מתי צריך להתגרש ומתי הרצון להיפרד מסתיר בעיות אחרות?
מתי חייבים להתגרש ומתי הרצון להיפרד רק מסתיר בעיות אחרות? שאלון חדשני מנסה לספק תשובות ברורות
ההחלטה להתגרש היא ללא ספק מהקשות שמקבלים אנשים בוגרים. לכן חשוב לוודא שהיא מתקבלת מהסיבות הנכונות. "בתהליכי הליווי לנשים מתגרשות שאני מקיימת כבר שנים, גיליתי שהרבה מהמשברים הזוגיים לכאורה נובעים בעצם ממשברים אישיים של הנשים עצמן", אומרת המאמנת האישית והזוגית והמגשרת מיקי מנור.
"זה יכול לנבוע מהשגרה הבלתי נמנעת במערכת יחסים ממושכת, מהתסכול שמקורו בתחושה של אי־מימוש עצמי מכל מיני סיבות, ממשבר אמצע החיים שמקדים להגיע בחלק מהמקרים. אלא שבמקום להתבונן פנימה ולהבין למה לא טוב לנו, אנחנו מאשימות את בן הזוג בזה".
למנור, בעצמה בת להורים גרושים וגרושה פלוס שלוש בנות, יש כלי שיכול לסייע בהערכת המצב. "בניסיון להבין מה קרה לי ולמה התגרשתי, ומתוך הזעזוע שחוויתי סביב גירושיי, פיתחתי שאלון שעם השנים דייקתי ושיפרתי, שמאפשר לי לעזור לנשים להבין מה קורה להן ולפעול בהתאם לתוצאות. כשאנחנו מזהות שם משבר אישי, אני מבקשת מהן לטפל קודם כל בעצמן ומסבירה שבלי טיפול במשבר האישי, הגירושים יגרמו להן רק לשקוע עמוק יותר, בהיעדר העוגן הזוגי".
תרבות הגירושים
שאלון "יחסינו לאן" שפיתחה מנור הוא חלק מסל השירותים שהיא מציעה בחברה שהקימה, "מהלכים של שלום", שמטרתה שינוי תרבות הגירושים בארץ. בין 20 השאלות שהוא מכיל מופיעות גם אלה:
כשאני מבולבלת (בא לי להתבודד ולצרוח לאלוהים/ זה בשל הכעס כלפי בעלי/ אני מתייעצת עם בעלי/ אני לא מבולבלת. אני נחושה).
אני מרגישה שאני זקוקה (למטפל רגשי/ שבעלי יקשיב לי/ לסקס טוב ממש עכשיו/ לברוח רחוק, להתנתק).
בעלי בשבילי הוא (כמו אדם זר/ שונה מהאדם שנישאתי לו/ האדם החשוב לי ביותר/ שותף זמני).
כשאני מביטה במראה (אני לא מסוגלת להביט במראה/ אני רואה פוטנציאל לא ממומש/ מלבד המשקל הכל בסדר/ אישה שמוכנה לשלב הבא).
אני משקיעה בעיקר ב: (בחשיבה וניסיון להבין את מצבי/ בעבודה ובקריירה/ במשפחה שלי/ בתכנון הפרידה שלנו).
"כשהרקע הוא משבר אישי אני מציעה לזוגות לקחת שנה של שלום בית לשיקום הקשר הזוגי ולשיקום תחושת הערך של האישה", מפרטת מנור. "כך אנחנו קודם כל מורידים את מפלס הלחץ ונותנים הזדמנות נוספת לשיפור המצב. כשאני מזהה מצב כזה אני מפנה לאנשי מקצוע בתחום הטיפולי ומבהירה שהכלים שבהם אני אוכל לעזור הם אימוניים בלבד, לא רגשיים, ולא תמיד זה מתאים, בטח לא מיידית. יש מקרים שבהם אני יכולה להציע עזרה בדמות אימון זוגי או אישי או גישור, כשהבעיה איננה עמוקה. כשהקונפליקט עמוק, אין טעם לשים עליו פלסטר".
