילה לא מאוזנת וללא שליטה. נראה שהטיפול שרפי צריך לעבור הוא ההפך הגמור ממה שהוא עושה - לא עוד דיאטה שתיכשל בעוד כמה זמן, אלא טיפול שורשי ורגשי לבחינת מערכת היחסים שלו עם האוכל".

יואב אבידר, מנהל הג'ימנסיה מקבוצת הולמס פלייס:

"רפי כנראה בורך בגנטיקה נדירה, שכן על אף היסטוריה ארוכת שנים של אורח חיים מאוד לא בריא - בכל ההיבטים, כולל היבט הפעילות הגופנית - אין לכך ביטוי במצבו הבריאותי. עם זאת, כדאי לזכור שלא לעולם חוסן, לפעילות גופנית יש אפקט מגן חשוב על מערכות הגוף. אחת ההמלצות הראשונות הניתנות לסובלים בירידה בתפקודי ריאות, כמו אצל רפי, היא עיסוק בפעילות גופנית אירובית. בכל ספורט יש חשש לפציעות, אבל היתרונות עולים בעשרות מונים על הסיכונים כאשר הוא נעשה באופן מבוקר ומקצועי. רפי הוא מקרה קיצוני של סלידה מפעילות גופנית, ולכן גם מבחינת ההמלצות הייתי מכוון למינימום אפשרי, כמו ביצוע הליכות מספר פעמים בשבוע, והן יכולות להיתפס כזמן איכות זוגי ולא כעול".

ד"ר להבית אקרמן, מומחית לרפואת עור:

"רפי החליט שהוא תופס את עצמו בידיים מבחינה בריאותית. העור הוא איבר גדול הדורש קצת התייחסות, כך שאני ממליצה לרפי במסגרת הבדיקות הכלליות להכניס גם בדיקה תקופתית אצל רופא עור לסקירת שומות ולאיתור מוקדם של נגעים בעייתיים. הג'ל או ווקס שמורחים על השיער עלול לייצר פצעים דמויי אקנה על גבי המצח במגע מתמשך עם העור, ולכן מומלץ בערב לשטוף את הפנים בסבון כמניעה. פדיקור קבוע למי שסובל מהצטברות של עור קשה בכפות הרגליים זה אכן מומלץ. כמו כן ניתן לנסות להשתמש בתכשיר ייעודי לעור מעובה בכפות הרגליים (יש מספר סוגים, ללא מרשם). זה המינימום".

צביה חי־אל, מנחה, מאמנת ומנהלת מרכז מעגלים:

"יש אנשים שכל תאוריות הבריאות פשוט מדלגות מעליהם. הם יכולים לאכול הרבה יותר מדי, לעשן הרבה יותר מדי ולא לעשות ספורט בכלל, ועדיין, איכשהו, לא ברור איך, הם נשארים בריאים על פי מדדים רפואיים אובייקטיביים. נפלאות הן דרכי הבריאה. רפי הוא כנראה אחד מהם. הוא באמת יודע כל מה שהוא צריך לעשות כדי לשפר את אורח חייו, בחלקו הוא גם התחיל לעשות את זה, אבל כדאי להבין שתהליכים כאלה הם ריצות למרחקים ארוכים. בשינויים שמהותם הוא אורח חיים צריך לזכור שהתהליך לא נגמר אף פעם, גם כשהגעת ליעד נולדת לך מטרה חדשה והיא לשמר את ההצלחה, דבר שלצערי רובנו נופלים בו. רפי צריך להחליט בתוך תוכו שהוא רוצה את זה, שהוא מחויב למסע הבריאותי הלא מסתיים הזה.

"נראה שיש לו איזה קונפליקט פנימי אמיתי שמלווה אותו כל חייו, שיוצר מאבק בין חלק בו שרוצה לחיות עד הסוף, ללא הגבלות או איסורים על מנעמי החיים לסוגיהם, לבין חלק אחר, אולי קצת בשל יותר, שמבין שלכל שחרור רסן בסופו של דבר יש מחיר. ניתן לראות את זה לדוגמה בקיצוניות שבין דיאטת תפוחים רדיקלית לבין קרואסונים עם ריבה ונקניקיות בלחמנייה.

"גם אם הבדיקות שלו היו ויהיו מצוינות (מה שכמובן נאחל לו מכל הלב), אני ממש ממליצה לו לא לסמוך על המזל או על הגנטיקה האיכותית שלו ולהמשיך ולהתמיד במסלול לשיפור אורח חייו. האהבה וההתרגשות שהוא מביע לנכד שלו מאוד מחממות את הלב, נראה לי שהוא יכול להיעזר באהבה הזאת כדי לשמור על עצמו בריא ולהאריך ימים".

הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"