הקשבה הדדית
בין הסימנים למשבר אישי מונה מנור בכי לא מוסבר, חוסר מנוחה, אובדן האופטימיות, הזנחה עצמית, השתבללות, תחושת אובדן כיוון, ייאוש, חוסר רצון לתכנן קדימה וחיפוש תשובות מחוץ למסגרת הזוגית והמשפחתית (פנייה למתקשרות, למשל). "הדכדוך הזה מלווה בתחושת עמימות", היא אומרת, "אלא שלפני שעושים צעד משמעותי חשוב להגיע לבהירות, ופה נכנס לתמונה השאלון.
בעזרתו אפשר לראות אם האישה מאשימה את בן זוגה בכל מה שקורה לה או שהיא מבינה את האחריות שלה לדברים, האם היא מספרת לו מה קורה לה ומשתפת אותו בקשייה או לא, ממה נובע חוסר הסבלנות שלה וכו'. הרבה זוגות מפספסים את העובדה שההסכם הזוגי הלא כתוב משתנה כל הזמן, וככל שרף הציפיות גבוה ואין הלימה בין רצונה למה שהיא אומרת לו – הבור רק הולך ומעמיק".
אז מה עושים?
"90 אחוז מהעניין זה תקשורת ורוב הבעיות פתירות. אבל כשלא מדברים על הדברים בזמן, המשבר האישי נעשה זוגי, משום שהאישה לא מעדכנת את עצמה, ואת בעלה, במה שהיא רוצה, והיא נכנסת ללופ של תסכול שהיא מעיפה עליו".
אז בעצם אפשר להישאר ביחד.
"לפעמים ברור שבני הזוג עברו את נקודת האל־חזור והם חייבים להתגרש, אבל אני טוענת שהרבה פעמים אפשר להציל את הנישואים, אלא שחשוב לעשות את זה מהסיבות הנכונות. כדי שזה יקרה צריך לעבוד על הקשבה הדדית, ללמוד לראות את התמונה המלאה ולא להסתפק בשיח שכולו לוגיסטיקה ותפעול של החיים המשותפים והילדים. כשיש אכפתיות ורצון לשקם – אפשר לשקם; כשהפערים בין בני הזוג גדולים מאוד ואין להם נכונות להתפשר, זה לרוב כבר אבוד".
גם במצב כזה אפשר להתגרש יפה. "אם שני הצדדים מבינים שהם הגיעו לסוף העידן הזוגי והם מעוניינים להתחיל פרק חדש בחיים, אם אכפת להם זה מזה וחשוב להם שלילדיהם יהיה טוב – התהליך יכול להיעשות בצורה מכובדת ונעימה ואפילו בלי הצורך לערב עורכי דין. במצבים האלה אפשר להגיע עצמאית להסכם ולחתום עליו. חשוב כמובן לדבר על הדברים מראש ולא על הכל בבת אחת, אלא לקבוע שיחות פעם בכמה ימים, שביניהן כל אחד מבני הזוג יבין עם עצמו איך הוא רואה את חייו בעתיד, איזה סוג הורות חשוב לו לקיים, כמה זמן ירצה להשקיע בילדים וכמה בעבודה וכו', ועם זה להגיע לשיחות".
המטרה היא לגמור את זה יפה. "צריך לשאוף לשיח שלא יוצא מנקודת המבט של 'מה מגיע לי' אלא 'מה יהיה נכון לתת כדי לעזור לצד השני להתחזק ובו זמנית יאפשר לי לעמוד על שתי הרגליים'. בסופו של דבר, זה האינטרס המשותף, שכן ככל שבני הזוג יעמדו על רגליהם מהר יותר ויציב יותר, כך הם ירגישו טוב וכפועל יוצא מזה גם ילדיהם ירגישו טוב".
לפנייה לכתב/ת 
